רוצה לשתף במשהו שמתבשל אצלי כבר הרבה זמן,

אני מנסה להרדים את הרגשות האלה,אבל אני לא מצליחה,זה חזק ממני,הרגשות סוערים אצלי,הכמיהה לחבוק תינוק שוב,אני יודעת שבדרכים אחרות אני לא אצליח כי יש המון מכשולים בדרך,וגם יש לי טעם מאוד מר מזה. גמלה בפניי החלטה ללכת על הריון,למרות הסיכון הגבוה שאני עלולה לא לשרוד,אני עושה עכשיו שיעורים ללמוד יותר את המחלה ואת השפעת ההריון עליה,אני יודעת בדיוק מה מצפה לי אני יודעת את כובד ההחלטה אבל אני לא יכולה לוותר על מימוש האמהות שלי שוב אני שוקלת לעשות את זה בלי בן זוג כי אני פוחדת מקשר עם גבר,אני יודעת שהתהליך ההזרעה יהיה בעייתי כי אני לא מסוגלת לעמוד בזה רגשית ,כי זה מחזיר אותי לכל הגועל שבזה. יש בפני שלושה מכשולים שאני צריכה לעבור,לעשות עבודת הכנה על המחלה ולראות עד כמה אני יכולה לשרוד את ההריון ואחריו להגיע למצב של להיות אצל גניקולגית שתעשה לי את התהליך וכל ההריון התחושה של משהו שצומח לי בתוך הגוף גדל בלי אפשרות לשלוט בזה אני פוחדת אני לא אגיד שלא אבל הרגש מרדים את ההגיון אני רוצה לחבוק שוב ילד בזרועותיי ילד שלא יקחו לי אותו,ילד שיהיה מהרחם שלי ילד שאני כמהה אליו כל כך הילד הוא יהיה ילדי השני למתן שמורה זכות ראשונים הוא הבכור שלי.

מעוררות אצלי סערה גדולה. אין לי כל כך אומץ לכתוב לך את מה שהייתי רוצה וגם את לא מגלה הרבה ואני לא רוצה לשער דברים באויר אבל רגשית זה כל כך נוגע בי עד שקשה לי לנשום. את הכמיהה למדתי להכיר על בשרי.

כל-כך מבינה את תחושת האובדן שלך, יודעת שבמצבך את בטוחה שילד יכול למלא במצבך המון פונקציות... הרשי לי להתלבט יחד איתך.... ולהאיר או לחדד לך מקומות מסויימים. ראשית קחי בחשבון את עצמך ראשונה, אגב גם הרופאים רואים את זה כך. אם האשה חולה המגמה היא להציל את החיים שלה קודם. אני לא יודעת מאיזו מחלה את סובלת, אבל יתכן ותצליחי לשלב הריון עם השגחה צמודה וגם תלדי בשלום. קחי בחשבון שינוי במצבי הרוח בזמן הריון, במיוחד אם אין תמיכה רגשית ואם בחרת ללדת לבד. לעיתים הריון מהווה טריגר להתפרצויות ולהחמרה של מצוקה נפשית. מבחינה כלכלית את חייבת להיות במצב כזה שתהיה לך אפשרות לקבל תמיכה כלכלית במיוחד אם אין לך מקום עבודה מסודר.... לא תמיד התכנון לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה אכן מסתדר, צריך למצוא מסגרת לילד וכו... ולילדים יש נטייה להיות חולים המון במיוחד בתקופת החיים הראשונה, וזה מצריך המון כוחות מצידך.... והכי הכי חשוב, הנתינה לעולם היא חד צדדית מצידך כמובן... זהו מהפך שלם בחיים, אבל יש גם המון דברים נהדרים. במיוחד תחושת השיכות שילדים נותנים לך.... תמיד אני אומרת שאני אף פעם לא לבד כי יש לי ילדים.... והחיבוק התמים שלהם והאהבה האמיתית שלהם.... מאחלת לך מכל הלב שתממשי את הכמיהה הכל כך אנושית להיות אמא. ליאור

אני מצטערת אם אני מחוללת אצלך בדברים שכתבתי סערה גדולה,אני החלטתי ללכת על ההריון כי בעצם ראיתי ששום דרך אחרת לא תגרום לי להיות אמא שוב,בגלל שאני גרושה סגורות בפניי פונדקאות,אימוץ בארץ אני לא מתקרבת כי הם אלה שלקחו ממני את הבן שלי,אימוץ בחול גם כן לא כי זה עולה כסף וגם שם האישור הסופי הוא מהארץ. אז הברירה היחידה היא להרות בעצמי,כי כאן אף אחד לא יכול לקחת לי את הילד שלי אף אחד. אני מפחדת מהתהליך והמורכבות שלו,אני צריכה לקחת בחשבון את כל האפשרויות כדי להצליח לשרוד ולהשאר התינוק ואני,אבל שהלב והרחם זועקים לילד שום דבר כבר לא יכול לעצור את זה. מזמינה אותך לשתף אם תרצי

כולי תקווה כי ההכרעה שלבסוף תוכרע תהא לטובת האם ועוברה. הזלתי דמעות כתנין למול גזילת גוזלך ועורלת לבבם.......

אני הולכת נגד הרוח,הראש והלב כבר מוכנים לזה,רק צריך אור ירוק ומה שלומך את היום? פנית לאן שהיפניתי אותך? זוכרת את העיסקה שלנו:-)