לא פה ולא שם שימו לב *ט'*
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
סמויה- מהמילה- נסתרת, סמויה מהעין וגם סמויה 007 חח זה ממש חיים כפולים! אני תמיד נמצאת במקום שאני נמצאת אבל לא רואים אותי. לסביבה שלי אני נראת ככ "נורמלית" שמי שלא ..יודע לעולם לא היה מנחש. ובעצם אני גם עוזרת לזה להיות כי אני לא אוהבת להיות נטל אה, יופי וגם אמא שלי עכשיו יודעת אבל מה זה עוזר לאן זה קידם בדיוק. כלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!! חבל בכלל ששיתפתי אותה לא היה שווה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! טעות של החיים. פריארית שכמותי מטומטמת! (אני פשוט שונאת אותה!*) סתם.. כדי לקבל את העזרה שאני צריכה אני בעצם צריכה לחיות את הנורמליות. לשים הכל בצד, להיכנס למעגל העבודה, כמו כל האנשים הנורמלים להרוויח כסף להעמיד פנים שהכללללללללל בסדר, ושוב להסתתר, חברות בעבודה, בוס, צחוקים העמדות פנים, מסכות. אבל אז יהיה לי כסף לטיפול ולמותרות שלי.. מצד שני אין לי כבר כוח, אני נמצאת באיזה קצה שבא לי להעיף את הכל לכל הרוחות. נמאס לי מהעמדות הפנים האילה. אין לי שום דרך לקחת את מה שמגיע לי!! ואבל מה אם אם אני ישחרר את עצמי וייתן לעצמי דרוד אז אני ישעה משהו שהוא לא נורמלי במודע ואז אני יקבל את העזרה שאני צריכה. פשוט מאוד. אבל אני סתם אומרת אני תמיד ככה באמצע , תקועה בין שתי עולמות תקועה תקועה ותקועה! מצד שני מה שיקדם אותי בפועל זה חתירה למעשה קיצוני לגביי, זה הדבר היחד שיביא לי את הטיפול. רק עי כך ישימו לב שמשהו לא בסדר. למה כל עוד אני שותקת וילדה טובה אפחד לא שם עליי. עובדה. ושוב זה לא אומר כלום זה המחשבות שלי. אני טובה בלהעמיד פנים. נמאס לי נמאס לי נמאס לי כדי לעבוד אני יכולה רק בספטמבר!! מתי שהילד נכנס לגן. עכשיו אין סידור לילד אין עבודה אין כסף אז אין טיפול. כל המרכזים ה (לא חשוב) אינם בהישג ידי ואני לא יכולה לעשות כלום. רק לחכות לספטמבר. כבר התקבלתי לעבודה ובאותו יום! והמנהלת לא עזבה אותי! לחצה אותי ככ ורצתה ורצתה (כי צריכה אנשים דחוף) אפילו נכנעה לדרישת שכר גבוהה יותר.. אבל אני משכתי בחזרה, וביטלתי כי המציאות שוב טפחה על םניי שאין שום גן שמוכן לקבל מהיום למחר. ומטפלת- הילד גדול, זקוק לגן ואני לא שמה אצל אף מטפלת בבית שלה עד שעה ארבע. אין אמונה במישהי זרה!!!! רק אני!!!! או גן מסודר שאני מכירה וסומכת. לא מטפלת ובטח לא למצוא בלחץ העיקר לשים את הילד. לא. וגם אין לי משפחה שתעזור לי עם הילד, נניח רק לחודש חודשיים אין זה בלתי אפשרי אז זה הסיכוי האחרון שלי. ספטמבר!! עפי התכנית ואין סטיות- הילד כבר נרשם לגן החל מה1 לספט' ואז להתחיל לעבוד בספטמבר ולחזור לנורמליות. אבל בינתיים אני תקועההההההההההההההההההההההההההההההה יאללה תירגעי סמויה זה הכל עניין של חודש חודשיים מכס' נעשה חיים עם הילדים בחופש הגדול. ועד אז אתגר- שוב להתחפש וללכת לראיונות עבודה. וכל זה בשביל משהו שאני נורא רוצה וכמעט היה לי ביד התקבלתי לעבודה!! עברתי ראיון הייתי בשמיים. אבלללללל זה לא יכל לצאת לפועל. אי אפשר עדיין מתייייייייייייייייייייייייייי??????????????
