מאחר ונעדרתי למשך ,,,,לא חשוב

נכנסתי וגליתי שפיספסתי אתכן ואני בפיגור גדול , אז יתכן וזה יהיה ארוך , וכמובן שזה לא מחייב את אף אחת לקרא עד הסוף!!! עלי אכתוב רק בסוףףף דמעונת שלי מתוקה הלבד קשה מאוד מאוד בהחט , אין ספק שזה מעורר בך כאלה רגשות קשים ,אם זה עוזר או מקל עלייך אנחנו כאן תמיד , ונכון שזה גם לא תמיד עוזר ונותן מענה כי זה רק עולם וירטואלי ואי אפשר לשבת כל היום רק מול המחשב אך אולי זו לפחות נחמה קטנה , ככה משהו זניח מהצד ,בכל אופן כולנו כאן איתך ואני עם המון אהבה יקירתי ,את כבר עובדת ? אייך בעבודה? מה יכול לעזור לך להרגיש קצת פחות לבד? איתך תמיד מאמי ----------------------------------------------------------- מציאותי חומד שלי נראה לי שהרופאה שדיברה איתך על כדורים דרכה לך על יבלת מאוד כואבת , ברור שאינך חייבת לקחת כדורים אם את מצליחה להסתדר בלעדיהם , זה באמת פשוט כמו שבעצמך אמרת -שהרוב הגדול כן לוקחות כדורים ואולי זה היה תמוהה בעיניה שאת מצליחה בלעדיהם , אם לא היית מצליחה להיות מנותקת מהרגשות שלך יתכן והמצב היה שונה כי למעשה הכדורים נועדו לנתק/לנטרל אותך מהכאב ואת עושה זאת נהדר בלי הכדורים שזה לגמרי לא פשוט ובטח שלא מובן מאליו ___________________________________________________________ סמויונת שלי חומד קודם כל שמחה שאתם כבר אחרי היתוח של תינוקי המתוק שלך ,רגעים כאלה קשים מול אמא שלך תמיד היו לצערי ותמיד ימשיכו להיות כי היא מה שהיא ולא משתנה וגם לא תשתנה , היא כבר מבוגרת מידי כיום להשתנות מאמי שלי ,הדבר היחיד שכן ממשיך להיות בעקביות אלה הצפיות שלך ממנה , וכל פעם מחדש את נפגעת ממנה , תיגידי לי מי גדולה מהחיים כמוך? ישר מצאת תחליפים נהדרים עם השכנות שלך שהן -נראה לי יותר כמו משפחה עבורך מאשר המשפחה ה,,,אומרים כגודל הצפיה גודל האכזבה , אולי אל תצפי ממנה לכלום לא תתאכזבי ממנה , גם לא תאכלי את הלב , במקום זה תאכלי גלידה הרבה יותר טעימה מרגיעה ומצננת את הפיוזים ? את פשוט בנדם נפלא שלא רוצה לפגוע באף אחד אבל תמיד נפגעת מאחרים , אולי תנסי מולה את הטריקים שלה וגם את תצאי טוב מאוד מכל ענין ? נה את אומרת ? ___________________________________________________________ א א -ברוכה הבאה לא יודעת מתי נכנסת לפורום אך את כבר מביאה תועלת רבה בתשובות שלך , כייך לקרא אותך ואני מאוד שמחה שהצטרפת לפורום תרגישי בבית ואני מאוד מקווה לראות אותך כאן כל הזמן -לא כמוני שלקחתי פסק זמן כדי לקחת אוויר ___________________________________________________________ יעל יקרה מזמן לא נכנסת , מה שלומך? שמחה שעם התינוקת הכל עבר בשלום ושלא היו סימני פגיעות נפלא שאת דואגת לה בצורה כזו -כל הכבוד ! מקווה לראותך כאן יותר -כמובן אם מתאים לך ___________________________________________________________ אפרת יקרה-ברוכה הבאה לפורום מצטערת שכבר בגילך את נאלצת ללכת לבד למרכז נפגעות מה שאומר שגם את נפגעת כמונו כאן ,את אמיצה מאוד , במרכז לנפגעות את תרגישי כמו בבית כך לפחות מרגיש לי , צר לי שזה לא מסתדר לך כמו שהיית רוצה , אבל עד כמה שידוע לי תלמידים מקבלים אחרי שעות הלימודים כדי שלא לקטוע להם את הרצף והסדר היומי ,אני חושבת שאת צריכה לתת לזה הזדמנות ,זה יהיה ביום קבוע ובשעה קבועה וזה יתווסף לך פשוט כמו כל דבר אחר ,במחשבה שניה נראה לי שאת פוחדת בכלל להגיע לשם , אין לך את מי לשתף בענין? אולי אחות אם יש לך או את אמא שלך שיוכלו ללות אותך לשם ?זה באמת מרגיש קשה ללכת לשם לבד ולשאת את כל הנטל הזה לבד,היתה לך כבר פגישה במרכז? מבינה אותך מאוד , באמת , רוצה לומר לך שגם למבוגרות ממך קשה ללכת לשם בפעם הראשונה לבד ועוד יותר קשה עם זה שאת צריכה להסתיר ולשקר לאחרים ,אולי בנתיים עד שתחליטי מה לעשות תיכנסי לכאן ותשתפי אותנו במה שרק עולה בדעתך רק כדי שלא תישארי עם הכל לבד? מתאים לך ? אשמח לראות אותך כאן בכל מקרה ולא חשוב מה תחליטי לעשות ___________________________________________________________ מרומוקשה מאמיל'ה אני לוקחת את המשפט שמבחינתי הוא הכי משמעותי שכתבת -מה שהסביבה מרגישה "שאני היא זו ששמה טריז בגלגלים "!!! לפני הכל רוצה לומר לך שאין לי שום כוונה לפגוע או להעליב חלילה וחס או כל דבר אחר שיכול להשתמע ממה שאכתוב לך כאן אבל,,,,, אני בטוחה לגמרי שמאוד קשה לך להביע דברים-אולי כי מעולם לא נתנו לך לדבר , כי לא הרשו לך לספר וזה נשאר טבוע