הודעה שמתחתי

גרמה לי להיזכר במשהו שפתאום הציף בחודש האחרון. משהו שלא הרהרתי מעולם עד הסוף אולי בגלל היותי די צעירה ולא ממש מבינה. היום , בגלל הגיל אני מבינה יותר. זה סתם סיפור על היותי אחרי צבא עבודה מסודרת במרכז אמא שלי מבקשת ממני חתימה בבנק להלוואה עבור אחי (אז נשוי) ולא ממש בקשר איתי ובכל זאת.. "אתם אחים, את צריכה לעזור לו.." לא שואלת יותר מידי ניגשת לבנק, חותמת על הלוואה 50% אני 50% דודה שלי. אם דודה שלי חתמה, ואמא שלי ביקשה אז.. חולפת אולי 4 שנים התחתנתי משום מה נרקם קשר חברי בין בעלי לאחי שאינו בקשר איתי.. לא מוצא חן בעיני אבל זורמת.. מפה לשם מתברר שאחי ובעלי בקטע עסקי של הלוואות. יותר נכון, בעלי המלווה ואחי המחזיר. עד מהרה בעלי הרגיש בנוח להלוות לאחי כספים ואחי תמיד הקפיד להחזיר.. על פניו הכל בסדר.. ובכל זאת משהו קצת לא ברור לי איך זה שאחי שלא בקשר איתי "בחוצפה" מתחבר לבעלי מאחורי גבי כאילו משהו לא ... אבל הכספים מוחזרים אז אין מה לדאוג האמנם? יום אחד (אני כבר עם ילד שני) אימי מתקשרת "בוכה" שאחי הסתבך עם משהו וזקוק בדחיפות לכסף ואם אפשר לבקש מבעלי ו.."אם היה לי הייתי נותנת לו אבל אין לי!" ואל תדאגי הוא יחזיר כמו שכל הזמן "אני ערבה!" אני: "די, אמא מספיק עם ההלוואות הללו, לא נראה לי" מתחיל ריב עם אמא שלי איך אני לא מתביישת, וזה אחי ומה אכפת לי ומה אני מתערבת. היא נחושה לבקש את הכסף מבעלי! חשבתי שזה כבר ממש חוצפה. והיא לפני שניתקה לי את הטל בעצבים באיום : " עכשיו אני מתקשרת ל.. להלשין ולהגיד לו שאת זו שלא רוצה להלוות! ואני יספר גם את כל מה שאמרת" יעני, להשמיע אותי ברבים להוציא אותי *....*! האיום עבד ועוד איך עבד! יום למחרת התייצבה אישתו לשעבר של אחי והתחננה לקבל את הכסף. ואתם חושבים שלא נתתי? דיברתי עם בעלי, הוא הסכים ולמחרת נסע אליו ונתן לו את כל הכסף במזומן! (בגלל ההיסטוריה של ההלוואות וההחזרות הוא לא חשד). טוב עוברת שנה. קנינו בית. בקושי רב כי הייתה לנו דירה באיזור הכי לא מבוקש! לא הצלחנו למכור שנה. לבסוף נפלה עסקה. מזל. חיים סבבה. יומחד עוברת בדואר ומוצאת מכתב מוזר של הוצאה