ילדונת יקרה מה שלומך?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
נא ספרי איך עבר עלייך השבוע? ואיך את מרגישה באופן כללי? שדה יקרה וגם את במחשבותיי לדעת איך את מתמודדת יודעת שבוודאי קשה מאד. מחזיקה לשתיכן אצבעות.
אופיר ראיתי תהודעה כבר כשכתבת וכל פעם לא ידעתי מה לכתוב קורים בחיים שלי המון דברים גם טובים גם קשים אני מרגישה כל הזמן מול ראי שמשקף לי תמציאות ואני בורחת ממנה ואני לא רוצה לברוח רק מפחדת להתמודד והאמת עם כל הפחד שקיים כבר סופרת תימים לאישפוז כי ברור לי שאי אפשר להמשיך ככה ואי אפשר להחריב את עצמי יותר והדרך שבחרתי בה לחיות היא לא מציאותית וישנם נזקים בלתי הפיכים אבל יש כאלה שעוד אפשר לתקן ואני רוצה לתקן גם את הנזקים הפיזים אולי אותם בעיקר.. ולאט לאט מנסה להבין שאיבדתי שליטה מזמן.. והכוח הוא לא אצלי היום.. והשהגיע הזמן להניח ולתת לאנשים להוביל אותי ולהראות לי את הדרך. ולאט לאט מקבלת שאת העבר אי אפשר למחוק ואולי אפעם הוא לא ייתן לי מנוח אבל כמו שאמר הרופא שלי יש לי עוד הרבה שנים לחיות ולעבר שלי תתצטרף עוד היסטוריה רבה. ולי יש את היכולת שההיסטוריה שתצטרף תיהייה אחרת... ויש בי צורך לסגור מעגלים ואולי אפילו תמעגל הכי גדול ולשים סוף לפגיעה ולהרחיק אותו ממני לתמיד.... והכל בגדר אפשרויות... אבל כרגע אני רק רוצה שקט ומנוחה מהטירוף הזה בפנים ואני כבר רוצה להרגיש טיפה יותר בריאה... ואולי אפילו לללמוד לאכול.. ולקבל את העובדה הזאת שזה בסדר לאכול ולהפסיק לפחד מזה.... אז מחכה שיקרה השינוי הזה למרות שבכל דרך מנסה להרחיק את זה ממני וגם את המחשבות הללו... את המחשבות הבריאות.. כי מפחדת... אבל אין דרך אחרת היום ברור לי מתמיד.... ותודה...
לטפל בעצמך והצעד הראשון שנקטת בו היה להכיר בכך שאת לא יכולה הכול לבד ושמותר לך להשען על כוחם נסיונם ידיעותיהם ואהבתם של האחרים. מבחינה התפתחותית יש פה צעד אדיר קדימה מהניכור לחיבור ומהשליטה להענות ולקבלת הסיוע מהבידוד לאמת כל כך מאמינה שאת על הדרך הנכונה. רבות רבות מסרבות לקבל את העובדה שמשהו לא בסדר ושצריך טיפול רבות מתקשות להאמין שיש עתיד טוב יותר שיש אמון ותקווה ואילו את מאמינה ויודעת שיש אופק למרות שכרגע את עצמך לא יודעת כמה אמונה וכוח את מפעילה בהחלטה הזו שלך. מחזקת אותך. שבת שלום יקרה.
