אפילו באנוניומיות מוחלטת לא

מקבלת תגובות אפילו שלא מכירים אותי מילים מילים ולאן הגעתי .......?

היי רות, אני אשתדל לענות לך על כל הדברים שכתבת בכל התגובות שלך עד כה.וכדי שתביני. הדברים שכתבת הם דברים מאתגרים שלעניות דעתי כולן מתמודדות איתם, והם קשים וכמו לוחצים על הכאב שמימנו כל אחת מאיתנו רוצה להתפתר ולא להרגיש יותר. בנוסף גם היה חג שהוא עוד אירוע מאתגר לאנשים כמונו, כל מה שקשור למשפחתיות וכד'. נפלת על ימים כאלה שאנשים לא ממש נמצאים בפורום אלא יותר עם עצמם ובוודאי שאין כאן שום דבר אישי נגדך. זה מנקודת מבטי..... אני מבינה את הפחד שהתבצר בתוכך, מן הסתם, פגיעה כזו מערערת את כל אמות הסיפים בכל אחת ואך לגיטימי להרגיש כך. את כותבת שאיבדת את האימון בכולם ושלא הרגשת את שעתיד לקרות, שסמכת ובסוף ניפגעת וגם שלא יכולת לשמור על עצמך ולמנוע את הפגיעה. אנחנו כולנו בני אדם שהאינסטינקט הבסיסי שלנו אומר שאף אחד לא רוצה לפגוע בנו ולכן אנחנו מאמינות. ואז זה קורה והכל מתערער. זו לא את האשמה שמישהו פגע בך. האמנת כי אין סיבה שמישהו ירצה לפגוע בך, ולא מדוייק להגיד שלא הצלחת לשמור על עצמך כי זה יכל היה להגמר גרוע יותר ועשית את כל שיכולת. גם מר עולם לא יכול לעצור פגיעה כזו ברגע שהתחילה כי מרוב אימה ותדהמה ובושה הגוף נכנס לשיתוק ולא יכול לזוז.... באשר לתחושת הלכלוך, לא את המלוכלכת אלא זה שפגע בך. שום דבר בך לא השתנה למרות ועל אף הפגיעה. מי שפגע בך מלוכלך והליכלוך כולו שלו, את לא אשמה. הוא המעוות ולא את. אם תקחי יהלום ותזרקי אותו לתוך ביצה של רפש, ברגע שתוציאי אותו ותנקי אותו, תיווכחי שהכל ירד ושום לכלוך לא נדבק בו. כך גם בך, הכל ירד וכלום לא נידבק בך. הכאב הוא רגשי ואותו צריך לעבד כדי להרגיש טוב יותר. בטיפול זה אפשרי. ובאשר להקאות ולתחושה שלך שאף אחד לא ירצה להיות במחיצתך, שאת כואבת ובגלל שניפגעת, ההקאות הן עוד ניסיון לנסות להתנקות. זה לא עושה את העבודה כי העבודה היא במישור הרגשי, והפן הפיזי לא עוזר כאן. עבודה איטית בטיפול יכולה להביא תוצאות טובות. התחושה שלך שאף אחד לא ירצה להיות במחיצתך בגלל שניפגעת היא תחושה שלך. הפגיעה לא פגמה אותך בשום צורה, היא לא פסלה אותך, את נישארת בדיוק כמו שהיית לפני. כל מה שחסר לך בעצמך קבור עמוק עמוק בתוכך, מכוסה בשכבות עבות של כאב. ברגע שתפרקי את הכאב הזה, תגלי שהכל נמצא בתוכך ושאת עדיין בדיוק כמו שהיית לפני הפגיעה. מקווה שעזרתי. שלך - מציאות אחרת

