מקווה שהיום לא יעלם לי

מאז חג הפסח איך הזמן והכל עוברים כאלו סרט נע מול העיניים בלי יכולת שליטה לעשות פאווז , לעצור לרגע ולקחת אוויר רוצה להכנס , לכתוב ושוב משהו,,,,,,, ושוב ריצות לכאן ולשם השבוע סוף סוף נלך להוריד לבן שלי את הגבס ביום שלישי חמוד שלי ,כ"כ מעצבן אותו להיות מוגבל בתנועה לא להיות עצמאי הוא מטפס על הקירות מעצבים וברור שזקוק לתמיכה וסיעוד רק מקווה שזה ישתנה אחרי הורדת הגבס בנתיים יש לו חברים שגם באים כל הזמן ומבקרים וכמובן צריך לדאוג גם להם מענין שמשום מקום-כל העולם מכיר מישהו או מישהי שמתעסקים עם תאונות עבודה בין אם אלה עו"ד או לא וכמובן שאנחנו רוצים בישבילו את הכי טוב\ה שבינהם כדי ששיצגו אותו בטביעה מול ביטוח לאומי אז לפחות בפעמיים בשבוע נוסעים לדבר עם,,,,,,,,, או עם,,,,,,, וכולם פשוט פושטי עור שותפים הכי טובים של הבן שלי-כולם רוצים ים של כסף הכי מוזרה בינהם היתה היום עו"ד שאמרה לו- אתה צריך להתחייב אלי לשלם לי 10% מכל מה שתקבל עד גיל 76 -כלומר-עד הפנסיה אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק נשמע הזוי לגמרי כלתי כבר סיימה את השבוע ה-40 להריון ועדיין אין לה צירי לידה נקבע לה תור לשבוע הבא שוב להבדק ואם לא יהיו צירים תצטרך שוב ניתוח קיסרי מסכנה שלי כואב לי עליה ששוב תסבול אז מחכים עוד שבוע ונראה מה יהיה במשך החודש האחרון כל כאב כל פיפס רצנו לבדיקה בבי"ח כדי לדעת אם התחילו הצירים גם זה לא היה קל השבוע הגיעה גיסתי-אשת אחי לארץ באופן דחוף כי מאז הפסח אמא שלה אושפזה כבר 3 פעמים מצבה לא טוב בכלל וגיסתי נמצאת אצלה כל יום כל היום צריך לדאוג גם לה נכון? לפחות השבת היא תהיה אצלי ותוכל לנוח מהכל ובין לבין ישנו גם הטיפול שלי לפני 3 שבועות הצלחתי להגיע לפריצת דרך בטיפול ולדבר על הפגיעה מה שאני מנסה כבר מאז תחילת הטיפול להגיע לשם ולדבר על זה בתוך כל הקלחת הרותחת שמבעבעת מסביבי הלחץ עשה את שלו לא זוכרת את עצמי אי פעם בוכה בצורה כזו בטיפול כמעט דפקתי את הראש בקיר אבל היא תפסה אותי-המטפלת קרה לי דבר נוסף שעד אז לא קרה לי אני פתאום מרגישה שלא רוצה שיגעו בי בכלל אף אחד-חוץ מאספי שלי כל חיבוק כל קירבה אלי מבריחה אותי ומכניסה אותי כמו לעמדת כוננות דחיפה לא מאמינה שזו אני מדברת , מדברת , מדברת וזה עדיין לא נגמר ובפנים לוחץ חותך וקורע לחתיכות הפיברו חוגג עוטף בכל הכוח ולא מרפה אפילו לרגע מזכיר קבל עם ועדה אני יותר חזק ממך אני כאן השולט מאיפה לוקחים עוד כוח כדי להמשיך כי גיסתי תהיה כאן 3 שבועות הלידה בדרך עוד שבוע אומנם ומה אחר כך? מי יטפל בנסיכה הקטנה? והטיפול? אני כבר לא אני הולכת לאיבוד בתוך כל הלחץ הזה ליל מנוחה לכולכן חטולית

את חייבת לשים לעצמך עצור ...את לא אלוהים את לא יכולה לדאוג לכולם גם עם זה הילדים והכלה והבית והגיסה והכל נכון אבל מי דואג לחטולית . אני יודעת שאת יודעת את זה וזה קשה ליישם אבל מצטערת יקרה את חייבת ללמוד ולאהוב את עצמך ולא רק במילים . ברור שהפיברו חוגג ואיך לא ...בסוף את טיפלי ומי יטפל בך...קחי פאוזה מותר גם לך כמה דקות להרים רגליים לא לעשות אז לא יהייה הכל אז פחות תבשלי תיקני מוכן אז הבית לא יהייה נקי חומד מצטערת ואני יודעת על מה אני מדברת ... הרבה חיבוקים עדינים מרחוק שלא תיברחי , הרבה אנרגיות אוהבות ואוספות . תני לעצמך את הזמן בטיפול תוציאי תשפכי הכל עד שתרגישי הכי טוב עם עצמך . אוהבת בוחרת

מצטרפת לבוחרת וחושבת כמוה שאת צריכה למצוא זמן לעצמך ולתפוס את המקום שמגיע לך ולהתחיל לדאוג גם לעצמך. את שמה את עצמך על הולד או עצור, מטפלת בככל העולם ואישתו בבת אחת ולא מתייחסת לעצמך. מה הפלא שהפיברו חוגג? הוא צועק וזועק אלייך.... כמו אומר לך, הלו גם אני פה, וגם הגוף שלך והצרכים שלך ראויים להתייחסות ולמענה. למרוטת כל הלחץ, את מחוייבת לעצמך קודם כל וראויה לטיפול, ראויה לכך שתדאגי לעצמך. מקווה שזה בסדר שכתבתי לך כי כתבתי לך כמה פעמים לפני התגובה הזאת והפסקת לענות לי. מקווה שזה במקרה ושלא קרה משהו שגרם לזה. לפחות אני לא יודעת במה מדובר. שולחת חיבוק עוטף ועדין, שלך - מציאות

אני יודעת שאתן צודקות זה רק מצב זמני לפעמים חייבים להירתם לעשיה גם אם יש לחץ מכל הכיוונים אני יודעת שאני משלמת את מחיר העזרה והתמיכה שלי גם עכשיו אני לא בבית שלי אני עם גיסתי אצל אמא שלה בבית יש לי מחר דברים חשובים לעשות עבורה שאין מישהו אחר שיכול לעשות במקומי ובכלל במקומה מציאותי שלי,מצטערת שלא עניתי לך בכלל לא הזדמן לי להכנס ולענות מקווה שאוכל לענות לך בהקדם בנתיים זה המצב כשהלחץ ירד אכנס יותר מחבקת אתכן ותודה שאכפת לכן ממני אוהבת המון שיהיה שבוע טוב חטולית