לשיר....

רציתי להתייחס לאחד השרשורים למטה, שם רשמת שתא מקווה שאותו מה שמו סובל איכשהוא. אני בטוחה שהוא סובל, כי הוא מלא רעלים בפנים, אולי כלפי חוץ הוא משחק אותה גיבור העולם והכל בסדר ואני גבר גבר וכאלה, אבל אני חושבת שאנשים כאלה, ממה שיוצא לי להתרשם\ הם אנשים קטנים, עלובי החיים, והם אנשים מאוד ממורמרים, כי הם מלאים רעל, כמו שאמרתי. אז הם מחפשים על מי להפיל את הזבל הזה. הם לא אנשים מאושרים, הם אנשים מיוסרים תמידית. תקחי למשל את הנשיא לשעבר, שלא אזכיר את שמו כי הוא לא שווה התיחסות אפילו. הוא נראה לך אדם שמח? רשום לו מירמור על המצח. ההבדל בין הטפיל לקורבן, שהטפיל לא מבדיל בין טוב לרע וממשיך בסרט שלו עם המרמור והסבל "קדושים" שלו, הקורבן יודע להבדיל בין טוב לרע (במקרה הטוב, אוקי?), ושואפ/ת להרמוניה עם העולם, וזה כל ההבדל.

מממ, אני מאמינה, אני מקווה... אבל מה שכתבת מזכיר לי שבעימות עם הבן ז' הוא התחיל לומר שאני לא יודעת כמה היה לו קשה ביסודי ובלה בלה בלה, ומשהו על הצבא ואין לו תעודת בגרות... אז אמרתי לו בצעקה, אז מה אתה חושב שאני ארחם עליך? מה לעזאזל??? לא מגיע להם רחמים, לא מסוגלת לחשוב עליו כעל בנאדם. המטפלת פעם אחת שאלה אותי עליו משהו והשתמשה במילה "בחור", שאלתי, מי??? לא הבנתי על מי היא מדברת, אמרתי לה, אני לא יכולה לקרוא לו "בחור", אז היא שינתה ל "פוגע". וזה בעדינות לעומת איך שאני קוראת לו... ואת יודעת, אבל אני לא רוצה לקלל פה בלי סוף. כן, תודה לאל, שנתן לי לב טוב, ואת השאיפה להיות אדם טוב יותר. אבל גם, אחרי המקרה אני קצת מאמינה ב"רוע"...טיפה רוע, כי הטוב מדי ששאפתי אליו מתחבר לי עם התמימות שנפלתי בגללה... שבת שלום :)