מחפשת רעיונות.... אולי טריגר

אני מנסה כבר הרבה זמן למצוא דברים שיהיו טובים לי, בעיקר כדי להרגע באמצעותם כשאני מרגישה רע. מניחה שאחרי שתקראו את מה שאני אכתוב כאן אני אהיה בן אדם מאד רדוד בעיניים שלכם, והאמת היא שכבר לא איכפת לי. אין לי מה להפסיד והמטרה מקדשת את האמצעים.... אידה כתבת לנו ליום האישה שנעשה רק את מה שאנחנו אוהבות. שנים השיר הזה של גלי עטרי היה הצלצול שלי, כדי לזכור שזה מה שאני צריכה לעשות, את מה שאני אוהבת. וואו זאת שאלת המיליון דולר שלי. אני רק יודעת מה לא טוב לי או מה עושה לי רע והרשימה ארוכה מבחינתי כאורך הגלות. לא מסתדרת עם... ולא אוהבת ים, בריכה, מכון כושר, מסאג', טיפול קוסמטי, ריקוד, ספורט, קריאת ספרים, כתיבה, ציור, פיסול, ריקמה, תפירה, לימודים מפחידים אותי, פקניק, לצאת מהבית, מוסיקה, אירועים, מסיבות, ארוחות וכינוסים משפחתיים, לא יכולה להתקשר כשרע לי. ניסיתי את כל הדברים האילו הרבה פעמים ולא טוב לי עם אף אחד מאילו. האם יש עוד משהו שלא בדקתי? האם אפשר לנסות עוד משהו? בתחושה שלי, יש בי מחסום שלא מאפשר לי להנות משום דבר, כאילו אסור לי ולא מגיע לי, או לא יודעת מה, כי בעצם אם אני מחפשת מה אני צריכה? אין לי דבר כזה. לא צריכה כלום ולא רוצה כלום, והאמת זה מרגיש כמו לחיות בתוך בועה אטומה ולא לראות כלום. נימאס לי מיזה, וי אפשר להבין אותי או להבין על מה אני מדברת ומאיזה כוכב מוזר נחתתי. בטוח איכזבתי את כולכן, כבר לא איכפת לי. משהו חייב להזיז אותי כי אני כבר לא יכולה להיות יותר במקום הזה. זה למות כל יום מחדש.... ניגמר לי הכוח ובעצם הכל. אין מוצא מיפה. סליחה. מציאות אחרת

