אני עדיין

סמויה חשבתי לשנות את השם בעקבות.. אבל זה עדיין לא שם כי אמא שלי התקשרה בצהריים, שוב מתייסרת קשות קשה לה הידיעה שלא הצליחה לשמור עליי נכון, כמה הייתה מזהירה אותי שגדלתי מפני.. ואני הייתי דווקא נערה.. אם אמא שלי הייתה יודעת על כמה מאיסוריה עברתי בגיל ההתבגרות, למשל ולאחריו חייתי במרכז עם שותפים ומה לא חלק מחיי גדל בלי זכר לפגיעה. בלי כלום ממש וזה מדהים כי חלק מחיי הייתי נערה "פרועה" ונסעתי בטרמפים וביליתי ויצאתי לפאבים ולא היה לי פחד להסתובב בלילות ויצאנו חברות גם עם בנים שרק הכרנו ונסענו איתם לתא ולכל מיני בארץ ובאמת זו רק יד המזל שעברתי זאת בשלום. כל הבנים שנתקלתי בהם היו חמודים ולא... כלום אשכרא כלום. לפחות נהנתי ולא חייתי כל חיי כך רק שפתאום היו קופצים עליי כל מיני מעשים מטורפים ללא כל סיבה אחד מהם זה שיום אחד באתי מפסטיבל ערד לאמא שלי עם קרחת בגיל 15 היה לי שיער ארוך ו.. אמא שלי כמעט חטפה התקף לב בושות עולם! עוד בעיר קטנה ושמרנית כמו שלנו ה לא ת"א ואני עם - קרחת יום אבל שחור היה בביתנו כל החברות והאחיות שלה באו לנחם אותה על המעשה המטורף ולחזות בקרחת בבת שלה שלה "משוגעת" שגם אני לא הייתי מבינה מעשיי הפתאומיים ומתביישת בהם קשות תקופה ארוכה הלכתי כובע, התביישתי בקרחת שעשיתי. וזה היה עובר והייתי שוכחת שזה קרה וממשיכה הלאה בחיי. בתקופות הללו הייתי לגמרי אחרת. זוכרת את ההרצאות שאמא שלי הייתה מטיפה לי על בנים. הרצאות של נזירות וכמה עליי להיזהר והייתי מלגלגת בלב על ההרצאות המפחידות שלה ובאמת לא קרה לי כלום אז מה שאמא שלי לא מצליחה להבין זה כמה היא שמרה עליי אז איך זה קרה?! היא לא מבינה היא מתייסרת באמת, איזה מן בת אני אני לא קלה אני גורמת לה לסבל חבל שסיפרתי לה עכשיו היא מחפשת באינטרנט תשובות לא יודעת רק שלא תגיע לכאן בטעות אוי ואבוי! איזה בושות סמויה את עושה לאמא שלך ואיזה הזוי אם היא תגיע לפה ותקרא ועוד איזה דברים אני מסוגלת לכתוב אין לי לפעמים מעצורים אני אוהבת לכתוב אוף רק לי קורים הדברים האלה. זו הסיבה שאני מצטערת שגררתי אותה למקום הזה רציתי רקלשתף אותה אבל להישאר לבד בעולמי היא עכשיו שואלת אותי שאלות וגם למי סיפרתי מהמשפחה לפניה כי היא מרגישה ש או אמרו לה שמשהו כבר יודע ואני לא מגלה, כמובן רק אמרתי שניסיתי פעם לחקור אם היה עליו רקורד פלילי. ועוד ועוד היא רוצה לדעת איך קרה לה הנורא מכל מנסה לחבר קצוות מימד הזמן חסר לה טוענת שזה היה רק חודשיים לא. זה לא נכון! היא אומרת את זה כי קשה לה היום: "זה היה רק חודשיים אז איך זה קרה?!" וגם הם התארסו אולי חשבו להתחתן- זה היא מכחישה. שוב השקרים באויר אבל, עד היום יש את הפמוטים שהוא קנה בבית של סבתא אז זה לא קשר של חודשיים. אני השלמתי את הזמן לפני מס' חודש. זה התחיל בחודש יולי אוגוסט רק הכירו איך אני יודעת? נזכרתי בתמונה יומהולדת במעון של אחי אני לבושה עם חולצה פרפרים ורודה שהוא קנה לכבוד ההיכרות-אני זוכרת את זה! עכשיו זה היה חופש גדול שלי מגן חובה טרם העלייה לכיתה א' ואחי הקטן עדיין במעון. סימן שזה היה יולי אוגוסט. אחי מזל סרטן לא זוכרת ת. לידה שלו. ושם זה התחיל לא מייד ואז הזיכרון האחרון שיש לי מהבית שלו זה המדפים שהוא צבע לפסח והדלת של הדר שלי אצלו שצבע בחום. עכשיו מיולי-אוגוסט עד פסח בערך 8 9 חודשים וזהו. אין לי יותר זכרונות משם. פרט ליום האחרון שראיתי אותו. היום הסופי שהם נפרדו. שאני לא יודעת כמה היה אחרי פסח אבל לא נראה לי שהרבה זמן. כי לא נכנס לי לזיכרון החופש הגדול אצלו. לא. וככה התחבר לי הזמן. אני יודעת שקשה לה אז היא ככה מנסה להוריד לי זכרונות וזה. ןשוב לומר וגם בשיחה של היום שמה שלה קרה היא פי אלף יותר תמיד הרמז הזה יזמזם באויר... לא יודעת למה הוא תורם. זה ממעיט בערכי וכך זה בכל תחום בחיים חייבת להוכיח ששלה תמיד יותר והנה גם לפגיעה זה הגיע בחיים לא הייתי מאמינה שגם בזה. אם הייתי יודעת זה היה הולך איתי לקבר. רק רציתי עזרה ממנה אני נשבעת רק עזרה זה הכל. מצטערת על כל המגילות חלק מזה אני מנציחה לעצמי מדברת עם עצמי סליחה שאני ככה זה יעבור. רק שאמא שלי לא תגלה את מה שאני עושה שיט! גם אם אני סמויה היא תדע שזה אני לפי הסיפורים. יש פה למישהי בעייה דומה??? אני מממממשששששתתתתגגגעעעעעתתתתתתתתתתתתת