לפועל!! מה? התעלמתי. אין לנו חובות.. חודש לאחר מכן שוב מכתב. ואחכ הוצ' לפועל באה אליי הבייתה. מנחשים? אחי היקר שחתמתי לו פעם על הלוואה מזמן מזמן.. לא שילם אותה והבנק משלא קיבל את כספו פנה לחייבים. בהחלה לדודה שלי שחתומה ראשונה. משלא נענה פנה אליי. החוב בבנק הלך ותפח מהקרן המקורית. עברו שנים. פניתי לאחי. אמר "אין בעיה אני אשלם!" אל תדאגי. חודש אחרי זה, שוב הוצ' לפועל לא שולם ולא נעליים. החוב עבר אליי. פניתי למשפחתי, לאימי, לעזרה שידברו איתו. שום דבר! עכשיו נופל לי האסימון שלאף אחד לא היה אכפת!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הוצאה לפועל הייתה אצלי בבית! כמה פעמים. בושות! ולמשפחתי - לא היה אכפת! ובסוף? בלית ברירה הלכנו לאיזה חור בב"ש עסקת פשרה עם משרד הגבייה. רצו להגיע לפשרה על כל החוב במחיר מופחת אבל דודה שלי לא הסכימה להשתתף! אז, בעלי שילם את הקרן המקורית של 50% מההלוואה אבל במחיר מלא של החלק. לא הייתה לנו ברירה..אפחד לא הסכים לשתף פעולה .פחדנו כי קנינו בדיוק בית ופחדנו שיעקלו לנו ויסבכו לנו, לזוג צעיר את החיים. אזשילמנו. חוב שלא שלנו! ובכן, הכסף הלך... אבל הצלקת הפנימית הכאב נשאר שאני הייתי בצרה שהוצ' לפועל באה אליי הבייתה ולמשפחתי לא היה אכפת! בטח לא לאמא שלי! שלא עשתה דבר! התחננתי שתדבר עם אחי ש..לא יודעת שתכעס עליו! אבל היא עשתה את ההיפך כדי להתקרב אליו על חשבוני. אה, ודודתי החייבת השנייה יצאה מזה חלק היא הרי חד-הורית חיה על כספי ביטוח לאומי מאיפה היה לה את הכסף לשלם?! אני בטוחה יותר מ100% שלה אחי הביא את הכסף אחרת מאיפה היא שילמה? ולדבר העברה הזה אמא שלי גם שותפה ומשקרת לי בפה מלא שהיא שילמה במקומו. ועוד מספרת לי סיפורי סבתא איזה דודה מקסימה היא שהיא לא הסתכסכה איתו למרות ששילמה במקומו (כאילו לא כמונו) וואוו סיפורי סבון פה! אגב, עד היום, לא ההלוואה של הבנק ולא הכסף במזומן הוחזרו.. ואמא שלי? טוענת שמעולם לא שידלה או ביקשה ממני להלוות עבור אחי. זה בעיה שלי שאני הלוותי לו.. מה היא קשורה לזה? "אני אמרתי לך?..." מה פתאום! החיים הזויים! אל תאמינו לאף אחד בחיים!

