טריגר.. בנות יקרות ואידה

מנסה לכתוב ..באמת מנסה לכתוב את מה שאני מרגישה ואת הכאב שלי וזה קשה ואפילו קשה מאוד. לא יודעת לכתוב את הכאב שלי אף פעם לא היה לו זכות וגם עכשיו מרגישה שאין לו זכות. לפני הכל תודה ענקית לאידה על מי שאת ועל כל מה שאת עושה למען המקום הזה ולמענינו , זה לא מובן מאליו ..רציתי לשלוח לך אימל ולבקש שלא תסגרי את המקום הזה בטח לא עכשיו לפני החג הזה וכל מה שקורה כאן לאן נלך ...ואז הבנתי שאני נוקטת שוב בדפוס הרגיל כואב בורחים .. אז לא בורחת כותבת לך כאן ....אידה בבקשה אל תסגרי את המקום הזה מאמינה שזה מספיק חשוב כאן לרובנו כדי שנשמור ונגן על המקום הזה . כל חיי לא נתתי מקום לכאב שבי וגם עכשיו בטיפול לא נותנת מקום לכאב שלי , ולמעשה בזה אני מתעסקת בחודש האחרון ..בטיפול האחרון כל כך כעסתי על עצמי שאני מחזיקה בשליטה את הכאב שלי אפילו מהמטפלת אז למה אני הולכת .... ולמה זה קשור לכאן בשבועות האחרונים מאז המשפט של קצב ותכנית הטלויזיה על הפדופילים מצאתי את עצמי - מבחירה או מדפוס - במקום שתמיד מכיל שנמצא כאן כדי להגן מקום של אשה חזקה שלה לא כואב כלום וגם עם הכנסתי הודעת כאב חוץ ממציאות אף אחת לא הגיבה והבנתי שקשה לכן וזה בסדר . בקיצור מקום של מי שמגן על הבית . מקום של מי שבוחר להחזיק את הקירות כדי שלא יפלו עליו וכשהיה נראה לי שהצלחתי בום טראח עוד סערה עוד מלחמה עוד מריבה ....וכן בחרתי ללכת בשקט בלי גלים פשוט להעלם . אבל לא לגמרי ואיפה שהרגשתי שצריכים חיזוק השתדלתי לתת באימלים בטלפון וכאלה . בחרתי לברוח כי כבר לא יכולתי להכיל את המריבות ואת האין מקום בשבילי כאילו עוד פעם אני שקופה כמו טפט העיקר שיחזיק את הקיר. ואתמול ממקום של עייפות נוראית - חוסר שינה משוועה , פיברו שלא מפסיק להציק, הגיחה לה משום מקום הרגשת המסכנות והקרבנות ,של בן כה וכה אני לא חסרה כאן ואף אחד לא רואה אותי באמת - הבנתי שזאת אני שבוחרת להיות חזקה ואף אחד לא ביקש אני זאת שבוחרת לכתוב לכן הודעות מרגיעות ולדחוס את הכאב שלה הצידה בדיוק כמו בחיים שלי , במשפחה שלי כל חיי וגם אתמול לכבוד הפסח מצאתי את עצמי במשך שעות מדברת עם אחותי אמא שלי ואחי לסרוגין מנסה לפייס ולהרגיע והשיא מבחינתי היה חצי שעה שיחה עם אמא שלי לעודד אותה שהיא לא כזאת אמא נוראית כי עובדה ש4 ילדייה רבים לעשות איתה את החג וכמה כולם אוהבים אותה ורוצים אותה ....בולשיט רציתי לנער אותה ולצרוח ולהגיד לה הרבה דברים אחרים אבל כל מה שאמרתי היה לחזק את רוחה ולהנמיח את רוחי . ואז הבנתי לא מוותרת על הבית שלי כאן לא מוותרת על הזכות שלי להרגיש ולהגיד את מה שכואב לי לא מוותרת על עצמי יותר אני לא שקופה ולא אתן לעצמי להיות שקופה יותר . אז כן אוהבת את כולכן כמו שאתן עם כל המחלות והתוצאות של התקיפה שעברתן ויודעות למה כי אתן מתמודדות כל אחת ודרכה . ההודעות הכוזבות המשונות המקפיצות הורגות אותי ומשגעות אותי . מצאתי את עצמי אתמול לא מאמינה לאף אחד . זכותכן לכתוב מה שאתן רוצות להגיב לתמוך במי שאתן רוצות וזה נהדר ..........אבל תחשבו גם על השני לפני שאתן מגיבות עם באמת לכולכן חשוב הבית הזה כמו שאתן כותבות . אז לפני שאתן לוחצות אנטר תחשבו אולי זה טריגר תסמנו אולי ניתן לשנות מילה אולי בכלל אפשר לקרוא את ההודעה שכל כך הרגיזה אותי אחרת לא ישר להוציא . אז יופי שרובנו כאן אימפולסיביות כי ככה למדנו להגיב לפני שיהייה מאוחר מבקשת תנשמו עמוק ולא מהמקום של לישמור לכן על הבית מבקשת באמת מהמקום שלי .......לא יכולה לסבול מריבות הם הורגות אותי לאט לאט . אז אם אכפת לכן ממני תבינו שכל פעם שאתם רבים כאן אני נגמרת ...אוהבת אתכן ותמשיכו לשמור על הבית הזה

יקרה, את פשוט מלכה. לא יכולת לתאר טוב יותר מיזה את מה שגם אני מרגישה כאן בתוך הפורום ברגע זה. ההודעות הסוערות והמקפיצות האילו מטרגרות גם אותי ומשתקות אותי, לא מוצאת את המילים, לא בנויה למלחמות, לא רוצה אותן יותר בחיי. מוצאת את עצמי מנסה לכבות שריפות, להרגיע, ועד שנרגע ת סערה אחת שוב מישהי קופצת עם עוד הודעה שמקפיצה ומטלטלת את כולן, ובעצם עוברים מסערה אחת לסערה חדשה. הכל באותו עניין, לעורר את הפורום לכך שכמה שיותר אנשים יכתבו. אלא שאנשים מטורגרים מימה שניכתב וכותבים כל אחד מהמקום הכואב שלו, מה שמגדיל את הסערה, ומי שלא יכולה להכיל את המלחמה והסערה הזאת פשוט נידחקת אל מאחורי הקלעים או אל מיחוץ לפורום בכלל. וכאשר לא משתתפים בדרמה, ההרגשה היא שנעשים שקופים ואפילו לא חלק מהבית הזה, כי כאילו לא איכפת להם וההפך הוא הנכון. יש אנשים כמוך וכמוני, שסבעים ממילחמות ולא רוצים יותר את המלחמות האילו, ולהגיב לתוך הסערות האילו משמעותו היא שוב להיות מאולצת לעשות את מה שאני לא רוצה לעשות יותר ועשיתי כל חיי, לבטל את עצמי למען כווווווולם כדי שלכולם יהיה טוב, ואני, אני לא מרגישה כלום ולא כואב לי ובעצם אני לא קיימת ולא נראית בכלל, כמו שאמרת, שקופה. והנורא הוא שרובן קופצות לתוך הסערות האילו וזורמות עם הזרם הסוער, אבל לא משתפות פעולה עם להביא לרגיעה, כי הסערה מטרגרת וצריך לפרוק את המטענים העודפים שנוצרו, ורגיעה אומרת לקחת צעד אחורה, ואני מאמינה שלקחת צעד אחורה מקבל משמעות של חולשה לאור העבר, אבל בחיים זה בעצם מה שמחזק ונותן את הכוח.... וגם אני כמוך מקווה שהפורום לא יסגר, ומרגישה שהעיתוי עכשיו לפני החג הוא ממש לא טוב... ומקווה שכל אחת מאיתנו תקח אחריות על מה שהיא כותבת ואומרת, כדי לשמור שלכולם יהיה מקום כאן וכולם ירגישו בטוח.... אוהבת אותך ואת כולכן ומחבקת. מציאות אחרת

רוצה להגיב אבל אין לי את המילים- אני הולבת/הלכתי לאיבוד כאשר יש יותר מדי עומס- ואני לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שקורה כאן ובכלל בחיים שלי כולו. אני מרגישה אבודה בתוך עצמי ולא קשורה לשום-דבר- מנסה להתחבר-פה-שם- אבל בגדול- מרגישה לא שייכת-לא מחוברת. בכל זאת מדי פעם אני נכנסת לפורום וקוראת את ההודעות של הבנות- והידיעה שהפורום קיימת עושה לי קצת נחמה- אני יודעת כאשר אני אצטרך לשתף -אתן תהיו כאן-אני אסירת-תודה לאידה וגם לכן-

ועל החיזוק זה ממש חשוב לי . באמת תודה שאת כאן בשבילי , אוהבת

תודה על המילים החשובות זה טוב לשמוע ולדעת מקווה שהסופה מאחוריינו ואתן מרגישות יותר טוב איתכן אידה

מצטערת על תחושת השקיפות שנוצרה לך מזדהה עם כל שכתבת ומאמצת אליי רוב דברייך ושולחת לך חיבוק יקרה.. יודעת כמה מאמצים עשית כדי לשמור את כולן קרובות ולדרוש בשלומן. עם זאת, אומר שמעל לויכוחים למריבות נוצר מצב שדרש מלחמה על הבית אני בכל אופן הרגשתי צורך ולהט רב להגן על כל מה שאני תומכת ומאמינה בו ועל העקרונות שלי שהבית הזה הקנה לי על האהבה החום והמסירות של הבנות המדהימות נכון, הביטחון התערער באפן זמני אך ראי מה קרה? כולנו מחוזקות כולנו בוחנות עכשיו מחדש את הדברים מתחת למסכות ו..הכי חשוב כולנו כאן יחד באמת למודות לקחים.. הקרב על הבית חחח (: לא היה פשוט לאף אחת מאיתנו אבל יש לי הרגשה שניצחנו? אני בכל אופן, עמדתי בחזית מול מתקפה ביקורת קשה מול לחץ נפשי איום ולא נשברתי. טוב, אני סמויה בת מזל קשת ה-קשתית The Archer (: אבל באמת, מאמצת את דברייך ואוהבת סמויה

תודה על ההתיחסות ועם זאת יכול להיות שתגובתי תכעיס אותך מבקשת שתביני מאיפה זה בא זה בא עם המון כאב . כשכתבתי שאני בחרתי לתמוך כדי שיהייה טוב זה היה מתוך המלחמה על הבית . כשהלכתי זה היה מהמקום שראיתי שכל כמה שאני מתאמצת יש כאן קרב חרבות של אגו כשכל אחת חושבת שהשנייה נגדה ושהפגיעה שלה גדולה יותר. חייבת להגיד שלפני שהלכתי עדין נלחמתי על הבית הזה והפנתי את אידה לכאן . - הלכתי כדי לשמור על נפשי . כל מה שאני מבקשת שתבינו כולכן שגם עם אתן מרגישות מותקפות , אתן צריכות להבין שזאת בחירה שלכן להעלב ושקודם כל זאת הרגשה סובייקטיבית שלכן מהמקום הנמוך אליו הגענו כולנו , כן כל אחת מאיתנו מגיבה אחרת מהמקום הזה . וזאת מדיה ואין את הטונציה ואנחנו קוראות את הדברים עם הטונציה שלנו . לכן יקרה לא חושבת שהיינו זקוקות כאן ללהט רב וזה לא חשוב עם הצלחתי לענות או לכופף משהי כי בשורה התחתונה כולנו חשובות ואף אחת לא מלאך וכולנו כואבות והמטרה היא לתמוך זו בזו . כל הזמן ולא רק כשיש סערה גם סתם ביום רגיל כשרע לי להתעלות מעל עצמי מעל האגו ולהגיב לאחרת כי רע לה זאת תמיכה וזה הבית שאני רוצה . וכן אני עדין מבקשת מכולן בכל פעם שאתן כועסות מהודעה מסויימת קחו אויר תעשו סיבוב , תכתבו לעצמכן את כל מה שאתן רוצות על דף או בוורד מרשה לעצמי גם לאמר תשלחו לאידה אימל כואב ...ואז עם עדין רוצות להגיב בכעס תזכרו איזה מחיר כולנו משלמות כאן והאם זה שווה שאחר כך נגיד אבל נלחמנו על הבית ....סליחה מה שהיה כאן השבוע היה קודם להרוס ואחר כך לשמור .לדעתי חבל לי זה משאיר עקבות ...לא מרגישה בטוחה כאן לא מרגישה אפילו רצוייה או חשובה כאן והאמת פחדתי לבדוק לכמה זמן אני יעלם עם מישהי בכלל תרגיש בחסרוני ....ומכאן תחושת השקיפות . מעולם אבל מעולם לא חשבתי שבקרב נפגעות כמוני אני ארגיש שקופה וזה כואב ממש כואב . אוהבת אותך ומקווה שלא תיכעסי או תיפגעי זה לא בא ממקום של להטיף מוסר זה בא ממקום שזה כואב .