לבד מיתוך בחירה של אין ברירה.... נימאס לי

מרגישה שאני לבד עם הכל, בוחרת להיות לבד וגם לא רוצה יותר להיות לבד, לא ברורה ולא מובנת, מבודדת את עצמי ולא מאפשרת לעצמי לשנות את המצב, פוחדת מידי ואף אחד לא יכול להבין את הפחד הזה שבתוכי, שמשתק אותי לתוך בועה מבודדת מלאת כאב וחסרת מילים. אי אפשר להסביר פחד קיומי. מיתוך פחד קיומי אני לא מעיזה לאפשר למטפלת להתקרב, ומיצד שני לא מאפשרת לעצמי להבין ולבקש לעצמי את מה שהכי טוב לי. והסיבה פתתית כמו שאני מרגישה את עצמי פ ת ת י ת כי נוסף על כל הבושות שהן מנת חלקי, אני גם לא יודעת מה אני רוצה ומה אני צריכה, ואפילו לא מה אני אוהבת או מה יכול לעזור ולהקל עלי. זה חסום עמוק עמוק בפנים, אני לא יודעת ולא מזהה את זה, לא יודעת מה לחפש או איפה מוצאים את זה, ואם זה בפנים, אצלי מבפנים הכל ריק אחד גדול. איך מפוצצים את הבועה הזאת? הדבר היחיד שאני מרגישה הוא פחד אדיר, חרדה ותיכף אחריה ניתוק ושקט, השקט שלפני הסערה. נימאס, רוצה לחיות אבל כנראה שזה לא נועד להיות, לפחות לא במשמעות של חיים כמו של מי שחי את החיים באמת. לא רוצה לשרוד יותר.... נמאס לי לשרוד, להעביר בקושי דקה אחרי דקה עם מועקה וכאב בלי שום מוצא או בלי שום יכולת להקל על עצמי, כי אין משהו מקל בשבילי, כי גם אם משהו טוב ינחת עלי ויכה בי, אני לא יזהה אותו, כי אני מזהה רק את הרע וניצמדת רק לרע. ומן הסתם הרע גם ניצמד אלי ולא עוזב. סליחה על המגילה, אני שעות יושבת וחושבת אם לכתוב או לא, לא רוצה להכביד.... מציאות אחרת

קוראת פעם אחר פעם ו..... אינני יודעת מה לכתוב ,לבד מכך שאת תחושתי היטבת לתאר. ככל שיכולה לאפשר לעצמי- אפשר לשבת לידך בשקט בלי מילים רק בלהעביר את המסר? לילה הכי שאפשר

תודה רבה שאת מוכנה לשבת לידי.... תודה רבה על זה כי זה המון המון ולא מובן מאליו. שיהיה גם לך לילה טוב רגוע. שלך - מציאות אחרת

יפה שלי מציאות יקרה זה נהדר כי זה התחלה של תהליך . ההבנה שאת שורדת והרצון לא להיות שם יותר זה בחירה בלחיות . את יותר מידי מחפשת תאמיני לי כבר אמרתי לך אין צילצולים כשתיבחרי לחיות דברים יגיעו את תיראי את זה . והבחירה להיות לבד ...תחליטי שלא תחליטי שאת רוצה את העזרה שלה ודברי על הכל בלי לפחד אף אחד לא יזרוק אותך . לא ראיתי הרבה מטפלים שזורקים את הפרנסה שלהם רק כי הם אמרו שהם פוחדים מהם , לבנות אמון זה תהליך זה תהליך ארוך תוך התקרבות והתרחקות עם המון פחד ואינטימיות . ורק כשהאינטימיות נבנית אפשר לוותר על הפחד . זה בסדר חומד המטפלת שלך מכירה את זה ,לומדים את זה בשנה א' נו תסמכי עליה שהיא יודעת מה היא עושה רק תביאי את עצמך אמיתית ובלי מסכות . אוהבת ומחבקת ואני איתך את לא לבד

