יש לי בעיה- והוא "אני"-ט

כל כך הרבה שנים למדתי לנעול את עצמי- לסגור את הכל בפנים-עמוק- עם הרבה מנעולים שאי אפשר לפרוץ אותם- מרוב הרגל כבר לא מחוברת למה שהיה- הגוף מרגיש- אבל אני... במקום של ניתוק- בטן נפוחה וכואבת כמו בחודש התשיעי- ולא מרגישה כלום בנושא "הזה"! מתסכל אותי-מרגישה תקועה -וזהו- ואני ממשיכה את החיים כאילו שום-דבר לא היה-ממלא את היום עד אין זמן-שניה- להיות-לנשום- להיות מחוברת- ואני מתפרקת מ-כל הזמן לברוח- להיות בשליטה מלאה- אין לי את עצמי-הלכתי לאיבוד-לא מצליחה לאסוף את מליוני ההתיכות-

יקרה כל כך מבינה מה שאני עשיתי זה קודם כל התחברתי לגוף רשמתי תחושות ראיתי את האיברים בצבעים בהרגשה שלי איך הם שמחים כואבים וכאלה. ואחר כך עובדת על הפחד מימה את פוחדת שיצא למה את פוחדת מה מלחיץ ואז לאט לאט השליטה משתחררת לא כולה אבל קצת . אין לנו יותר מה לפחד אנחנו לא נפגעות היום . אוהבת חיבוק מעודד

תודה על ההבנה-זה נכון- מה שאני חווה רוב הזמן היא פחד- שאי אפשר לתאר-יודעת ש"זה" לא קורה לי היום(שכלית)- אבל הרגשות לכודות בתוך הגוף-ו זה לא נותן לי מנוח-לשניה- בנוגע להתחברות לגוף- אני מתעמלת-מרימה משקולות-רצה-ומסתכלת במראה כדי להפנים שיש לי גוף-ולא מצליחה להתחבר!-

מאד מאד מבינה אותך ואת הקושי להתחבר לגוף שלך. הגוף הזה אוצר בתוכו את כל הפגיעה, את כל מה שקרה לך. הפחד לשחרר הוא פחד להתפרק למליוני חלקים ופחד שלעולם לא תצליחי לאחות את כל החלקים. הפחד הזה מאד מובן ולגיטימי, אבל היפה בכל העניין הזה הוא שלמרות כל מה שקרה וכל מה שעברת, הגוף שלך נותר שלם ונותר שלך. הפחד להתחבר לגוף הוא הפחד להרגיש את הכל ועל זה את משקיעה את כל האנרגיות שלך. העניין הוא שכדי להרגיש טוב חייבים להרגיש גם את כל הרע ולשחרר אותו מיתוך הגוף החוצה. רק כך אפשר ואין דרך אחרת. להשיג את זה בשבילי היה להפנים שאף אחד כבר לא יכול לפגוע בי יותר ושלספר ולשחרר את הכל החוצה לא יפגע בי אלא ירפא אותי.שזה יכאב נורא אבל אחרי הכאב ורק אחרי הכאב שבשחרור תבוא ההקלה. שולחת לך חיבוק עוטף מכל הלב, איתך, שלך - מציאות אחרת