משתפת אותכן בהגיגים שלי

לא מוצאת את עצמי כבר הרבה זמן הגוף כואב ולא חדל הנפש עומדת להתפוצץ ועוד יום עובר ועובר . לא יודעת למה אני כותבת כרגע כאילו לקבל נחמה להראות שאני מסכנה? אני אמורה להיות בן אדם מאושר קיבלתי חופשה מתנה של שבוע ימים ... ולי אין חשק בכלל קיבלתי לימודים שרציתי מביטוח לאומי שבנתיים נדחו ואני לא יודעת למה בכלל אני הולכת על זה רוצה ללמוד קואצינג וזה בנתיים מתעכב כי אין מספיק אנשים המקום מתאים לי התכנים השעות ואפילו יש לי מי שילווה לי את הכסף כי זה הון לא קטן ואני סתם מלנכולית . דברים מסתדרים לי ,אני עובדת ,אני בטיפול שעובד ויש לי מטפלת מדהימה בעיני . אז למה אני לא מוצאת את עצמי ....עצוב לי בלי לדעת למה רוצה לבכות וכלום לא יוצא ...מרגישה שאני סוג של אדם מזוייף ..עובד לומד כאילו כמו כולם חושבת על התקדמות בחיים אולי פתיחת עסק עצמאי איך אמר לי מישהו יש לך ניצוץ בעיניים מה שמעולם לא היה לי ..אז למה אני עצובה מרגישה כל כך מזוייפת כל כך לא אמיתית . כלפי חוץ בן אדם אינטיליגנטי חכמה אולי אפילו בדרך להצלחה ..ובפנים כלום ריקה סתם אחת כלומניקית שלא שווה כלום . אוף לא מרגישה חג תמיד כל כך אוהבת את חנוכה ..אולי כי הילדים גדלו ואולי כי אין לי הרגשת אור פנימית אפילו שאני אופטימית ושמחה תמיד מרגיש לי כמו זיוף צחוק לא אמיתי ... אפילו שחגגתי עם בעלי והילד הקטן ארוחת ערב חגיגית והדלקת נרות זה עדין מרגיש לי ריק לא יודעת אולי אני מדחיקה וככה זה מרגיש אבל זה כמו זומבי חי מת מהלך .. מצטערת להעיב את האור של החג אבל כרגע לא רואה אותו למרות שיודעת שיש לי מימנו והמון פשוט לא שמחה אמיתי שמחה מזוייף וחיצוני וזה נורא . אוהבת אותכם ותודה שכולכן כאן בישבילי

את לעולם לא מעיבה עלינו. לעולם. זה היופי כאן. בוחרים מה לקרוא, מה להכניס ללב, בהתאם למצב שלנו באותו הרגע.

אז אני אמשיך חחחח... אני חושבת שכל בני האדם מרגישים ככה לפעמים. בד"כ, זה ברגעים בהם כן יש לך על מה להודות שתרגישי ריקה. כי הרגע הזה אמור להיות כל כך מלא ופתאום נותר רק ריק מעצבן כזה. תנמיכי ציפיות, מעצמך. אל תצפי מעצמך להיות מאושרת כי קיבלת מימון, או כי הילד הדליק את הנר בחנוכיה. אל תצפי כלום. פשוט תחיי. האושר יגיע לבד, כשלא נציק לו ונחפש אותו. ואולי במקום להתעסק בריק נסי להתעסק בדברים שימלאו אותך. והכי חשוב- שתפי את בעלך. גברים לא עד כדי כך טיפשים ואם את מרגישה ריקנות הוא מרגיש את זה עלייך. וחס וחלילה שלא יחשוב שזה בגללו. (אלא אם כן זה בגללו, ) ושיהיה לך חג שמח. למרות הכל. פני.