סמויונת שלי את תמיד אומרת שאת קצת מעופפת ואני מרגישה שאת דווקא עם שתי רגליים מאוד יציבות על הקרקע קיבלת החלטות מאוד חשובות מאוד אמיצות עשית סדר עדיפויות המציאות לפעמים מכתיבה לשנות תוכניות עבודה טובה , משכורת טובה ממש לא פשוט ולא מובן מאליו לוותר עליהם את מקסימה בדרך שלך ב-אייך שאת מבינה את הדברים מחזיקה לך אצבעות יפה שלי מאמינה בך ויודעת שכשיגיע הרגע הנכון תמצאי עבודה טובה עם משכורת טובה הילד יהיה בגן שאת רוצה ותוכלי לעבוד בלב שקט מאוד מעריכה אותך-007 - איתך מאמי
איך עשית לי סדר בדברים.. אני פתאום הרגשתי שהכל לא נכון שהכל מתחרבש לי ולא הולך שזהו. אבל .. אולי עשיתי החלטה נכונה? לחכות עם העבודה בכז, יש ילד קטן שרק נגמל מהנקה וגם הוא צריך להסתגל להיפרדות איך ככה מייד למסור אותו לטיפול עד שעה 17:00 עם כל הכבוד לעבודה אז היא תחכה והטיפול יחכה עכשיו הוא נגמל מהנקה אחרי חודשיים הוא יכנס לגן שאני בחרתי ואני רוצה!!! ולא מתוך לחץ ולא מתוך פשרה. (הוא כבר רשום לספטמבר..) וזה יהיה לאט ובהדרגה (הרי אני טיפלתי בו) וגם..חופשת הקיץ יחד תעשה לנו טוב וגם זמן להסתגלות לנפרדות. אולי טוב שזה לא קרה מייד ואני כבר ראיתי ככ קיצוני כאילו אין מחר! אז כמו שאמרת, אולי תבוא הזדמנות טובה יותר לעבודה זה לא סוף העולם לא יודעת מה קרה לי היום אבל הרגשתי נפילה חזקה כאילו איבדתי הכל ולא יהיה לי יותר כלום וואיי חטולית מה-זה תודה ובענק! ו..את יודעת ש..007 זה מעין בדיחה שלי עם עצמי בעצם..מן בדיחה עצובה על ה- החיים הכפולים, החיים במחתרת ,סוכנת סמויה חחח(: שולחת לך חיבוק גדול, סמויה
לגבי נושא העבודה אני מרגישה שחטולית אמרה לך את הכל. מסכימה עם כל מילה שלה ואין לי מה להוסיף. באשר להעמדת פנים בעבודה ובכלל והתחושה שלך שלצאת לעבוד משמעותו להיות נורמלית כמו כולם ובעצם להסתתר מאחורי העבודה ולהסתיר את כל מה שקורה לך מבפנים ולהעמיד פנים, לעטות מסיכה. בהרגשה שלי ובהבנה שלי אחרי הרבה עיבודים אני יודעת שאת לגמרי לגמרי נורמלית ורק מה שעברת לא נורמלי. ומהמקום הזה ברגע שתצליחי לחבור לרגשות שלך ולהפנים את זה, היציאה לעבודה תהווה בשבילך מילוי צורך שלך, העבודה תיתן לך להרגיש שיש לך על מה להעריך את עצמך, גם שאת עובדת ובכלל שאת בעצם עצמאית ועומדת על רגליך, שאת יכולה, שאת מחזיקה משפחה, מטפלת בילדים וגם עובדת, וכל זה יתן לך הרגשה שאת נורמלית. בדרך הזאת היציאה לעבודה לא תהיה כבר במשמעות של להסתיר את כל מה שלא בסדר, כי את תרגישי יותר טוב עם עצמך, ומיתוך כך לא תזדקקי למסכות ותהיי לגמרי את, ובנוסף לא רק שלך תהיה הערכה עצמית גדולה יותר אלא שגם הסביבה שלך תראה אותך ותעריך אותך יותר.... שולחת לך חיבוק, ושיהיה חג שמח, שלך - מציאות אחרת
אמרת לי דברים מאוד משמעותיים. *אני..בעצם נורמלית ורק מה שעברתי אינו נורמלי* רגע, צריכה לשנן את זה.. אז בעצם, אין לי מה להסתתר ואין משהו בי דפוק בסהכ, פשוט עברתי דברים קשים , זה לא שאני צריכה להתבייש ואני לא חייבת לספר אותם לכל אחד ובכל מקום. (: (יש לי את הפינה שלי, איתכן) תודה מציאות יקרה על דברייך הכנים ועל התובנות בהחלט עוזר לי את הראייה לגבי עצמי ולהפריד את הפגיעות מהאשמה עליי שולחת חיבוק, סמויה
שיקולים נכונים ואת תודי לעצמך אחר כך גם ככה הילדים בבית ויהייה לך קשה להכנס לטיפול בקיץ כשמתחילים טיפול צריכים לדעת שטיפול טוב מצריך המון כוחות המון זמן פשוט כאילו הכל קופא ואת עכשיו עם עצמך ושאר הדברים נעשים בצורה מכנית . העבודה תגיע את רואה שאת מצליחה ויכולה להתקבל בהצלחה בכל חיבוק
