ו......
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הלבד הזה גובר מיום ליום, והכל, אבל הכל. חוזר להיות כמו פעם בשליטה האיומה הזו,בתוכי ןממתין... ןממתין... ןממתין... ובסוף , לא כמו פעם . אני יודעת,בטוחה , זה יתפרץ ןיתפוצץ לי בפרצוף ואני אינני יודעת מה לעשות.... לכל בנות הפורום - קוראת אתכן תמיד ואינני מסוגלת לענות,לחלוק ולשתף ועל כך הסליחה ולך חטולית יקרה לי מאוד חסרת לי עד מאוד ומחכה שתשובי
חסרו לי המילים .כל כך מבינה אותך וכל כך מבינה את המקום שאין כוח להגיב מבינות באמת . שולחת חיבוק עם את רוצה ושתדעי שאת לא לבד .
מבינה כל כך את תחושת הלבד, כל כך מיזדהה. ובגדול כל בני האדם לבד עם עצמם הרבה זמן ביום יום שלהם. יחד עם זאת אנשים בדרך כלל יודעים להכיל את הלבד הזה ואפילו להפיק מימנו תועלת, זמן איכות, זמן לעצמם וכד'. אצלינו מה שקורה הוא שבמקום שאנחנו נכיל את הלבד, לפעמים הלבד מכיל אותנו ואנחנו הולכים לאיבוד. את לא לבד, אני כאן איתך בלי מילים, בלי לזוז, בשקט בשקט. חיבוק, שלך - מציאות אחרת
מצטערת על תחושת הלבד עם הדברים זה מאוד קשה! כפי שזה נשמע ממך שולחת לך חיבוק סמויה