יקרה, קודם כל תפסיקי לשפוט את עצמך ולחשוב מה אחרים חושבים עלייך. זה ממש ממש לא משנה ולא רלוונטי. על כל אחד יש לפחות אחד שחושב עליו משהו. אז מה?? שה יותר השיפוטיות והביקורת שלך כלפי עצמך ולא השיפוטיות של הסביבה. התוקפנות הזו כלפי עצמך היא היא הדכאון! ויתכן שנכאן גם התחושה ששום דבר לא מעניין אותך ושאת לא מתחברת לכלום, מה שלדעתי לא נכון בכלל, רק שכפי שכתבת את לא מרשה ומאפשרת לעצמך להתחבר בכלל למשהו שמעניין לך וכייף לך איתו. עכשיו אני אגיד לך מאיזה כוכב הגעת - את הגעת מהכוכב שקוראים לו: כוכב ההורים המזניחים והמתעללים!!!! את יודעת מה יפה בילדים? שהם מנסים ומתנסים בהכל! הם בודקים מעיזים ונופלים ורצים ושרים ורוקדים ומציירים. הם עושים הכל ובהנחה שהם גודלים בתנאים טובים ומיטיבים הם גם טובים בהכל. מאפשרים להם להתנסות ולא חונקים אותם או מגבילים אותם.זו התפתחות נורמלית וכך הילד מתחבר בסופו של דבר ליכולות האמיתיות שלו, לכישורים שלו ומממש את עצמו! זה המימוש העצמי! אם לא מאפשרים לילד להתנסות, לבדוק ועוד יותר אם הפכו אותו לשק חבטות והתעללויות ברור שהוא לא יתחבר לכלום ויהיה לו ריק ריק ריק בנשמה. הוא גם יאמין באמת באמת שאין לו יכולות והוא כלום וריקני ושום דבר לא יעניין אותו, אבל זה רק בגלל הילדות הדפוקה והלא נורמלית שהיתה לו! הוא היה עסוק בהישרדות ולא ב"מותרות" שילדים אחרים נהנו ממנה. את מבינה מה אני אומרת????????????????? את היית צריכה לשרוד!!!!! ולכן לא היה לך פנאי וזמן ואפשרות להתעסק בעצמך, בצרכים שלך, בחשקים שלך!!!!!! עכשיו, מה תעשי כאן ועכשיו אחרי שיש תובנות? תנסי ותנסי ותנסי ותנסי ותנסי ואל תתייאשי ואל תגידי אני כלום ואני ריקנית ומה תחשבו עלי ברור? אין דבר כזה שאת לא אוהבת כלום, את פשוט שכנעת את עצמך שזה ככה ושאסור לך ועכשיו את מתחילה לשנות את זה! תתחילי בקטן: תעשי רשימה הכי "מפגרת" שיכולה להיות. משימה קטנה לכל יום. משימת בדיקה. היום אני הולכת לשמוע הרצאה, מחר אני הולכת לרכב על סוס (ואין מצב שאת לא נהנית מזה! את לא יודעת איזו תחושה של חופש זה), מחרתיים אני מתנדבת , יום אח"כ אני הולכת לספריית די.וי.די ומשאילה סרט אחד גם אם אני יודעת ובטוחה שאני שונאת סרטים! אפילו סרט דבילי שתצחקי קצת (ממליצה לך למשל על הסרטים של פיטר סלרס "הפנתר הורוד" - אין מצב שאת לא נקרעת מצחוק). עכשיו, לגבי לימודים - שמת לב שזה הדבר היחידי שכתבת לגביו שאת פוחדת ולא לא אוהבת? בעיניי זה כבר סימן טוב! את פוחדת, אבל יתכן כי הפחד אינו ביחס ישיר ליכולות האמיתיות שלך (בעצם לא יתכן - בטוח!). ללמוד זה הדבר הכי כייפי בעולם ולהיות סטודנט עוד יותר. זה החופש בהתגלמותו! אני זוכרת את תקופת לימודיי באוניברסיטה כאחת הבודדות הטובות והשמחות בחיי! אפילו שלא עשיתי כלום עם התואר, זה ממש לא משנה! אני מציעה לך לקחת ידיעונים של כל המכללות/אוניברסיטאות הקרובות לאיזור מגורייך ופשוט לעיין בהם בלי לחץ! מהבחינה הזו זה ממש לטובתך להתחיל ללמוד כשאת לא ממש צעירונת ואחרי שסיימת לגדל את הילדים. את לא מבינה איזה כייף אמיתי זה ללמוד משהו שאת אוהבת ומתחברת אליו ואני בטוחה שיש משהו אחד כזה לפחות עבורך! את כ"כ אינטיליגנטית ומשכילה ואין מצב ששום דבר עלי אדמות לא מעניין אותך! מה עם גינון, בע"ח, פסיכולוגיה! כן פסיכולוגיה. זו ממש את!! ואם לא בא לך בני-אדם אז מה עם חיות? איפ אפשר לא לאהוב אותן! אולי תתנדבי באיזו אגודה לצער בעלי חיים? אולי תכתבי לעצמך יומן-ספר על כל מה שעברת? אז ככה יש עוד מיליון דברים שלא ניסית, זה בטוח! ולא איכזבת אף אחד, רק את עצמך וחבל כי את כ"כ הרבה יותר מוכשרת ממה שאת חושבת על עצמך! ויש מוצא, בטח שיש! יש ויש ויש ויש! ברור? את תמצאי את הדבר ואת הדרך אם רק תעשי השתדלות אמיתית ותפסיקי לבטל את עצמך! זהו! לבינתיים. מקווה שתצליחי להתחבר לפחות לאיזה פירור אחד קטן מכל מה שכתבתי. ותמשיכי לכתוב! זו כבר התחלה של משהו! אהבה ונשיקות, אני

לא קראתי הכל הפיברו טימטם אותי אבל כל מילה פצצה לקחת לי את כל המילים שכבר אמרתי מציאותי יקרה בבקשה תקשיבי למילים האלו זאת השירה הנכונה שאת צריכה לשמוע . אוהבת

לגבי הפחד. כשאני מפחדת נורא ממשהו אני תמיד אומרת לעצמי להיכנס בפחד ולא לתת לו להשתלט עלי. הפחד תמיד הרבה יותר גדול ועצום וענק ןמפחיד במחשבות, בדמיון, מאשר במציאות וזו עובדה! אל תתווכחי! אנשים עברו דברים נוראיים וזוועתיים בעולם ועמדו בכך והגברו וגם את עמדת בפחד הכי מזעזע שיכול להיות עבור ילד ויכולת לו! הקמת משפחה, יש לך ילדים משלך. מה זה אם לא לעמוד בפחד ולא להיכנע לו? שלך תמיד, אני

