מנסה לנהל שגרת יום יום..

בבית כרגיל אני לא רוצה שילדיי יפגעו מהדברים שלי הולכת איתם לכל מקום שהם צריכים שיעורים לימודים חברים הכל משתדלת בכוח לתקתק ולתפקד כאילו מנהלת חיים כפולים בביתי ופה אבל לפעמים...ואני מתייסרת בגלל זה אכח למשל, העוזרת- סידרה לי מחדש כל המטבח לפסח איזה ארגון יש לה יד מסודרת מדהימה בארונות, במדפים פשוט תיק-תק! ככ חסר לי היד הזאת בקיצור, עכשיו התינוקת שלה כבר במעון אז היא די ממהרת סוף היום לתחנה שמסיימת עולים לאוטו, נוסעים לכוון באמצע הדרך אני נזכרת: "אוי, שכחתי את הכסף במטבח!" אוף..עוד הפעם? לא נעים לי. הנערה זקוקה לא רוצה לדחות אותה עושה פרסה, חוזרים לבית נכנסת לבית מחפשת תתיק אין תיק! איפה התיק אולי שכחתי בסופר? עולה יורדת מתחילה להזיע איפה התיק אין תיק בא לי לבכות ההיא מחכה, התינוקת שבמעון חוזרת לאוטו שואלת אותה "טלי לא מוצאת תתיק!" למה היא כל הזמן עוקבת אחריי ואומרת לי, הנה המפתחות שלך זרוקים, הנה פתחת פה ולא סגרת שימי לב..ככה וככה אני לפעמים כולי מבולבת שואלת ראית את התיק נאבד לי התיק הכסף לא יודעת איפה היא: " את נכנסת עם התיק לאוטו שמת אותו מאוחרה.." מסתכלת וואלה, הנה התיק, שם הכסף סתם חזרתי חזרה והתעכבנו לחינם פספסה בגללי תאוטובס של 15:00 ... בושות! אבל אמרה לא נורא כי יש לה זמן עד 16:00 ובכז זה לא היה צריך לקרות

ותודה שאת משתפת , כל כך מבינה את הבלבול את המועקה את ההרגשה של התפקוד על האוטומט . מבינה יותר מהכל את הבלבול והנסיעה המיותרת ועוד יותר מהכל מבינה את הקושי של לחזור לשגרה כאילו לא קרה כאן כלום . אבל איפה עוד יבינו אותי כמו כאן . אוהבת אותך ומחזקת את ידייך

יקרה, לפעמים אני כותבת דברים ומשתפת בנועזות כל מיני ואני אחכ מתביישת בעצמי שאיני יכולה לפתור לעצמי את הדברים כמו גדולה ובאה להתבכיין פה שוב ושוב ושוב אני לפעמים מדברת עם עצמי להפסיק ולהתגבר אבל פתאום משתלט עליי צורך בלתי נשלט להיכנס שוב ולכתוב ולהיות פה, שוב תוך כדי שאני קוראת את האחרות. ואז אני ..שוב. האמת, זה מקל עליי. מה אני יעשה.. תודה שאת מבינה וכן, קשה לפעמים לחזור לשגרה כאילו הכל בסדר אז אולי בגלל זה מתחילים להתבלבל דברים ובגלל זה אני אומרת לעצמי שאולי אני צריכה להפסיק להיכנס לעולם שלי ולוותר על המקום הזה כדי שאוכל לתפקד במאה אחוז אבל אני לא שולטת בזה! ובאה שוב וכן רוצה להיות כאן במקום שמבין אותי הכי בעולם ורק בו אני יכולה להיות הכי אני בלי העמדות פנים. תודה על ההבנה וגם הסברתי מאיפה זה נובע הצורך פשוט מצטערת שצריכה ככ הרבה סמויה

כשמתוך עומס נפשי הכל מתבלבל ומתבלגן וכמה שזה מתסכל! גם לי זה קורה המוןןןןןןןןןןןן

לא ידעתי שזה קורה לך גם.. חשבתי שרק לי קוריים הדברים המוזרים הללו יודעת כמה את זקוקה לסדר ושליטה שולחת חיבוק.. ובאותו יום גם הלכתי למסיבה עם הילד בדקה ה-90 שהבייביסיטר באה לא מוצאת את ה-פון ולא זמין צריכה גם בשביל לצלם ואין! נעלם. שוב מתחרפנת, עולה יורדת מחפשת אין בסוף מצאתיו זרוק באוטו סתם יצאתי מהבית בלחץ כזה ששום דבר לא הולך לי היום אך לפחות המסיבה הייתה מהממת באמת ! רק שהייתי כבר מאוד עייפה ומותשת וכשיבתי בכסא בהמתנה עיניי החלו להיעצם והרגשתי שצריכה להילחם על ההיערנות. וכמובן שחייכתי לכל עבר, למורות לאימהות שישבו לידי לילדים שמבפנים היה לי ככ ........... ומחשבותיי נודדות לא מחוברת לקרקע אך מעמידה פנים היטב לא נורא, בשביל הילד חייבת להעמיד פנים ויהי מה! לא רוצה שייפגע והוא מאוד נהנה במסיבה וקיבל מתנות נהדרות וזה הכי חשוב. שיהיה לנו יום טוב ומאורגן (: סמויה

אני חושבת שלכולנו כאן יש זכות לחשוב מה שאנחנו רוצות ולהביע את המחשבות שלנו. הכל בצורה נעימה כדי לשמור על הביטחון של כולנו. ויחד עם זאת אף אחת לא צריכה להכנס לנישה של רובוט וקלקולציה ולשמור על כולן, להגיב לכולן ולהכיל את כולן. אף אחת לא יכולה לעמוד בזה כי זה מתיש. לכן החשוב הוא שכולנו, כל אחת לעצמה, תשמור על עצמה, ותדאג להחלמה שלה, ובמקביל שתהיה אינטראקציה חיובית עם שאר הכותבות על פי המינונים הנכונים לכל אחת, בצורה של לשמור על לא ליפול לתוך בורות שמפילים אותנו. כך ישמר הביטחון של כל אחת מאיתנו ומימילא גם הביטחון בתוך הפורום. שלך - מציאות אחרת