אחרי השיחה *טריגר* (לא פשוט)

זהו זה קרה השיחה נפגשנו בבית קפה סמול טוק בהתחלה ו...כן.. התחלתי לדבר באומץ בבגרות וסיפרתי לאימי את מה שנסתרתי ממנה 30 שנה! אמרתי שזה לא יהיה לה קל לשמוע אבל אין מה לעשות הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים ו..אין דרך קלה לעשות זאת אבל הדגשתי שאני בהחלט חושבת שהיא חזקה ומסוגלת להתמודד אחרת לא הייתי... כשהבינה שמדובר במשהו רציני שילמה מהר חשבון ויצאנו משם היא התחילה להזיע! לפני כבר אמרתי שמדובר בפגיעה מינית שאני מתמודדת איתה שאר השיחה נעשתה כבר באוטו בפרטיות מוחלטת. סיפרתי, איך הכל התחיל אז לפני שנים מה שהיה אמור להתגלות ולא לא הסכמתי להיכנס לפרטים איך זה נעשה עד כאן את זה אני אפתח רק מקום הסודי ביותר רק בטיפול או בקבוצה עם "בנות מיני" רק עם כמוני, שעברו כמוני לא יכולה להסביר למה באמת, לא רציתי להיכ נס לפרטים האלה. זהו, אני לא יכולה לפרט את כל השיחה והשתלשלותה זה רק בגדול אני בעצמי לא מעכלת מה קרה הערב וכן...שחזרתי הבייתה פתחתי את המקרר לשתות ושסגרתי תמקרר באתי עם המפתחות של הבית , של הבית !לנעול אותו, את המקרר! חחח (: יש לי את הקטעים לפעמים של הבילבול , הניתוק מדברים שמשתלט עליי פתאום במצבים מסויימים. הכל ככ מוזר לי אבל מה שהכי מוזר ואותו איני מעכלת זה ש..אימי אמרה שהיא עברה ....טוב, אומר את המילה -אונס הכי גרוע ואכזרי שיש מגיל 4-12 ע"י שכן שלהם ואיש לא יודע. אונס, במלוא מובן המילה אונס, לדבריה וזה מה שהכי משונה לי כי אני לא מרגישה אותה ככה אני.. יש לי מן חיבור עם נפגעות ואיתן אני מרגישה הכי בנוח ומרגישה אותן מהבפנים מהיותן כמוני. אבל... וכן אמא שלי מזדהה איתי ומאמינה לי ואני רואה שכואב לה עליי ואני מאמינה שכך ולא כועסת עליה כבר בכלל. אבל, מצטערת אני לא מרגישה את אימי כנפגעת אונס אני.. זה לא שאני לא מאמינה לנפגעות ועוד אמא שלי !אבל פה זה לא מסתדר לי לא מסתדר לי! לא חשה אותה ככה לא הרגשתי את הכאב לא חשתי את המכנה המשותף לי לא... לא מבינה מה עובר עליי! אבל מכל מקום, לא משנה מה יהיה עכשיו אני את הכדור שלי כבר גלגלתי את המסכות הורדתי גם התוודתי שאני הולכת לקבוצה וכל זה רק שם אני מרגישה שאני אני ורק שם אני מתחברת באמת הכל חשפתי זה ככ משונה נראה איך אקום מחר בבוקר לא רוצה לישון

את גדולה ויופי ששיחררת .

