זה הדברים הקטנים האלה שמציקים

לי, אני חייבת לספר. אז היום גם הייתי באוטובוס באיזו שעה, ונכנסו לשם ילדה ואבא והתיישבו מולי. הכל היה בסדר, חייכתי לילדה ושמתי ת'רגליים שלי קרוב אליה, זה גם נח וזה הכל.נראה לי שקפץ לאבא פיוז בגלל זה, אז הוא שם את ידו על ברך אחת שלה, והזיז מעט את האצבע על הברך ואח"כ ראיתי שיד אחת שלו נעלמה והוא אחז בילדה כאשר היא יושבת (לבד), וכל הזמן הילדה זזה והיתה כזה בבאסה, מהורהרת כזה, היא לא תזיז ת'יד של אבא שלה, אבל ברור היה שהיא כל הזמן ניסתה לסלק איכשהוא את ידו לכן זזה כל פעם לצד אחר, התרחקה מידו פיזית בכסא. והוא כזה כולו זרוקי מהרחוב (טוב, לא עקרוני). לא יודתע מה נסגר איתי, אני הצעתי לה לבשת לידי, היא לא רצתה ואף עשתה פרצוף עצוב, לא מרוצה וזהו. אני לא יכולה להציל את כל העולם. בקושי את עצמי מסוגלת. זה נוגע לי ללב הדברים האלה.