את יודעת מה מציף אותך נכון ? כשאת מוצפת שום דבר לא מרגיש ממשי לא מרגיש אמיתי אולי זו הסיבה שמרגיש לך מזוייף את משתדלת מעל פני השטח אולי להראות שהכל כרגיל בזמן שזה בכלל לא כך תני לזה מקום להרגיש מה שזה ואל תנסי להראות מה שלא נמצא כך פחות יכביד עליך-נראה לי גם אם זה יום חד ושמיייייח את לא חייבת להעמיד פנים שהכל בסדר מותר לך גם אחרת,,,,,,, שולחת חיבוק לנחמה חטולית

אני חושבת שאני יודעת מימה אני מוצפת זה כבר שבועיים שאני לא במצב אדיר . לא יכולה לשים את האצבע על דברים מדוייקים . אבל כן אני חושבת שאת ממש דייקת ברעיון הכללי אבל בכלל בגלל כל המסכות שהיו לי כל חיי מרגיש לי כמו בן אדם מזוייף . אוהבת תודה

אני חושבת שהתחושה של הזיוף לא שייכת לבית העכשווי שלך, לבית שהקמת עם בעלך. את מדברת על כך שיש לך תקשורת טובה עם בעלך, כך ששם אין זיוף. אני חושבת שזה קשור יותר לתחושה שאת לא יכולה לפתוח את סגור ליבך עם האנשים מעברך עם מי שפגע בך עם מי שלא שמר עליך כשניפגעת. שאת מתנהלת שם בדרך שמתאימה בעצם למה שקרה, אבל הם לא מבינים את ההתנהלות שלך ואת לא יכולה להיות אמיתית שם מכל מיני מניעים. לכן כאילו במקום שבו את רוצה שיראו אותך וינחמו אותך, שמשם בעצם תבוא הנחמה האמיתית, את המקום הזה סגרת בפניך, ואולי להיות במקום הזה הוא להיות הכי אמיתית וזה מעיק עליך ולכן מרגיש לך שאת מזוייפת. אצלי התחושה הזאת קיימת גם בבית כי בעצם ילדי ובעלי לא יודעים דבר עלי ובעצם לא יודעים מי אני באמת... רוצה לומר לך שלכל בחירה שלנו יש מחיר. ולכל דבר שאנחנו עושים יש תוצאות. לכל מטבע שני צדדים, ואת בחרת את מה שבחרת מיתוך חשיבה מעמיקה, המחיר הוא להרגיש כאילו מזוייפת. אבל וזה האבל הגדול. מי שמזוייף באמת הם מי שפגעו בך ומשחקים אותה כאילו עולם ומנהגו נוהג ולא קרה כלום מעולם. את מתנהלת כמו שאת מתנהלת מיתוך דאגה לאחרים, אבל מי שפגע בך ממש ממש לא... את מסתירה כדי לשמור ולהגן על האחרים, ואילו מי שפגע בך מסתיר כדי לשמור על עצמו... לא יודעת אם קלעתי, אבל זאת תחושת הבטן שלי. שכאילו את רוצה להוריד מעליך את העול הזה ולא יכולה ולכן כל ההתנהלות שלך מרגישה לך מזוייפת, וההצלחות שלך לא מכסות על התחושות הקשות מבפנים. הקונפליקט בין הדברים הטובים שאת עושה ומשיגה לבין הדברים ההזויים שהיו מנת חלקך ומוסתרים בפנים מטלטל אותך... אוהבת אותך יקרה ושולחת ים של חיבוקים עדינים. שלך - מציאות אחרת

שלי ואחותי ידעו מה עבר עלי . לאחותי אני כנראה יספר כי זה בילתי נסבל כבר כי אני כל הזמן בורחת ממשפחה כי קשה לי עם ההתנהלות הזאת . עם אחי אני מדברת כאילו רגיל אין לי חשק להתאמת איתו בעיקר שאני לא זוכרת כלום בנתיים והכל הוא רק מעל הקרקע ועוד לא נכנס לעומק. כאילו חי ובועט מבפנים וכלום לא יוצא. תודה יקרה שאת איתי