גאה בך ובכוחות שיש לך יודעת כמה קשה לעשות מה שעשית כל הכבוד!! מחבקת דמעה

ובכן, דברים מתחילים לחלחל שחזורים מה שנקרא- פליי בק של כל מיני קטעים בשיחה איזה רגשות היו? ניתוח דברים זהו, לא יודעת האם זה יעשה את השינוי ביחסים קמתי בתחושה שאני עדיין מרגישה את אימי משקרת לי בפרצוף ומסובבת אותי כתמיד לכל תחום בחיי היא פולשת סליחה על הדברים הקשים כביכול לגנוב לי את ההצגה כשהתחתנתי נכנסתי להריון גאווה אולטרסאונד ראשון באים עם התמונות להשוויץ, להראות אמא צועקת "וואוו" וכל זה סמויה הולכת משם בהרגשה לא מוסברת "מדוע היא אינה שמחה בשבילי באמת?!" שברתי את הראש ואז לאחר שבועיים היא מתקשרת לבשר שגם היא בהריון בחודש רביעי! כמוני בדיוק וגם היא גילתה זאת רק עכשיו ?????????????????????? ושקרים לדעתי ידעה זאת לפני לכן לא ממש שמחה "ואת רוצה שאני אעשה הפלה" ואם את תחליטי אני יעשה הפלה. שקרנית! עכשיו, איך אני יכולה להגיד לבנאדם ועוד אמא שלי להפיל? למה היא שמה את ההחלטה הזאת עליי?! לא הסכמתי בשום אופן להיכנס לזה. אמרתי לה מכל-הלב מזל-טוב וזהו. ושאני שלמה עם זה. למרות שבליבי הרגשתי בגידה מצידה איך היא לי דבר כזה דווקא עכשיו אחרי 11 שנה מתחשק לה ילד? כאילו היא לא רואה אותי רק את עצמה והרכבת שלה שדוהרת קדימה. ממשיכה בחייה אשכרא בניגוד אליי שוכחת שיש לה בת. מוחקת אותי. והנה גם כאן שידור חוזר גם היא נפגעת אונס והיא גילתה זאת בגיל 30 כמוני כאילו מתחקה אחריי אחרי מה שאני אומרת ומספרת וחוזרת על זה כמו תוכי. ציפיתי שתאמר- אני לא מעכלת, תני לי זמן ותהיה שם בשבילי ופתאום הכל מתהפך סביר שאני אצטרך עכשיו לתמוך בה ואני לא מרגישה את זה באמת שאלתי אותה: למה את לא הולכת לטפל? אמרה:" למה לחטט בעבר?" אני לא כמוך, שיש לי זמן להתעסק בכאילה דברים. כאילה דברים?!?!? אמא, אם באמת היו קורים לך דברים כאילה נוראים לא חושבת שהיית אומרת ככה בקלות דעת כזאת שהשיעמום מוליד התעסקות בכאילה דברים. איך נפגעת אונס כה חמור בילדות ועד גיל 12 לא התחרפנה ולו במועט! אצלי היו סימנים- תלשתי גבות וריסים עשעיתי קרחת ברחתי מהבית עשיתי מעשים קיצוניים ומטורפים ולא מוסברים גם לעצמי וגם אחרי צבא שהרסתי את הפנים אבל ממש יש לי לפעמים ניתוקים מבולבלים. לפעים אבל אני שפויה לגמרי. זה משגע אותי שאמא שלי לא יודת לאיזה נישה היא מכניסה עצמה ולמה היא עושה לי את זה, שוב. אולי אינה יכולה להתמודד עם מה שסיפרתי וזה מובן רק שלא תיכנס לי לפורום ולקבוצה כנפגעת לא יכולה לחשוב אל זה שכבר לא יהיה לי את המקום המיוחד שלי עד שמצאתי ופתאום אמא שלי כהרגלה תהפוך להיות החברה הכי טוב של כולן כהרגלה אין מקום שהיא לא מוצאת לה חברות ולי אין כלום היא לא משאירה לי מקום

שאני אחרי פגישה עםהמטפלת ורצים לי סרטים בראש. מבינה אותך הרגשתי ככה אחרי שדיברתי עם אחותי עפופה ולא בדיוק יודעת מה קרה שם . את לא מרגישה אליה חיבור של נתקפת כי היא אמא שלך זה חיבור קשה . קשה לנו לקבל שאמא שלנו סבלה מה פתאום אמא זה דבר חזק איתן ולא פגיע אבל...מאוד יכול להיות ולי לא נראה שהמציאה אין סיבה שהיא תמציא גם עם היא הולכת אחרייך כמו שמרגיש לך . גם אני בשיחה עם אחותי גיליתי המון דברים שאמא שלי הייתה אשה מוכה ע"י בעלה הראשון שאחותי ואחי חטפו מכות והיו ילדים מוכים אמא שלי גם סבלה מאלימות מינית כלפיה ככה שדברים קורים . ואני אשתף אותך בסיפור למדתי משהו בקורס ואני והמורה כמו חתול ועכבר בסוף לא יודעת מה גרם לי אמרתי לה אני עברתי גילוי עריות אל תחפשי יותר מידי וזהו . חשבתי שעכשיו תבין תרד לי מהוריד אמא נהייה יותר גרוע . אחרי תקופה של חודשיים שהמטפלת שלי מראה לי שאני יכולה לעזוב ואני לא יודעת למה היא מטרגרת אותי כל הזמן התברר לי בשיחה איתה ב4 עניים שגם היא והיא הייתה בטוחה שכבר מזמן פתחתי את זה ועשיתי עם זה עבודה ולא הבינה שהיא בן היחידים שיודעים ושלא פתחתי את זה ושרק עכשיו אחרי 35 שנים אני מטפלת בזה , מבינה יש לפעמים שדווקא נפגעות מטרגרות אותנו ויכול להיות שזה מה שקורה בניך ובין אמא שלך . אוהבת אותך ואולי זה דווקא פתח לדברים טובים

