זה מה שקיבלתי היום לתיבת דואר שלי,:-(

את וודאי אינך זוכרת אותי. אני יודעת את הסיפור האמיתי עליך ועל בנך .... אני יודעת שאת היית אמא גרועה, לא ידעת לטפל בו, שקעת בדכאונות והתעלמת ממנו וכשעיצבן אותך אפילו מכות נתת לעולל התמים הזה. את גם ידעת והעלמת עיין לכל מה שבעלך עשה לו. הגעת לשירות בסופו של דבר רק מפני שמישהו אחר ראה מה קורה ואיים לדווח. את כל הזמן מחפשת רחמים ומצפה שכולם ירחמו עליך, ועוד ממציאה סיפורי זוועה על ילדות נוראית כששתינו יודעות שלא הכל באמת נכון. תפסיקי כבר לחפש רחמים בכל מקום. תבני לך חיים חדשים עם כוח ותפסיקי להיות אישה מסכנה שרק מחפשת כל חייה תשומת לב. עידית

בעולם הזה... איזה מגעילה העידית הזאת... כתם אני אמנם לא מכירה אותך אישית, אבל לפי איך שאת מדברת על הילד בהמון אהבה ורגישות, אין לי ספק שהיית אמא טובה. כל-כך לא במקום המכתב הזה.... חוסר טאקט משווע. מתארת לעצמי כמה כאב הביא איתו המכתב הזה... שק של מלח על פצע מדמם... לא הוגן כלפייך, ממש לא הוגן.... מקווה שיהיו לך הכוחות להתעלם ממנו..... ליאור

אם זו אשה זרה תתעלמי את יודעת מי את ומה את . אל תניחי לאף אחד לערער את בטחונך בעצמך. הילד שנלקח ממך נו יש לי שכנה דלת ליד חד הורית כל היום צעקות וילדים בוכים מהבית שלה ילדים רבים לא נלקחים מרשות הוריהם ואם על צעקות או אלימות מילולית לא לוקחים שזה לפעמים יותר גרוע מאלימות פיזית... אז כנראה שנטפלים לחלשים. ואת הרי נאבקת וערערת בכל מאודך. מרוב אהבה. אל תלקי את עצמך ואל תקשיבי למי שאין בה חסד וחמלה כנראה שגם כלפי עצמה היא נוקשה וקשה באותה מידה ואל הילדה הפנימית שבה.

סביר להניח ולהאנח כי הקנאה העבירה אותה על דעתה. ומקווה כתם מקסימה כי תתגברי על דברי ההבל וההבאי בדרגת "עידית שבעידית" של עידית, ותתעלמי מהאשמות שלה וכל מילות הגנאי שהקשר בינם לבין המציאות מקרי לחלוטין! חזקי ואמצי

כתם יקרה קודם כל תרשי לי להדגיש ולחזק אותך על האומץ לחשוף את המכתב הקשה הנ"ל... זה לא פשוט ולא מובן מאליו.... יכולת לנהוג אחרת... אך החלטת באומץ..... אין סודות...זה נגמר....לא מפחדת....(ואם כן בכל זאת...) כל הכבוד לך צר לי על המכתב הכואב.... על מה שהוא גרם לך להרגיש... איתך אידה