הלוואי ויכולתי לחזור לשתוק
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הלוואי ולא הייתי מדברת בכלל הלוואי והמילים היו נעלמות ולא הייתי מספרת.... לא רוצה להאמין יהודה מסס "עכשיו נפער הפחד והחושך מתכנס אל תוך שברים של מה שהיה מוטב שלכת מרעש שמהדהד בקול אבק העבר מכסה תוכניות אבודות פתאום האופק רחוק ממקומות מוכרים והחיים הפשוטים הופכים למסע ארוך לא רוצה להאמין ובא לי לצרוח מה עוד מחכה ומאיפה עוד כוח מה עוד יוכל להפר את מה שכבר קרה עכשיו הרגע ללכת ולעמוד אל מול שקיעה דועכת ובה כל האור לבדוק אולי כבר ידעתי ואין שום הפתעות אולי השקר ילך וישאיר את הסוד" דמעה
דמעונת יקרה, מאד מתחברת אל השיר ואל הרצון לשתוק, שהכל ימחק שוב ויעלם ושלא יצוצו עוד הפתעות ועוד דברים שלא מכירה. הגוף מוציא מיתוכך את הדברים כי את כבר יכולה להתמודד איתם, וככל שיותר דברים יהיו מיחוצה לך, ויעברו עיבוד את תרגישי נקייה יותר לפחות מהסוד שהוא מועקה נורא גדולה לפנים שלך. וכן יקרה זה כואב נורא, אבל עם הזמן הכאב יקהה את עצמו, רק סבלנות ותאמיני בעצמך שאת יכולה. חיבוק עדין מכל הלב, שלך - מציאות אחרת
כל הזמן יש זיכרונות חדשים עד שאני מרגישה שאיכשהו הצלחתי להתמודד עם דבר אחד מיד צץ משהו חדש ואני מרגישה מלוכלכת יותר מידי קשה לי באמת הלוואי שיכולתי לחזור ללפני שזכרתי ללפני שדיברתי דמעה
מתפללת שנימצא את המנוחה ואת השקט ואת ה"נורמליות" שכל כך חסרה בחיינו . חיבוק עדין