מבינה מאד את הטלטלה שעברת ואת השוק שאחרי השיחה עם אימך. אני חושבת שבקשר ללתפוס מקום, זה משהו שאף אחד לא יכול למנוע מאיתנו או לקחת לנו, מן הסתם בגלל שאנחנו תופסים נפח וניראים לעיין, וזה גם לא משהו שאפשר לתת לנו, כלומר בשביל להרגיש שיש לך מקום ושאת תופסת מקום ורואים אותך, את צריכה לבחור להיות במקום הזה. ואני אנסה להסביר, מערכת היחסים שלך עם אימך טעונה מאד ובעצם את סובלת מימנה ומקירבתה ולכן בעצם לא רוצה לשהות בחיצתה, וזה בעצם מצב של לא לתפוס מקום. ברגע שתחליטי שהיא אמא שלך ובתור אמא שלך היא צריכה להתייחס אליך בכבוד וכראוי, את תהיי קרובה אליה ותעמדי על שלך עד שהיא תראה אותך ותפנים שאת כבר לא שותקת יותר אלא דורשת את מה שמגיע לך בזכות ולא בחסד ושאת כבר לא מוותרת יותר. כך תרגישי שתפסת את מקומך. באשר לזה שאמא שלך סיפרה לך שניפגעה בילדותה. לא מאמינה שזה סיפור שקרי, ויותר מיזה, יכול להיות שבגלל זה קשה לה להתמודד עם הפגיעה שלך, כי היא מרגישה שלא הייתה שם מספיק בשבילך כדי להגן עליך, ובעצם אולי זאת הסיבה שהיא מתרחקת מימך, כי קשה לה להתמודד עם זה, זה מטרגר אותה, ואולי גם לך קשה להתמודד איתה כי בתת מודע זיהית דברים שמטרגרים אותך בה ולכן נוצרה בך רתיעה מימנה או אותה אכזבה שאת מרגישה מימנה. שולחת לך חיבוק עדין ומכיל אם זה בסדר, איתך - מציאות אחרת

אני לא מוצאת מנוחה העיתוי שאימי בחרה להתוודות על דבר כה חמור כך נכנסה לי באמצע בדברים עם הסיפור הזה אונס?! שתיקה?! שנים?! כל חיי גדלתי בצל הפגיעות ל אימי לא נתתי לעצמי סיכוי נוכח כל זה ועד שכל זה נפתח אצלי וזה תהליך של שנים לקח הרבה זמן ועכשיו זה רציתי שהיא תתמוך בי ותשמור לי אולי על הילדים שאני הולכת לקבוצה והיא אמרה שכן אבל מצפונית איך אני יכולה לתת לה לשמור לי על הילדים בזמן שאני הולכת לקבוצה כשאני יודעת שהיא עברה אונס והיא זו שיושבת עכשיו בבית ואני הולכת לקבוצה- מפונקת שכמותי, אגואיסטית אנוכית ומה לא. אני מרגישה שאין טעם לכלום יותר הדבר הזה שובר אותי יותר מהפגיעה עצמה יותר מהכל אין לי זכות להיות מי שאני אני אפס א פ ס בסופו של דבר זה מה שאני כלום לא הולך לי אני לא יודעת, כל מה שקשור לאימי עלול להיות פלילי וצריך להיזהר אני לא אתפלא אם היא לא הכחינה כל זאת מראש שלא יהיה לגיטימציה לסיפור שלי הרי דודה שלי יודעת ואולי הגיע לאוזניה שלוא אבוא אליה בטענות ששוב היא תוכל להתנער לו באמת אכפת לה הייתה מתאפקת לסיטואציה אחרת לאמר לי זאת, אני כביכול נתתי לה על הראש יעני באתי לצער אותה והיא נתננה לי כפליים חזרה מעשי הקונדס שלה ידועים היא לא ככ מטומטמת ותמימה ולחשוב שאני דיברתי ככ מהלב וברצינות היום בבוקר התקשרה אליי מהעבודה כולה חיוכים נכון על פניו זה נראה אבל הרגש שלי מאותת לי אחרת מאותת לי שאמא שלי מאותת לי "לא להתעסק איתה" ולא, הסיפור שלי בכלל שבר אותה בסוף השיחה כרגיל היא רוצה לדעת מתי שוב ארזה ושבתקופה שעבדתי הייתי רזה ומתי אני יעבוד כדי שארזה איזה אונס ואיזה נעליים משחת נעליים אולי