רוצה לבכות רוצה להתחבר לכאב- טריג

לא מצליחה לא יכולה נוגעת כמעט ובורחת וזה עוד לא נוגע בפגיעה זה רק נוגע במשפחה הסובבת . כל כך הרבה כאב אני אוגרת כל כך הרבה אכזבה ואין וכלום לא יכולה שומעת אותה אומרת לי כל הזמן תפסיקי לבכות את עוד פעם בוכה כל הזמן משתינה מהעניים . נזכרת איך עמדתי מול המראה בכניסה הבייתה ונשבעתי שיותר לא אבכה ומאז אני לא בוכה הייתי אולי בת 10 לדעתי פחות .גם שהרגשתי רע וכאב לי תמיד כאב לי הגוף או שהקאתי כי אסור היה לדבר ולא היה למי הייתי בוכה בשקט אולי היא תשמע אבל היא לא הייתה ואז הייתי באה ומפחדת להכנס אליהם לחדר ויושבת מחוץ לדלת ובוכה אולי היא תבוא והיא באה אבל טיפלה רק בכאב הפיזי תמיד הייתה אבל אף פעם לא הייתה באמת וכשגדלתי והיה לי קשה הייתי עושה מן הלו עצוב בטלפון כדי שהיא תשאל ואז היא אמרה לי לא כייף לדבר איתך את תמיד נשמעת בוכה אז שתקתי תמיד שתקתי אף פעם לא דיברתי או בכיתי לא יכולה כל כך רוצה ולא יכולה ועם כבר יורדת דמעה היא נאספת מהר . כל כך קשה לי עםמזה לא יכולה יותר להכיל מרגישה שאין מקום יותר כל כך קרובה ועם זה כל כך רחוקה אוספת ונאספת עד מתי דיייייייייייי

בוחרת מתוקה, מיזדהה מאד עם כל הדברים שכתבת, במובן מסויים הם כמו ניכתבו עלי. הכל נעול בםנים בגלל הפחד מאותם קולות שחוזרים על עצמם כל הזמן וכמו נותנים את התחושה שהכל קורה עכשיו. הפחד הזה מכיל בתוכו גם את כל הכעס שהצטבר מבתוכך מיתוך המצבים האילו שבהם היית במצוקה ולא ראו אותך ואת המצוקה שלך. והפחד הזה משחזר את עצמו היום ונועל את הכל בפנים כי את בטוחה שאם זה יקרה ותשחררי את הכאב ואת הדמעות, שוב יחזרו על עצמן אותן תגובות שבגלל שלא יכולת להכיל אותן אז, הדחקת את הכאב ואת הדמעות. יקרה, אחת התובנות ששחררה אצלי את המחסום הזה הייתה שמותר להרגיש את הכאב ואפילו רצוי ולאף אחד אין זכות לשפוט אותך על מה שאת מרגישה. לשחרר את הכאב בבכי הוא הדבר הכי נכון והכי לגיטימי לעשות ויש לך את כל הסיבות לבכות וגם לכעוס על מה שעברת. חלק חשוב מההחלמה הוא לשחרר את הכאב, ובעצם הבכי הוא מנגנון שנוצר בדיוק לשם כך. בכי הוא לא פשע אלא בריאות ולבכות על כאב לא יציג אותך כבכיינית אלא כאנושית. זו הדרך לנקות את עצמך מבפנים מכל הכאב שמציף אותך וזה לגמרי בסדר. אוהבת אותך ומחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

גם לי מאוד קשה אפילו כמעט בלתי אפשרי להתחבר לבכי ולא חשוב כמה כאב מסתתר שם ,הייתי בת 4 שנים כשאבי החליט שאני צריכה להפסיק לבכות , הוא לעג לי וצחק עלי בכל פעם שהזלתי דמעות כאלו שהוא היה נהנה ללעוג לי מה שכמובן גרם לי לבכות עוד יותר יום אחד הסבלנות שלו פקעה ואחרי שהוא בדיוק סיים להכות את אחי עם חגורת העור העבה שלו הוא אמר לי מבער לשיניים חשוקות אם את לא רוצה לקבל מכות כמו אחיך תפסיקי כבר לבכות די!!! ומאז הפסקתי לבכות ,,,,,,,,,,,,,,,כיום צריך לקרות משהו ממש דרסתי ומאוד קשה כדי שאזיל דמעה ואם זה קורה אז משהו אחר לקח את התפקיד הזה של לא לאפשר לי לבכות ,,,,,,,,,,,, תהיי יפה ותשתקי,,,,,,,,,,,,יפה אני כבר לא -מה נשאר לי רק לשתוקקקק מבינה אותך נשמה , גם זה יגיע אל תדאגי

אני החלטתי בהתחלה זה יהייה וירטואלי אבל אני מפסיקה להיות ליצן וכשרע לי יראו ואחר כך זה יבוא טיבעי בזמנו של אלוהים אני מוסרת ואלוהים יקח את זה ממני בזמנו . לא נילחמת יותר בכאב , ולא איכפת לי מה יגידו זה שלהם יש לי קולות אחרים בראש .

לא בוכה בטח לא לפני אנשים כבר מאז שאני ילדה שאבא היה אומר אם תבכי אהרוג אותך וחונק אותי הלוואי והייתי יכולה לבכות בטיפול מאוד מבינה אותך דמעה