אני חושבת שבפגישה האחרונה הבאתי את עצמי בדיוק כמו שאני והמטפלת בכלל לא הבינה שזאת אני ההכי האמיתית שהייתה אצלה בחדר אי פעם, כי היא הייתה בשוק מאיך שהייתי אצלה. היא לא ראתה אותי ככה אף פעם ונשארה כמעט בלי מילים. לא ידעה בכלל מה להגיד לי, הייתה שקטה מידי וזה עוד יותר מפחיד אותי. ואולי היא ניסתה לתת לי מקום, רק שאני לא יודעת את זה בוודאות, והחוסר וודאות עולה על הכל בשלב הזה ומפחיד עוד יותר, כי בעצם אני לא יודעת מה מחכה לי, ועדיין לא דיברתי על מהלכים שעשיתי, על הסדנאות..... בקיצור ככל שהזמן מתקרב אני לחוצה יותר. הפחד מימנה שהוא ענק עדיין לא בא על פתרונו ואילו מצטרף עוד פחד של לעדכן על הסדנאות, ואני כבר בתוך תסריט שזה הסוף שלי, מנסה להאחז בזה שפעם היא אמרה שמה שטוב לי טוב גם לה, רק ששמעתי כבר את המילים האילו, ותכף אחריהן כבר חטפתי בעיטה ועפתי מטיפול. פשוט צריכה לחכות, וזה מרגיש כמו להיות תלויה במה שהיא תחליט, וזה המקום "התלותי" שבשבילי מרגיש הכי מסוכן והכי מועד לפורענות..... תודה שאת איתי ותודה על המילים החמות, וגם אני איתך. אוהבת אותך ומחבקת. שלך - מציאות אחרת

נשמע קצת פרדוקסאלי לבד מתוך בחירה של אין ברירה הצירוף הזה- של בחירה ואין ברירה ואת שבויה בתוך הפראדוקס הזה ואין מוצא זה סוגר עלייך וחונק כפי שזה חסום עמוק בפנים את מחפשת לפוצץ את הבועה בעצם את מחפשת *פתח יציאה* אבל את פוחדת לעשות את הצעד להתקרב ושיתקרבו אלייך אז אולי עדיף להישאר שם בתוך הבועה מאשר להעיז להיות מחוצה לה. אני מאוד מבינה את הכאב שלך יקרה ושקשה לשרוד אבל את חזקה ואת שורדת ואת נפלאה! באמת אני שומעת ורואה אותך כמה את מנסה אני, שולחת לך חיבוק ותזכורת לכוחות הנפלאים שקיימים בך את עוד תמצאי את היציאה, *בקריצה* (: סמויה

תודה יקרה על החיזוקים ועל האימון שאת נותנת ביכולות שלי. האמת היא שכבר ניסיתי פעם אחת ויצאתי מיתוך הבועה הזאת. איפשרתי להתקרב אלי והתקרבתי בעצמי וניכוותי, חטפתי בעיטה כפולה משתי נשים שהצהירו שהן איתי ובשבילי. לכן היום אני מצד אחד כל כך ניזהרת ומצד שני זה כל כך מפחיד אותי וכואב כפליים. פשוט אין לי כוח לעמוד בעוד בעיטה, ואמנם אף אחד לא אמר שתהיה כזאת, רק שאף אחד גם לא יכול להבטיח לי שלא. הפחד הוא עצום, וכל עוד אני שומרת על מרחק, הפגיעה תמזער את עצמה אם זה אכן יקרה, למרות שזה יכאב. אם אני אאפשר להתקרב אני לא מאמינה שאצליח להחזיק מעמד ולעבור את זה שוב בפעם השלישית. פשוט פוחדת וזוכרת מצויין לאן הובילו אותי הבעיטות הקודמות. פוחדת לנסות שוב ומצד שני חייבת כדי לדעת, וגם יודעת שאני חייבת את המטפלת איתי, כי אין מצב שבשלב הזה אני מסוגלת להתמודד לבד עם הפגיעה שלי, זה פשוט עדיין לא אפשרי.... לא יכולה יותר לבד, ונשארתי לבד בעצם מיתוך הפחד הזה, כאילו אני לבד גם עכשיו רק שהמטפלת עדיין באיזור ועדיין לא בעטה בי. ניראה לי שבפגישה הקרובה אני אדע אם היא איתי או לא, ואני פשוט מתה מפחד, מתה שיבעטו בי שוב..... רוצה שתהיה איתי מיתך בחירה שלה להיות ולא מרחמים..... תודה על החיבוקים ושולחת גם לך בחזרה, שלך - מציאות אחת

להתנדב בהם בעזרה עם חיות ואימוצם בסופי שבוע. זה גם משהו שיכול לעזור. וזה גם נחמד כזה.