אסון ושמו אני
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אין לי מילים לשאלות של למה את עושה את זה למה את הולכת לשם למה את לא נושמת עד כדי איבוד שיקול דעת למה כואב לך ממה ואנחנו מבינים באמת מבינים אבל למה את הורסת למה למה למה למה עכשיו אני לבד ואם אענה על השאלות אני מאמינה שמישהו יהיה פה איתי או שלא נשימה עצירררררררררה נשימה עצירררררה לא יודעת להסתדר הכל מתבלגן תוך שניה לא אדבר על זה יותר לא אעמיד אנשים במצב מרגיז חושבת על האנשים שהיו רוצים לנפנף אותי עכשיו אולי אעשה טובה ואנפנף את עצמי מכולם גוססת בתוכי כבר לא מבקשת יותר ושאף אחד לא ידאג לא אעשה לעצמי דבר הילדים שלי חשובים מידי ואם לא למעני אז למענם
מצטערת הכל מבולבל כואב פוגע ויש דבר אחד שנותן הכוח להמשיך להלחם לא לוותר אולי תנסי לשאוב את הכוח עבורם לא לפגוע בעצמך כי להגן שלא ילמדו שזו הדרך ואולי יאמצו זאת כהדרך???? אני מאמינה בך מחזקת אותך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית
לפעמים קשה לאנשים לראות כמה שאת סובלת אז הם מציפים אותך בים של שאלות ואת כבר עייפה מלענות לפעמים גם לך כבר אין תשובות אל תנפנפי את עצמך מכאן דברי על מה שכואב לך לא רק על אנשים ששואלים רות יקרה כמה טוב שישנם הילדים שיש סיבה טובה כדי להמשיך עם כל הקשיים האחרים
קצת חסרה מילים כרגע אבל את לא אסון בשום צורה, אלא רק בן אדם שברגע זה סובל המון וכואב נורא. כל כך מכירה את התחושה הזאת של אין אוויר שהנשימה נעתקת עד חנק מרוב כאב. זה לא ישאר כך לתמיד, זה יעבור. מקווה שתחושת המוות מבפנים או הגסיסה תתחלף בתחושת חיים ושיבוא יום שבו תרצי לחיות קודם כל למען רות ואחר כך למען הילדים כי את ראויה לחיים טובים. את ראויה מעצם היותך ועוד יותר בגלל שפגעו בך כל כך וזה לא מגיע לך ולאף אחד... שלך - מציאות אחרת