איזו תגובה מושקעת ומפורטת, אין מילים ואני מאד מאד מודה לך על כל מה שכתבת, לא מובן מאליו בכלל. מצטערת שאני מגיבה רק עכשיו, פשוט יום עמוס... מנסה לפרק את הדברים שכתבת. התוקפנות כלפי עצמי היא כנראה האכזבה מעצמי שאני לא מצליחה לנטרל אותם מעלי וממשיכה להיות מנוהלת מכל הסברות שלהם ולטרפד לעצמי את החיים. הם הרסו לי את החיים עד לנקודה מסויימת בעבר, ומישם אני ממשיכה לעשות את זה לעצמי לא פחות טוב מהם. את צודקת בכך שלא יכולתי להתעסק עם הצרכים והרצונות שלי, כי זה היה אסור בתכלית האיסור. הייתי לא טובה וככזאת לא מגיע לי כלום, ואני ממשיכה עם זה. ניטרלתי את הכל אז כי היה מסוכך להחצין את הרצונות או הצרכים שלי אבל היום שום דבר לא אמור לעצור אותי ובכל זאת אני מקובעת ומשותקת. באשר ללימודים, אני לא יודעת מה אני רוצה ומה היכולות שלי, אבל שמעתי כל החיים רק עד כמה אני לא שווה, לא מוכשרת, לא יכולה להצליח, והיום יש בי פחד אדיר לנסות אפילו כי אם אני אכשל, סימן שהם צדקו לכל אורך הדרך. מפחדת שזה מה שיקרה ולכן אפילו לא מעיזה. ולזה מתווסף גם חוסר אימון בעצמי שאני יכולה, לא סומכת עלי, ובעצם משותקת מפחד ולכן כדי לטרפד את זה עד הסוף הכל גם מודחק ברמה של לא לדעת כלום, לא לדעת מה אני רוצה ומה מתאים לי. דבר אחד אני מתחילה להבין. אני צריכה להגיד על עצמי דברים חיוביים ולא שליליים גם אם זה רק בדיבור ולא ברגש, כי אחרת אני פשוט קוברת את עצמי במו ידי. זו קריעת ים סוף שמישהי מאד יקרה לי עשתה לי בימים האחרונים.... ואחרון, אני יודעת שלא הגיוני שאין משהו שאני אוהבת. צריכה לנטרל משהו מבפנים כדי להרגיש שמותר לי לרצות בשביל עצמי.... בעבר רק אם נחשדתי שאני רוצה משהו או צריכה משהו זה עלה לי ביוקר... שוב המון המון תודה וחיבוק, שלך - מציאות אחרת

את אוהבת להיות איתנו? כאן בפורום? אולי זה מה שאת זקוקה לקבוצת תמיכה, לחברות שיקשיבו שיהיו איתך שיתמכו בעיקר יבינו על מה את מדברת... נסי לחשוב על הכוון... איתך מחזקת אידה

ברורשלהיות כאן מרגיש לי טוב, התמיכה, האהבה, החיזוקים, ההבנה, הקבלה, כל זה קיים כאן ולא מובן מאליו, גם לא מובן מאליו שמגיבים וכל כך איכפת לכולם ושאת מגיבה לכולם אם כל כך הרבה הבנה ואמפטיה, זה המון המון. ויחד עם זאת אני מתכוונת לדברים שאני יכולה לעשות בשבילי בכל רגע נתון 24/7 כשאני תלויה רק בעצמי. כלומר להרגיע את עצמי באמצעות משהו שאני יודעת שמרגיע וטוב לי, בלי להיות תלויה בזמינות של אנשים אחרים לצורך העניין. אנשים שומעים מוסיקה, צועדים, רואים סרטים, יוצאים וכל מיני כדי להסית את המחשבות ולהרגע ובשבילי הכל מטרגר בשלב הזה ומלחיץ אותי, ואני לא מבינה איך לנטרל את זה, אם כי אני די מבינה למה זה קורה, כי פעם חיי היו בסכנה אם העזתי להגיד שאני צריכה משהו, אם העזתי לבקש משהו, ולכן הפסקתי והדחקתי חזק מידי, זה לא משתחרר. תודה רבה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת