אני שוב מוצפת... *ט'* שחזור

בזיכרון בעקבות שיחת טל לא משנה איך זה התגלגל זה קשור למשפחה שלי חלק שהיו חברותיי מרגישה שמתרחקים ממני בטח שמעו מעניין מה אמא שלי סיפרה איך היא מציגה אותי זהו, עברה לסדר היום לא מדברת איתי יותר על זה האמת, בקושי מדברות שיחה אחרונה למה לא באתי עם הילדים בפורים.. למה? הייתי מוצפת בפורים אמנם טיילנו בשבת, והלכו לקניון עם השכנים ונהנו אבל אני הייתי.. מעניין מה חושבים עליי שם במשפחתי אף אחד לא פנה אליי לשאול אותי איך אני מרגישה.. אז זה הציף אותי בזיכרון,שחזור ולא עוזב עד שאני לא יכתוב על זה. *שחזור-כואב* אחרי הבריחה מהבית בגיל 14 אחרי הטיפול האומלל שהפסיק אחרי מס פגישות זהו, עבר הכל נשכח חיים ממשיכים כאילו כלום לא קרה... משערת שעברו לפחות כשנה מגיעם למלחמת המפרץ באיזורנו כלום, רק חדרים אטומים לא הולכים לבהס יום שישי אחרי ארוחת ערב שגרה סיבוב למטה בשכונה סמויה בכפכפים רצה כמו משוגעת עולה בריצה במדרגות גיל 14 הרבה אנרגיות ננכנסת לסלון אמא נחה בספה, שוכבת על השולחן שאריות תה ועוגיות מתיישבת בטעות ישבתי לה על הרגליים, כנראה לא זוכרת הרבה אם התחיל ויכוח עצבים הדבר הבא הוא *ט* שאני זוכרת את עצמי על השטיח רואה את העולם הפוך את התה, העוגיות, השולחן, הכוסות נגררת על השטיח הפוך מ-השערות שלי. (היה לי שיער ארוך ועבה מאוד) הלם מוחלט לא כואב רק מוזר קמה על הרגליים בלק-אאוט לא זוכרת מזה כלום פרט לויכוח או הרמת ידיים להתגוננות שלי פעם ראשונה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ו..."תסתלקי מפה!" של אמא שלי אני מסתלקת עם הכפכפים לרחוב ואין לי לאן ללכת אז הולכת לסבתא שלי היקרה. הדלת פתוחה סבתא וסבא היקרים ישנים שקט, שלווה רק דודה שלי, אחות של אמא בחדר רואה טלביזיה. קולטת שעבר עליי משהו אבל אני (סמויה) מסתירה כאיילו הכל בסדר סתם בא לי לבוא לישון היה ויכוח זה הכל... רואות תכנית והולכות לישון לפנות בוקר אני קמה לרגע מאוד משפיל כולי בתוך בריכה של פיפי. כאילו, ילדה בגילי ממש בושות לקחתי את הכל, המצעים החבאתי ואחכ זרקתי לפח שלא יראו ולקחתי מדודה שלי בגדים בלי שתרגיש וזהו מאוד התביישתי. חזרתי לישון לא זוכרת כלום עד למחרת בערב סבתא שלי ודודה שלי אחות של אמא מתלחשות דודה שלי "רק שלא תעשה לעצמה משהו.." וכל מיני דברים מוזרים סבתא שלי אומרת לדודה שלי בערבית: "תראי איך היא יושבת קפואה כמו אבן" ובאמת הייתי שקטה כדג ולא זזה ומטה אוזן ללחשושים המוזרים סביבי ואיני מבינה דודה שלי נגשה לדבר איתי. "את לא זוכרת מה קרה עם אמא שלך, חמודה?" לא עונה "אמא שלך מספרת שאת תקפת אותה, ככה סתם.." וגם אחיך מאשר שכן.. חושבת לעצמי בלב איך זה יכול להיות? אני לא זוכרת כלום אני מבולבלת. כל מה שאני זוכרת זה ש- הפוך ואחכ קמה ואחכ בלק אאוט ואחכ מתגוננת- אולי תקפתי אותה? מה עשיתי לה? הרגשתי לא שפויה דודתי טענה שאחי בן ה- 11 היה שם וראה וגם הוא אומר ומה שאני זוכרת שהוא לא היה נוכח שהיא הפילה אותי ככה סתם בשטיח אלא הוא שמע צעקות רק בסוף שהתגוננתי לפני שהיא סילקה אותי לרחוב. בסהכ התגוננתי בפעם הראשונה בהיסטורית חיי! והיא טוענת שאני תקפתי אותה בטח שיכנעה את אחי הוא היה רק בן 11 ולכן היא סילקה אותי מהבית לא היה לי דרך להתגונן ולהפריך את הטענות נגדי ולא דיברתי באת האמנתי שבלקאאוט הוא שאני לא שפויה ושנים היה לי רגשות אשם שאיבדתי שליטה מוחלטת על מעשיי כמו המשוגעים ואני לא תקפתי! אני רק התיישבתי על הספה ו...ראיתי הכל הפוך ומה שקרה אחכ איני זוכרת , נמחק לי מהזיכרון פרט לסוף שסולקתי חודש ימים הסתתרתי בבית סבתי מהבושה לא חזרתי הבייתה וגם אימי לא דיברה איתי כמאשימה אותי נתק מוחלט. היא המשיכה לבוא לשם עם התינוקת שלה ולא התעניינה בי בכלל אני התחבאתי בחדר והיא לא באה אליי אחרי חודש של עונש היא הרשתה לי לחזור לבית אבל מאז משהו התחיל להשתנות בי, מרגע שהתנגדתי כאילו עבר עליי משהו ומאז התחלתי להתגונן ולא להסכים וכך נפתחה דרך חדשה בחיי שנים,הייתי ככ בבושה שכביכול תקפתי אותה לא הבנתי איך זה קרה אבל קיבלתי אנרגיות של רוצחת חחחח(: והתחלתי להרתיע תשמעו ... תשמעו אבל היום אני יודעת דבר אחר שאני יודעת מה אני זוכרת ולא היה לי פה לדבר! ולא היה מי שיאמין לי אז אמא שלי מכרה את הסיפור והוציאה אותי לא שפויה תקפה אותי והפכה את הקערה על פיה בגלל זה אני עד היום לא סומכת על התעתועים שלה אבל זו דוגמה קלאסית איך היא משכנעת את הסביבה וכולם תמכו בה והפכה אותי למפלצת ככה הרגשתי בגיל 14, 15- מפלצת בגלל התקרית הזאת וכולם האמינו לה ועד היום אני לא עד הסוף בטוחה כי היה שם בלק אאוט רציני מצידי ואולי בחלל הריק הזה ?????????????????????????????? אבל מה שאני כן בטוחה זה שנכנסתי הבייתה שמחה וצוהלת והתיישבתי על הספה ולא עשיתי כלום ואז הכל קרה. בטח לא מיוזמתי זה אני בודאות זוכרת לגמריי