סליחה אם זה נשמע ציני, אבל שמתי לב שאת מאוד פעילה פה ושמגיבים, חוץ מזה גם מי שלא מגיב, זה לא אומר שאינו קורא :) העיקר שנוציא פה מה שרע לנו, נשתף... היה כואב לי לקרוא מה שכתבת. לפעמים אני גם מרגישה את החוסר שקט הזה שבאיזור החזה והגרון שמרגיש כמו כאב פיזי נורא מציק, כמו עכשיו... כואב. אני נעזרת בנשימות עם ספירה, המטפלת שלי הסבירה לי איך לעשות את זה, זה באמת מרגיע, לפחות אותי. אני חושבת, בלי קשר למה שעבר עלינו, אם נשדר משהו שלילי לחברה נקבל פידבק בהתאם והפוך. מה את אוהבת בעצמך, למרות הדברים הקשים שכתבת? שיר :)

לך לגבי אחת מהשורות האחרונות שרשמת. כתבת שאם נשדר משהו שלילי כלפי חוץ, אז נקבל אותו הפידבק. זה נכון, רק אם האדם מולך נורמלי, אם הוא פסיכופט, זה לא יעבוד. נגיד ככה, יצא לי לחייך לאנשים זרים, ולפעמים לא במתכוון, אני פשוט אוהבת לחייך, את חושבת שכל אחד חייך אלי בחזרה? אם דיברתי בנימוס ובכבוד, את חושבת שקיבלתי תמיד פידבק חיובי? יש אנשים שלא יודעים להתנהג, ושמבחינתי הם לא נורמלים. ועוד משהו - גם אם אני נראית על הפנים והכי מיואשת ומדוכאת שיש, אדם טוב לא ינצל את זה לרעה, אלא יחזיר לי חיוך. הדבר הכי פשוט שאני יכולה לחשוב עליו שהרגיז אותי לאחרונה, זו נהגת חדשה שהחליטה שהיא לא נעצרת בפסי זברה ורצתה להמשיך לנסוע כשעברתי. ואם את רוצה פאנצ' ליין, אז הכל מתחיל בחינוך! זה עוד יותר הכעיס אותי, כי היא בחורה.

בפן המיקצועי של חיי ובהתנהלות הכללית אני משדרת לעולם את כל מה שהוא רוצה/צריך לשמוע. ברור לי שלא לזה התכוונת,אבל בכל זאת בביתי הפנימי וגם בפורום מסוג זה אני רוצה לשדר רק את מה שאני ,מספיק שנים שיקרתי את עצמי גם בנוגע לזה . דברים שאני אוהבת בעצמי?????? שאלה טובה לא מוצאת כאלה כרגע שורדת חיה מתפקדת נחשב???

את חייבת למצוא כוחות כדי להרים את עצמך. תעשי ספורט, זה ממש חשוב. את חייבת לעשות דברים שיעזרו לך, כדי שתהי יותר אופטימית.

גם מי שכאן בימים אלה לא ממש כאן ,מצטערת אין לי מה לכתוב לך קראתי ומאוד קשה לי להגיב לך מצטערת על הכאב ותחושת הלבד .חיבוק לעידוד .

גם אני נעדרתי מכאן למשך זמן,,,,,, למען האמת כל הדברים שכתבת רק מראים לי שהטיפול עובד גם עובד וכל המאמצים שאת עושה נושאים פרי איפה רות מלפני ,,,,,,,,,,כמה חודשים אחורה ואיפה את היום? אני פשוט לא מאמינה איזה שינוי גדול את עוברת ובטח תגידי לי לא , מה פתאום אבל כן ואת חזקה , ומצליחה גם אם זה כואב בגרון גם אם זה כואב בחזה גם אם את עדיין לא יכולה להפסיק להקיא את עומדת על הרגליים מתפקדת ושורדת אחראית זה מעט בשבילך? זה מובן מאליו? זה ברור שכך תתנהלי? שתינו יודעות שהתשובה היא לא נחרץ!!! אז למה שלא תקחי את עצמך ותגידי כל הכבוד לי!!! אני נלחמת בכל הכוח להצליח לשנות דברים אני מצליחה לשנות דברים וואלה , מגיע לי שיעריכו אותי ואת יודעת מה? אני מאוד מעריכה אותך ואת המלחמה שלך לשרוד ולחיות קבלי חיבוק גדול חטולית

תודה תודה על המילים,ברגע זה אני יותר מתחברת אליהן אבל כשרע ,את יודעת הכל נראה שחור. חיבוק בחזרה רות