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת רוצה לשתף במשהו כשהבנות שלי היו ממש קטנות גר איתנו חבר שלי גר אצלנו כמעט שנה בסופו של דבר גיליתי שהוא ממש לא בסדר וזרקתי אותו אחרי כמה חודשים התברר לי שהוא פגע בילדה שלו שחיה עם גרושתו שאלתי מיד את הבנות שלי אם היה משהו הן שתיהן טענו שלא ובכל זאת לבנות שלי יש היום כמה בעיות לא פשוטות נפשיות ואני לא מפסיקה לחשוש שאולי כן היה מפחיד ממש ממש אם הן היו אומרות שכן קרה אז היה קשה אבל יכולתי להתמודד עם ההשלכות העירפול הזה הלא לדעת הזה נורא קשה את בסדר גמור שדיברת אני בכלל מאמינה שתמיד עדיף לדבר מאשר לשתוק אוהבת ומחבקת דמעה

אני ממש מצטערת על הטריגרים שאני גורמת לאימהות גם בנות ומדאיגה אותן אז את רואה איזה מן בת אני לאמא שלי? בת- סמויה שפעלה, ועדיין פועלת מתחת לאפה. ורק עושה בעיות אני מבינה איפה זה פוגש אותך עם הבנות שלך הנורא מכל לאם לחשוד כל שכן לדעת (שאני באתי ואמרתי עכשיו אימי מתייסרת) אני שמחה לפחות שאת אומרת שגם אם הנורא מכל קרה , עדיף לאמא לדעת מאשר לחיות בחוסר וודאות. האמנם? למה עשיתי את זה. עזרה שרציתי היא לא יכולה להעניק לי סתם ציערתי אןתה לחינם. דמעונת יקרה! אני ממש מצטערת על החבר ההוא שגילית עליו דברים שעשה בעוד לך יש בנות אני מבינה את קשיי ההתמודדות שלך עם בנותייך לאור הבעיות הלא פשוטות והפחד שמא להן זה קרה גם והן לא מספרות אני ממש מקווה שהן לא נפגעו ושתמיד יהיו בכם את הכוחות להכיל ולקבל את הכל. זה לא פשוט ושוב, מצטערת שהדאגתי אותך בהקשר של בנותייך. נקווה לטוב שולחת לך חיבוק על כל הקושי שאת מתמודדת עם בנות מאוד אמיץ בעיקר לאור מה שעברת אוהבת סמויה

