אכתוב בסולידיות, למרות

שבא לי להתפרע בכתיבה. המצב על הפנים, מבינה ש"חברים"לא באמת כאלה. אז התחלתי לנתק קשרים בבת אחת. מתנהגים איתה כאילו אני שקופה, כשהאמת היא שאני יותר חכמה ממה שחושבים, ואפילו יותר מאותם "חושבים". בחיי, מעדיפה להיות כלב מאשר לקבל יחס כזה.

מתבוננת יקרה, ראשית מיצד אחד, טוב שאת שמה לב לקשרים שלא טובים לך ודואגת לעצמך וללא להשאר במקום ועם מי שעושה לך לא טוב. יחד עם זאת אני לא מבינה מדבריך עד כמה אותן חברות או אנשים שעליהם את מדברת מכירים אותך ואת הסיפור שלך.זה חשוב כי לפעמים אנחנו מנותקות רגשית ומה שקורה הוא שכשאנחנו נמצאות עם חברות במצב הזה או עם אנשים בכלל, אותו ניתוק משודר החוצה כאילו אנחנו לא ממש שם, כאילו אנחנו אפטיות ולא קשורות, ואצל מי שלא מבין מאיפה זה בא ומן הסתם גם לא יודע על מה שעברת, זה מתקבל ונחווה כאילו את שקופה, כאילו את לא באמת נימצאת שם ונוכחת, והיחס מיתוך כך יכול להגיע לידי כך שידברו עליך כשאת נמצאת שם, כאילו שאת לא נימצאת או לא מבינה על מה מדברים. ומה שאני מנסה לומר לך הוא שתבדקי עם עצמך אם את באמת נוכחת כשאת עם אותם האנשים שמתייחסים אליך כשקופה או שאת מנותקת רגשית. לנתק קשרים תמיד אפשר, השאלה היא, האם את מנותקת והאם את יכולה להתחבר יותר לרגש בחברתם כדי שיחוו אותך שאת אכן נמצאת שם ולא יתייחסו אליך כשקופה. לא יודעת אם קלעתי ואם אכן אני מדברת על מה שאליו את מתכוונת. זה מה שהבנתי מדבריך ומניסיוני. אם זה לא מתאים לך איתך הסליחה וזרקי לפח.... שלך - מציאות אחרת

אני פשוט כנראה משדרת שלווה יתרה או רכרוכיות, חוסר אסרטיביות, חוסר עליזות ומצב בו אני גורמת לכולם לכוון עלי את תשומת הלב.וזה לא מדויק כי זה קורה מתוך חוסר הערכה, חוסר הכרות מעמיקה, יש אנשים שכן מתייחסים אלי בכבוד ומנהלים שיחה כרגיל, ואף מביעים התלהבות, אני פשוט מופנמת ובאמת שרוב האנשים לא יודעים מה יש לי להציע, ואז כשהפוטנציאל יוצא, לפעמיםזה עלול להפתיע את אותם "חברים", ולגרום להתלהבות לנטרלים בסביבה, תלוי באישיות. אני פשוט לא יודעת איך להכנס לדינמיקות חברתיות הרבה פעמים, אבל לפעמים יש רגעי "קסם".