בנשמתך , מדוע אינך מסוגלת לשתף פעולה בטיפול-אולי כי את פוחדת לתת מקוםלדברים כואבים ,פוחדת להתפרק כי לא תדעי אייך לאסוף את החלקים שהתפרקו, פוחדת שוב להרגיש את מה שאת מנסה בכוח לשכוח כל הדברים שעולים , הפלשים , ריחות , צורות , צבעים , לכל דבר יש את המשמעות שלו בתוך הטרגדיה הפרטית שלך , ואם הם יצאו אולי לא תדעי מה לעשות עם עצמך , את פוחדת לתת להם לצאת כי אולי לא תדעי מה לעשות אחרי זה עם עצמך? את שומרת הכל בפנים שזה כמו לשים תריז לעצמך בגלגלים , זה לא נעשה בכוונה אלה מתוך פחד עצום-זה נשמע לך נורמלי? לי זה נשמע מאוד נורמלי ונראה מאוד נורמלי , כשתצליחי להתגבר על הפחד הכל ישתנה , את בכלל לא משתגעת , רק מלאת חרדות!!! נכון שצריך ללמוד הכל מחדש , לדבר , לשתף להביע וגם להרגיש -אז יש לך כבר דרך חדשה ובטוח שהיא לא קלה , מאחלת לך המון הצלחה מתוקה שלי רק אל תשכחי שאת לעולם לא לבד במערכה נכון? ___________________________________________________________ ינשופית מתוקה שלי אמת יקירתי שהתהליך מאוד מאוד קשה וצריך המון כוח נפשי כדי להתמודד , אבל מה כבר נשאר לנו לעשות ? רק להמשיך את התהליך עד שזה יגמר , ואולי לא נשאר עוד הרבה זמן ? רוצה לברוח מאמי שלי אני כאן איתך מחבקת חזק חזק עד שתרגעי ___________________________________________________________ בוחרת נהדרת יקירתי את באמת צריכה ללמוד לאהוב את עצמך ואת הילדה הקטנה שבתוכך כדי שתוכלי לתת מקום לבוחרת החדשה שתקום מתוך הריסות חייך , אני לא מכירה אף אדם שאין לו שריטות -זה כמו לרצות להכיר משהו שלא קיים ,למה את צריכה לשנות את הדפוסים שלך ? כי הם מכילים את כל הרעל שספגת במשך השנים, הם מזיקים לך וגורמים לך לשנוא את הילדה הקטנה שבך ואותך על כל תכונותייך הטובות, כי את לא מצליחה לראות את הטוב שבך אלה רק את מה שקלקלו בך, יקירתי כל בן תמותה הוא יצור שצריך לשפר את עצמו כדי לחיות עם עצמו בשלום את לא רואה כמובן שלבכות זו תכונה טובה ולא מובן מאליו נכון . יש מי שלא מצליח בכלל לבכות-זה עוזר לך להיות רגישה יותר , לך הרגישות מפריעה , ולמה שלא תרחמי על עצמך? לאחרים כן יש לך המון חמלה ואת לא זכאית למעט אחרי כל מה שעברת? והילדה שישבה שם בפנים במשך שנים שתקה וסבלה בשקט , לה אין מקום? הרי הדרך שאת עושה מוציאה אותך מוציאה אותך מהמקום המזופת ששם היית ולוקחת אותך למקום הרבה יותר טוב , מותר לך הכל , רק לא לוותר על עצמך !!! וזה מה שתעשי אם לא תעשי שינויים , כולן משתנות אחרי הטיפול זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו ___________________________________________________________ היי רות כמה זמן,,,,,,, פתאום נעלמת וזהו , שמחה לראות אותך כאן שוב , ברוכה השבה טיפול כמו תמיד כרוך ברגשות שמציפים ,למען האמת לא ידעתי שיש מקום כזה טיפולי להפרעות אכילה , ראיתי שקיבלת כמה כתובות מקווה שבקרוב תמצאי מקום שמתאים לכל הצרכים שלך בהצלחה , ותיכנסי מידי פעם לעדכן מה קורה איתך ___________________________________________________________ שלום לך מזל וברוכה הבאה לפורום תראי , באופן די ספונטני מרגיש לי שיש קשר די גדול בין שני המצבים-אני לא מומחיתלדבר הזה אבל עברתי "חוויה" כזו בעצמי לא עם קרוב משפחה אלה אדם זר , בגיל צעיר משלך , ואצלי זה מתחבר למקום ש"הבובה" שלו הקיאה על היד שלי -תחושת הגועל מהלכלוך ליוותה אותי המון שנים שפשוט הפכתי להיות אובססיבית לגבי הנקיון ,שאסור ששום דבר ישאר מלוכלך כי לכלוך זה גועל נפש , זוכרת בוודאות שהמקרה השאיר לי חרדות כי שם היו גרות שתי חברות שלי הבנות שלו-תאומות , ואחרי המקרה לא נפגשתי איתן יותר לעולם , ולצערי "חוויתי" עוד מצבים מגעילים דומים רק שכעת מדברים עלייך ,אם מה שכתבתי מעלה בך משהו שאת מתחברת אליו אז שמחתי לעזור , את מוזמנת להשאר ולשתף אייך שנוח לך ___________________________________________________________ עד כאן תשובות לכולן , רוצה לומר שאני מאוד מתגעגעת להמון בנות שחסרות כאן -בובית , שחפיתוש ,צדף ,מיתר , ילדונת , תומי, ציפורי ,חופיתוש , ועוד כמה כאלה שפשוט פרשו כנפיים ועפו להן , כל אחת מצאה לעצמה את הדרך שלה -כמה חבל התעייפתי , אין לי עוד כוח לכתוב עכשיו גם עלי , רק כמה מילים שמהטיפול האחרון יצאתי מרוסקת ולא בגלל המטפלת , אלה בגלל התכנים אוהבת את כולן , כבר התחיל שבוע חדש השמש זורחת ואני מכאן מאחלת לכולכן שבוע טוב ומואר באור יקרות חטולית