חומד שלי כמה כאב ואת לא מוותרת נכון? מה נשמה , מה יגרום לך להפסיק לחשוב עליה ולהתחיל לחיות ולחשוב על עצמך???? ולגבי שיחזור הכאב אני מאמינה לך בכל מילה שכתבת לא מדמיינת אפילו את התחושה הקשה שהיתה לך עם הפיפי בטח לא מצאת מקום להתחבא בו כמה טוב שסבתך היתה שם אני מתכוונת-ברקע של כל מה שקרה אין לי ספק שהיא בעטה בך בגלל שבטעות התיישבת לה על הרגל זה נשמע כל כך היא שהרי מורגש כאלו שהיא שנאה אותך טוב שלא נתנה לך גם אם נבוט על הראש באמת שלא הייתי מתפלאת נשמה -כואבת איתך זכרון כזה מזעזע ולמען האמת בלתי ניתפס!!! שולחת חיבוקים בשפע איתך תמיד-מאמינה לך בהכללללל חטולית

לא יודעת למה זה קפץ לי הייתי חייבת לכתוב את זה לא מדוייק ככ ששנאה אותי היה לה יום קשה ולחוץ וזאת הייתה התוצ אני במקרה נקלעתי לשם לא עשיתי כלום לא תקפתי כלום רק ישבתי על הספה הייתי חייבת לשבת עליה?! ובכן.. איך אני נקלעת לסיטואציות הזויות כמו הנודניק שנתקע באמצע ככה אני ו.. זאת הייתה ממש טראומה לכל החיים כל העניין של הפיפי ושהפכו עליי ת האשמה דברים שלא שוכחים דברים שגדלים איתך היה, אין מה לחטט בזה עוד.. רק רציתי לרשום להנציח.. חחחחחח (: סמויה

כואב ומצמרר וממלא אותי בתחושות של הזדהות עם הדברים שכתבת, עברתי דברים דומים ומילים לפעמים כואבות יותר מכל כאב פיזי ובעיקר שהדוברים הם אילו שהיו צריכים לעטוף אותך ולאהוב אותך ולשמור עליך. רוצה להגיד לך יקרה שכל המשפטים המרעילים שנאמרו עליך, שאמא שלך הוציאה אותך לא שפויה כדבריך. נשמה שלי, כל אחד יכול להגיד כל מה שעולה על דעתו, ההההההכל ושישמע הכי הגיוני בהתאם לנסיבות הסיפור שהוא המציא, ואני מדברת על הסיפור שאמא שלך סיפרה, כל זה לא עושה את מה שהיא אומרת לאמת ואמיתי. היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, ולך יש את האמת שלך. שמרי על האמת שלך נשמה כי האמת שלך היא הדבר האמיתי, שיחזורים ופלשבקים וזכרון לא מהתלים בנו ולא סתם את ניזכרת בדברים האילו עכשיו. את מטורגרת בגלל השיחות האחרונות שלך איתה, בגלל שהיא חזרה לסורה ושוב מהתלת בך ומתעמרת בך, וזה בהחלט מציף את הדברים שקרו בעבר. אם תסתכלי עמוק עמוק פנימה את תדעי שהאמת שלך היא האמת האמיתית והנכונה ומה שאימך אומרת הוא סרוס של הדברים ולא אמת. הצמדי לאמת שלך ותחזיקי בה כאילו הייתה האוצר הכי גדול שלך, ואל תתני לאף אחד להזיז אותך מהאמת שלך, ילד לעולם לא ישקר בעניינים של פגיעה, ושחזור בעיקר אחרי טריגר הוא האמת האמיתית..... מאמינה בך ויודעת שאת לא כל מה שאימך אומרת עליך. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

אמא שלי בכלל לא מבינה למה הצורך שלי להתעסק בעבר נראה לה שזה מתוך שעמום ריקנות וחוסר תעסוקה לא בא לי להקשיב יותר כל פעם שרואה אותי כל מה שמעניין אותה זה אם רזיתי ומתי אני עבוד כדי שירזה. כאילו, גם אחריי הוידוי שלי אליה כך נחתמה השיחה. נו יאללה מתי תעבדי כדי שתרזי הרגשתי שלא אמרתי כלום! זה כל מה שמעניין אותה איך אני נראית תמיד זה היה ככה הכי הזוי גם בחתונה שלי- אמא שלי בחרה בקפידה את השמלה שלי, את כל מה ששמתי, איך ילבישו אותי. גם לשם זה הגיע חחחח (: