כל כך עצובה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני יודעת בתוכי שמה שלא היה גם לא יהיה ומה שיש עכשיו זה הרבה יותר ממה שהיה פעם ובכל זאת .... מאמינה ולא מאמינה רוצה ולא רוצה פוחדת פחד מוות לומר מה שאני מרגישה רוצה חושבת בעיקר צריכה יודעת שאבריח את אלה שהרימו מבט וראו אותי. רות
היי רות התובנות לא ממש עוזרות לך נכון? עדיין מוצפת פחדים כמו יושבת על נדנדה יקירה שלי באמת נורא מצטערת שאינך נמצאת במקום שתוכלי כבר לדבר ולומר הכל בלי פחד אייך את יודעת שתבריחי את כולם? איתך תמיד
אני חושבת שאת מרגישה כך כי הדחקת את הצרכים שלך ואת הדברים שאת רוצה, כי לא ממש שאלו אותך. בהבנה שלך מה שאת רוצה חסר ערך כי לא התייחסו לזה. הרבה יותר היית את צריכה למלא צרכים של אחרים גם אם על חשבונך, בגלל שהגבולות שלך הלגיטימיים ביותר ניפרצו. העבודה עכשיו היא להפנים שמגיע לך לרצות ומגיע לך שהצרכים שלך ימולאו ויכובדו, כי זה אך לגיטימי שתרצי דברים ושמגיע לך לבקש שהצרכים שלך ימולאו. שלך - מציאות אחרת