ותודה על הרווחים לחולת הפיברו זה באמת עוזר . מצטערת לקרוא שיצאת מרוסקת זה באמת קשה אבל למדתי שיש בי כוחות ואני מאמינה שגם בך ושיש דברים שמחזירים לי את האיזון כמו ריקוד ותנועה ,מוזיקה טובה כמו חיוכים של חווה אלברשטיין שפשוט מזכירים לי שהחיים יפים והגיפה כבר הייתה היא לא עכשיו . הכי מאזן אותי זה כתיבת תודות על הבוקר כשאני כמה לא רק לאמר כי עם לכתוב ולזכור שיש בשביל מה לקום ולשמוח . ובקשר אלי אני לא אמרתי שאני לא רוצה לשנות את הדפוסים שאני לא אוהבת בשביל זה אני בטיפול להוריד מעלי את הפחדים וכל הדברים שעוצרים אותי מלחיות כמו שצריך בגדול . אני גם לא אומרת שאני לא לומדת לאהוב את עצמי אבל לחבק את הילדה הקטנה ולרחם עליה זה לבכות על חלב שנשפך וזה נראה לי מיותר ופתתי מצטערת . ולבכות לא בכיתי שנים אצלי בבית היה אסור לבכות . אני מנסה אבל יותר מכמה דקות ובכי שהוא יותר מהראש מאשר מהלב אין נאדה פוחדת להפוך ולהיות בכיינית והרי אמא שלי אמרה לי שהיא לא סבלה אותי בתור ילדה כי הייתי בכיינית אז איך אני אבכה איך ....ועוד על הילדה ההיא שלא סבלו .

