מחוקה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זה מה שמרגישה בלי סיכוי לכלום ובלי עתיד. אם יכולתי לאסוף אותי באותה נקודה בזמן אז בעבר ולהציל את הילדה הזו הייתי היום במקום אחר. ואני כועסת על עצמי שאין לי הכוח המאגי הזה. אפילו סתם לבוא אל הילדה הזו אז באחד מרגעי השפל האיומים וללחוש לה באוזן איזו עצה טובה, הכל היה משתנה. בא לי לבכות, בא לי למות איזה פיספוס, איזה פיספוס
מיה יקרה, מבינה מאד את הכאב שלך, ורוצה להגיד לך שהיום את רואה את הילדה הזאת, את הילדה שהיית בעיניים של מבוגר. למבוגר יש תמיד עוד אופציות ועוד רעיונות ובעיקר הוא לא חסר אונים כמו הילדה הקטנה הזאת שהיית. והילדה הזאת עשתה הההההכל, ועשתה כמיטב יכולתה בעת הפגיעה כדי לשמור על עצמה הכי שהיא יכולה. והיא עשתה עבודה מצויינת, עבודה הכי טובה, ובזכות העבודה שלה את עדיין כאן ואת שרדת ויכולה לדבר על זה בלשון עבר. זה לא מובן מאליו, לא כל ילדה יכולה, לא כל ילדה מצליחה לשרוד תופת כזאת, והיא הצליחה.... תפרגני לה על זה. ונכון יש הרבה כאב והרבה שברים לאסוף אבל את כאן שפויה ומדברת בזכותה. מגיע לה שתפרגני לה, ומגיע לך שתמצאי לעצמך את החיים הטובים שלהם את ראויה. שלך - מציאות אחרת
את צודקת אילו יכולת לשנות וללחוש לה לשמור להציל אותה... ןאולי את יכולה ללחוש לה עכשיו לאותה ילדה מפוחדת שלא היה מי שילחש... שלא היה מי שיגן אולי את יכולה לתת לה תחושת הגנה שאת איתה זה בטוח היה מחזק אותה ועוזר בימים אלו היה עוזר לה להרגיש לא מחוקה להרגיש קיימת למרות הכאב והקושי כי מגיע לה לך להרגיש אחרת להרגיש שמגיע לך כן הטוב ביותר איתך מחזקת יקרה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית
אני יכולה ללחוש לה שהיא לא יודעת איזה גיהינום עוד מצפה לה שמה שהיא עוברת זו רק ההתחלה. הילדה הזו כ"כ רצתה להיות אז סוף סוף מבוגרת כי חשבה שרק כך היא תוכל להחליט על חייה ולשנות את גורלה. אבל היא לא ידעה שהיא לוקחת איתה את אותו גורל, אם הייתי לוחשת לה היתי אומרת לה שאם לא תציל את עצמה היא תהפוך למה שאני היום (שזה איום). אז מה ללחוש לה. אולי פשוט רק לקחת אותה בכוח ולהוציא אותה עכשיו מהבית הזה...? אבל את זה אני לא אוכל אף פעם לעשות לנסוע אחורה בזמן, ועל זה אני כ"כ מצטערת שאין לי היכולת הזו, הכל אז היה משתנה. אם הייתי ילדה אמיצה וחכמה באמת היתי פונה בעצמי לאיזה עזרה חיצונית אבל לא היה מי ומה ולא ידעתי אפילו שמה שקורה הוא מעוות. היתי רוצה הזדמנות שניה שוב להתחיל מחדש אבל אני מתכוונת ממש להתחיל שוב כילדה בבית נורמלי פשוט להחזיר את הגלגל אחורה לנבא את העתיד השחור המר ולעצור אותו מלהתנבא. ושואלת כמה השחתה אפשר לעבור סדרות שלא נגמרות כאילו מתמסרים בי כמו בכדור משחק. כן ואני אמורה לקחת על עצמי אחריות כבוגרת אבל אני אפוטרופוס די איום שאי אפשר לסמוך עליו לכן אני במלכוד כי על מי אני אסמוך? ועוד לשמוע שהנבלים מריחים חולשה כמו דם ולכן אני אפילו אשמה כי אני חלשה ולכל בחורה נורמלית אחרת זה לא היה קורה בתדירות כזו כי היא היתה בטח יודעת להעריך את עצמה להציב גבולות ולהתגונן מפני סכנה. לי פשוט אין את המנגנון הזה אני מפקירה את עצמי לטורפים מתוך תקווה שאולי הפעם זה יהיה סופי. אני פשוט דפוקה באמת. תודה מציאות ואידה מעריכה מאוד