אני חושבת שלכל אמא אם לב במקום הנכון ורגשות, היה קשה לשמוע שהבת שלה ניפגעה כל כך ושהיא לא ידעה מכלום ולא הייתה שם להגן עליה ולשמור עליה. לכן קשה לאימך הידיעה שקרה לך דבר כזה למרות האזהרות שלה ובעצם המודעות שלה לנושא מיתוך הפגיעה שלה. זה שהיא ניפגעה בעצמה מקשה עליה עוד יתר כי היא לא מבינה איך כניפגעת היא לא ראתה את זה קורה. וכניפגעת היא נוטה גם לקחת על עצמה את האשמה וכשקשה לה לסחוב אותה היא מנסה להמעיט בעוצמת הפגיעה שלך, ואפילו להגדיל את שלה כדי להגיד לך בעקיפין שאת יכולה להתגבר על הפגיעה שלך. לא מצדיקה את אימך במאומה, אבל ההתנהלות שלה עכשיו שבשבילך היא לא מוכרת ובעצם את לא מכירה את הצד התומך שלה אמנם בדרכה אבל בכל זאת תומך, וזה מטלטל אותך כי בעצם אם היא יודעת לעשות את זה, איפה היא הייתה עד עכשיו? וזה פוגם בלבד שלך שאותו את מכירה ואת לא יודעת איך מתמודדים עם זה שאת כבר לא לבד יותר, ולכן עוד יותר קשה לך. הדבר האחד שאני רוצה להגיד לך הוא שתתני לאימך את הקרדיט ותני לה לנסות להראות לך שהיא משתנה בשבילך ושאת באמת חשובה לה. אם תורידי את הפחד והמגננה יהיה לך קצת שקט ותהיי פחות בלחץ ופחות בחוסר וודאות כי את תתמודדי עם מה שיש, ואם זה לא יחזיק לאורך זמן את בעצם תחזרי אחורה למצב המוכר. הרצוי הוא שאימך אכן תשתנה בשבילך מבפנים ושזה יחזיק, וזה אפשרי ויכול לקרות, כמו שאת משנה את עצמך מיתוך הבחירה שלך, כך גם אימך יכולה לשנות את עצמה מיתוך הבחירה שלה. לכן רק אל תילחמי בזה, ותני לזה מקום. בגדול התהליך הוא להפוך את האמונה שלתמיד תהיי לבד עם הפגיעה שלך לכך שזה כבר לא צריך להיות ככה יותר ויכול להשתנות. כלומר כאשר משהו מתפנה מבפנים, צריך למצוא לו תחליף שימלא את מקומו, ובמקרה שלך מה שקורה עכשיו הוא שממצב של לבד עם הכל אמא שלך חברה אליך והיא בעדך. נסי להפנים את זה כמו שזה בלי לחבל בזה ותראי מה יהיו התוצאות..... תמד אפשר לחזור למצב הקודם, אבל מוטב להתקדם קדימה. שלך ואיתך - מציאות אחרת

בתכלס אין פה תמיכה אני לא יכולה להיתמך במי שאומרת כל הזמן שלה זה קרה פי כמה יותר חמור ממך. אני שוב לבד כתמיד סמויה אבל לא לבד כי יש לי מקום שלי אז לא זקוקה לאמא שלי שלא יכולה להיות בשבילי. זה כואב אבל פחות "את הזהרת אותי אמא" הרצאות על גבי הרצאות זה נכון טוב ויפה אבל לא שמרת עליי לא מספיק מעבר למילים את השארת אותי לנפשי עם ! וזה למה זה קרה! אל תתייסרי אל תשאלי את עצמך שאלות איך זה קרה ולא ידעת ואיך זה ייתכן שככ שמרת עליי. לכל דבר יש מחיר לעבודה שלך ,לחברות לחיי החברה התוססים שהיו לך אז קודש הקודשים קודם כל זה אני נדחקתי לפינה. לא היה לי אצלך מקום גם לא עם התקרית בדרך לגן מדוע איש לא ליווה אותי בבוקר? וגם לא אחרי התקרית הרי מה כבר קרה.. ואחרי פגיעה מס' 1- טרום פגיעה באה פגיעה מס' 2 ככה זה שאין השגחה על ילדה טוב, לך כי לך זה היה פי אלף חמור אז למה שתראי אותי, בכלל למה שיהיה לי אצלך מקום? וזה מה שקרה ונכון הוא היה מקסים והטעה גם אותך. אבל כל הסימנים היו שם המורה שהייתה מנדנדת לך כמו קרצייה שאני חולמנית מידי והיית מתעצבנת עליי המעשים הקיצוניים והפתאומיים ההסתגרות הכל עליי את לא ראית היית עסוקה מידי בחברותייך הרבות בעבודתך ולשאר- מי היה אכפת אף אחד לא ראה אני באמת סמויה כנראה האשמה בי. גם אני מאוד מטעה. מצטערת על הט' שאני גורמת לאימהות.