חטוליתי מתוקה ויקרה מאד, איזו תגובה ארוכה ומפורטת וכל כך מושקעת. שאפו יקרה על המאמץ והחשיבה, ותודה על המילים החמות. חבל לי רק שלא נישאר לך כוח לכתוב יותר עליך, חבל לי שלא התחלת עם עצמך ואחר כך היית מחלקת את הכוח שנותר לכל מי שהגבת אליו. יקרה, טיפול הוא דבר מאד מציף. מן הסתם הכל מתחבר להכל ודבר מוביל לעוד דבר והכל דורש התייחסות, משתולל ובועט, ובעיקר מציף ונורא נורא כואב. לפתוח את הפצע תמיד נורא כואב. ואולי עכשיו נורא קשה, אבל כשתצליחי לשחרר את כל מה שכל כך כואב, ירד מימך העומס והנטל ויהיה לך יותר קל. רק סבלנות נשמה ולקבל את עצמך כמו שאת ובעיקר לאפשר לעצמך להרגיש ולכאוב די צרכך עד שהכאב יתמתן ויחלש. רק לא להלחם בעצמך ולתת לכאב להיות. זה כמו מצב שבו הכל היה דחוס וצפוף ונתת לזה פתח קטן, והכל נידחף ונידחס בתוך הפתח הקטן הזה ורוצה להשתחרר. תני לזה לצאת נשמה ותרפי, ככה זה יהיה קל יותר בהמשך. כמו שאומרים כל ההתחלות קשות אבל אחר כך הכל יתאזן ויהיה ניסבל יותר. וכמובן זיכרי שאת לא לבד ואני כאן איתך ובשבילך תמיד. באשר אלי, אני עדיין באותו מצב כבר 45 ימים וזה לא נגמר. זה ארוך לי מידי ונורא מטרגר אותי למה שעברתי ולא פשוט לי בכלל. מחכות לי עוד בדיקות פולשניות, אבל את מה שהייתי צריכה לעשות עד כה עשיתי ואין לי מילים יותר. תתמקדי בעצמך יקרה ובכל מה שעשוי להקל עליך עכשיו. אוהבת ומחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

רק רציתי להגיד שאוהבת

התגעגענו מה איתך? מה שלומך??? דואגת אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא תמיד אבל כאן

.

אני קצת....... כאן :) אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןןןן ושולחת חיבוק חם חם

תודה שאת איתי מצטערת שלא הגבתי קודם פשוט ימים קצת לא פשוטים עוברים עלי שבת שלום יקרה דמעה