פרורים ...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני מרגישה שאני אוספת פרורים פרורים את הנשמה שלי לפעמים מוצאת פיסות קטנות של פרורים,לפעמים חושבת שמוצאת,ולפעמים מתבלבלת עם הכל...השקט לא מניח לי,דממה שעוטפת וסוגרת עלי מכל הכיוונים,הכנפיים שלי התעייפו להתאמצץ בכל הכוח להמשיך קדימה,נשברתי יותר מכל זמן שהיה איום ונורא בחיי. נשברתי כי לא דמיינתי את זה בחיי,זה אולי מנטרה של כאלו שעברו יותר מדי,נדמה שכבר אי אפשר יותר,ואין עוד סיכוי שיקרה משהו גרוע שכזה,שיהרוס את מה שבניתי,יום יום שעה שעה.. אני שומעת את עצמי מרחוק הכי קרוב שאפשר, שומעת את יללות הכאב שלי ש אחד לא שומע... ונדמה לי,כמו שכתבתי..שהכנפיים עייפות.. ואולי אני עוצרת כמה דק' לנוח,אבל זה רק כמה דק',כי ללא מעוף אתרסק...וההתרסקות של התקופה הזו מעיפה אותי קדימה אחורה קדימה אחורה,בכל הכוח שאפשר,כאילו הרוח מכוונת רק אלי.. לצאת מן הקופסא,לצאת מן המשבצת..שלי ושל עוד כמה יותר מדי תוהים,יותר מדי.. עיניים מבולבלות ועצובות שלא היו פעם אולי הניצוץ אבד לו אי שם בתוך התקופה הזו,בתוך העצב..בתוך האבדה.. איבדתי את עצמי ואיבדתי אותי,איבדתי את הציפור ואולי גם את הכנפיים? הייתכן שאין עוד למה לעוף? אני יודעת שאולי יהיה לכן קשה לקרוא זאת, בגלל ההודעה שנכתבה אלי אבל אני מדגישה,זו לא הודעה אובדנית..רק הנשמה שלי שאבודה ועייפה ממרוץ החיים,השיגרה שלא אוהבת להישאר אותו הדברףבום טראח יותר מדי אתן חסרות לי כי איבדתי גם את המקום שלי בתור ציפור כאן כבר לא מרגישה בנוח לכתוב,לא רוצה להפריע לכן..מרגישה שרוח סערה נכנסה לכאן,ואני אחריה,לא רוצה לקלקל אבל כואב לי בלב ואני רוצה לומר גם, שאני אוהבת אתכן ציפור
ציפור יקרה לי מאד, מתוקה אין קשר בין הדברים. אמנם התחוללה כאן סערה גדולה עקב ההודעה הניבזית הזאת שהודיעה שאת כבר לא איתנו, אבל את לא אשמה שמישהי לא שפויה כתבה עליך דבר כזה. את לא חלק מהמזימה הזו, זאת לא יוזמה שלך. לכן נשמה יש לך מקום פה ושום דבר לא השתנה בעניין הזה. מה שקרה לא קשור אליך ואל תקחי את האשמה על עצמך. זה אמנם הסעיר את כולם והרעיד את הלבבות של כולם, אבל שוב האשם לא בך. תרגישי בנוח, זה הבית שלך כמו של כל הנמצאות כאן ולא עשית דבר רע. באשר לרגשות ולתחושות הקשים שאת מתארת כאן, כואב ועצוב שאת כל כך סובלת, אבל תמיד יש תיקווה ותמיד יש סיכוי שהדברים ישתנו. תמיד יש סיכוי שיקרה מהפך ויהיה יותר טוב. צריך להחזיק תמיד בתקווה. את כל הזמן בתנועה. עושה דברים משתדלת, מתאמצת. וכל עוד רוצים הכל אפשרי. יש אופציות. את עדיין צעירה והעתיד כולו לפניך. וכן עכשיו קשה ואת מרגישה שאין בך כוחות יותר, שהכנפיים שנושאות אותך התעייפו. נסי לנוח, לצבור כוחות ולחדש כוחות ומאגרים. החיים ארוכים ויש זמן לשינויים שיקרו, זה קורה אמנם לאט אבל אפשרי. הטובים מנצחים בסוף, ואת עוד תנצחי ותגיעי לאושר שלך. והניצוץ, הוא עוד ידלק, כי יש לך רצון ושאיפות.... אוהבת ומחבקת, שלך - מציאות אחרת
שזה מדהים . מאמינה שתימצאי את הכוחות בתוכך את חזקה ואת יכולה . ובקשר לפורום לאט לאט מאמינה שדברים יחזרו לעצמם שולחת לך אנרגיות לחיזוק וחיבוק לעידוד
מאמינה לך שאת עייפה , שהכנפיים עייפות יודעת משו? זה לא מפליא אותי שאת כ"כ עייפה אחרי הכל -5-חודשים נשאת בנטל שלך לבדך,,,,,,,, לגמרי לבד,,,עם בדידות איומה הבדידות מפחידה ויכולה בהחלט לגרום לך להרגיש שזהו זה את מקומך כאן יקירתי אין מי שתיקח!!!! ציפור הנפש היא אחת ויחידה רק חבל שבוחרת להשאר גם בודדה אנשים כאן לא כועסים עלייך אחרי הכל אין בך אשמה על מעשה ניבזות שנעשה על חשבונך הכאב הגדול שפרץ בתוך הבית הזה הבית של כולנו רק אמור להמחיש לך כמה היית אהובה כמה היית חסרה ולמרות שנעדרת מכאן-הבשורה היתה מאוד קשה אני מקווה שתתאזרי בסבלנות ובסובלנות עד שירגעו הרוחות לגמרי אוהבת אותך חטולית
תודה רבה לכן על התגובות... אני מרגישה לא חלק לא יודעת קשה לי לחזור ומצד אחד אני מאוד רוצה קדה לי גם לבד עם הכל ביחד,לסחוב הכל לבד במסע הזה שרק מתעצם במשקל ובכבדות שלו.... תודה לכן על המילים שנגעו ונכנסו לי ישירות ללב.... אני אוהבת אתכן,כל אחת מכן באמת ריגשתן אותי וחיממתן לי מקומות חשוכים וקרים שלכן, ציפור
