מין נפגעת כזאת

אני נפגעת. קוראים לפגיעה הזאת בכל מיני שמות. לפעמים יש לה ראשי תיבות. אני כבר לא מתביישת להגיד את זה. רק לא רוצה להיות כולי נפגעת. רוצה לדבר על דברים אחרים. לא על הפגיעה. לא על מה שהם עשו. לא על איך שהם השפילו ודיברו. לא על הדברים הנוראים שהמשיכו לקרות מגיל כל כך קטן כשיצאתי לעולם. והמשיכו והמשיכו. אז אולי אני אשמה? לא. בשום אופן לא. במה אני אשמה. שרציתי להיות אני? שהרגשתי נבגדת? שרציתי חברה? שרציתי שיבינו אותי? שיאהבו אותי כמו שאני? אולי אפילו נפגעות אחרות חושבות שאני מוזרה? ואנוכית? ורעה? אני לא מגיבה. כמעט ולא. כי כשאני קוראת על מה שקורה למי שנאנסת פעם אחר פעם רק כי רצתה לחיות ולשמוח משהו בי נקרע והמילים מתגמדות. הן לא יכולות להביע כלום ואני לא בטוחה איך קוראים לדברים שהן רוצות להביע. וכשמקומות "בטוחים" הם לא בטוחים ואחרי כמה נסיונות היום כבר החלטתי. לקבוצה הזאת אני אומרת לא. לא רוצה לנסות יותר. עמוס לי, כואב לי , מבולבל לי. אמא ואבא ואח גדול גמרו לנצל אותי אז היום הם שפעו עיצות אבל עזרה איין. "לכי למנהל הבנק" הם חושבים שהפרעת האישיות עם השם רב הרושם היא מהשמיים. לא. היא מהרוע והמופרעות שלהם. ואני לא רוצה לספר על מה שהם עשו. רק שאתמול עמדתי מול רופא שיניים שחושב שיש לו זכות להעליב פציינטית פרטית בגלל שהיא חווה התקף חרדה כשמשאירים אותה חצי שעה בפה פעור ובעל בית שמנסה לרמות קצת לפני חתימת חוזה ולסחוט עוד קצת כסף והפחד שחוזרים צ'קים. וכל אחד מהדברים האלו מחזיר מחדש לרגעי האימה. שהמפלט היחיד מהחיים התובעניים האלו שאסור אסור אסור להסגיר כלום לאף אחד כי העולם לא רוצה לשמוע על התואר של הפגיעה או השם של ההפרעה הוא שעות הטיפול. אדם אחד בעולם שלא בגד (עדיין) והוא אומר שאני אולי אמשיך לפחד עד סוף הטיפול.

הזדהתי מכל הלב. האם להפרעת האישיות קוראים- בורדורליין?

ואת יודעת שבקרב אנשי מקצוע האבחנה הזו מאבדת מהפופולריות שלה כי הרבה חולים שנהגו פעם לאבחן כך הסתבר בדיעבד לאחר שהגיעו לטיפול מתאים שסבלו מטראומה כרונית ותסמינים אחרים שלא פורשו כהלכה?

במגעיהן עם רופאי שיניים ורופאי נשים. הטיפולים החודרניים מהווים סוג של טריגר. כך שאת לא לבד עם זה....