וגם.. סורי זה יצא ארוך לא הצלחתי לתמצת או לייפות את הכתיבה כי כתבתי בסערת רגשות ויש לי עוד מלא מה להגיד על זה! עוד כתבתי בתמצית..

אני לא יודעת לפני כמה זמן זה היה ועם גמרתם לשלם אבל זה מרגיז . יש לי אמא וחמישה אחים עם אף אחד מהם כמעט ואין לי קשר אני פשוט לבד ,וכל כך מבינה אותך והיפה שהאח שפגע בי כן בקשר עם חלקם ואף אחד לא יודע את האמת רואים את ההתנהגויות שלי שהם לפעמים כמו ילדה קטנה ושופטים ובא לי לצעוק אבל למי למה . מקווה שזה לא עשה לך רע מידי יקרה ואת צריכה לזכור שזה היה ולא עכשיו כן אנחנו נוחות לניצול עד שאנחנו מודעות ויש לך כבר את המודעות ובעל אוהב ,מקווה שהדברים ישתפרו לך .

וזה ממש היסטוריה אבל לעיתים הכאב ששוב, לאף אחד במשפחתי לא היה אכפת ממני ונזכרת אך שוב באידיבות משפחתי היקרה הייתי ממש קרובה לסכנה - הוצ' לפועל כבר פתחה נגדי בהליכים ולאף אחד לא היה אכפת! לא לאחי- שלא שילם ולא סידר את חובו. אגב, לדודה שלי החתומה השנייה הוא דאג יפה. כי אחרת, איך זה שהיא ביחסים מצויינים איתו עד היום? וגם עם אישתו לשעבר. זה פשוט לא הגיוני שהיא שילמה עבורו את 50% החוב! הרי היא חד הורית בקושי יש לה ממה לחיות..בטוח הוא דאג לה. ולי? אותי פשוט זרקו לכלבים! מיותר לומר שכל יום חוב להוצ' לפועל גורר אחריו ריביות וכל זה אך בסוף העוד מטעם ההוצ' שבאנו לפגישה ראתה שאנחנו אנשים הגונים שהסתבכו עם * * אז הם הורידו לנו לשלם רק את הקרן המקורית. הם- אילה שעזרו לנו בסופו של דבר. ואילו משפחתי לא היה לה פקינג אכפת מה יעלה בגורלנו. והייתי נואשת- התקשרתי, איימתי, בכיתי צעקתי מה לא! רבנו עם אחי שישלם אבל כלום! לאף אחד לא היה אכפת! עליי לחרוט את זה על מצחי ולזכור את זה היטב! כי עד היום הם טיטאו הכל מתחת לשטיח כאילו כלום לא קרה. לכן, יקירתי- אל תתני לאף אחד לשפוט אותך! בטח לא לאילה שלא מקשיבים לך ואל תבטחי בהם שוב, לעולם! אוהבת, סמויה

כל כך מיזדהה עם התחושה שלך ש"זרקו אותך לכלבים ולאף אחד לא איכפת" וכל כך מבינה אותך מיתוך דברים דומים שעברתי בעצמי. לפני יותר מ- 24 שנים כשהייתי בהריון בחודש תשיעי עם בתי הבכורה הורי הסתכסכו על חלקת אדמה וביקשו את עזרתי. הופתעתי שבקשו מימני עזרה ורצתי לשם עם בעלי וניסיתי לפתור להם את הבעיה, בלי לדעת ש"עלייה וקוץ בה", והם עשו הפוך מימה שאמרתי. הגענו להסכם עם השכן והם הפכו אותו. אני זוכרת שישבנו איתם ועם השכן עד לשעות הקטנות של הלילה מספר פעמים. בסופו של דבר ניכנסתי מיזה לשמירת הריון ואף ללידה מוקדמת של פגית במשקל נמוך כ- 3 שבועות לפני הזמן, והם הורי "היקרים" שעשו את הכל הפוך באו לצעוק עלי בבית חולים שאני אשמה בכל הבלגן, לאחר הלידה וניתקו איתי את הקשר עד ללידת בני השני כ- שנתיים אחר כך. לאף אחד לא היזיז שילדתי פגית בלידה מוקדמת בגללם, הם אפילו לא התעניינו בנכדה שנולדה להם. וכשהילד השני היה בערך בן שנה וחצי פרצה מלחמת המפרץ הראשונה באמצע הלילה. התקשרתי אליהם כדי להגיד להם שהמלחמה פרצה ושישימו מסיכות, והוא (אבי) החליט שאני ממעיטה בערכו ושוב ניתקו איתי את הקשר לעוד כשלוש וחצי שנים ועד חודש לפני לידת בני השלישי. וחודש לפני הלידה אחי ניכנס לניתוח מוח קשה במצב שקרוב למוות. כשזה קרה הם הודיעו לי ואני רצתי לבית חולים, מרחק של 3.5 שעות נסיעה מהבית לכל כיוון כשאני בשמירת הריון. אחי היה אז בצבא והם קיבלו מונית שלקחה אותם הלוך וחזור. ביקשתי לנסוע איתם, דבר שהיה חוסך לי שעה וחצי מהזמן בדרכים לכל כיוון, והם סרבו למרות שידעו שאני בשמירה, והמשכתי לנסוע 3 עד 4 פעמים בשבוע לבית החולים עד שיצא מכלל סכנה. שבוע אחרי זה ילדתי. אחי השתחרר ונעשה אלים כלפיהם בגלל הניתוח. הם בקשו להעיף אותו מהבית במצב הזה ואני התחננתי שלא יעשו זאת. שוב ניתקו איתי את הקשר לעוד כשנה ומשהו, כשאבי גסס, הוא פתאום רצה קשר איתי והתחיל להתנהג אלי יותר יפה. הם תמיד ניתקו איתי את הקשרים עד ללידה הבאה. בכל ברית הם נכחו כמו הורים רגילים ורק אני ידעתי כמה שינאה יש בהם, עד כמה הם מעוותים ומזוייפים, ובכל זאת הפגיעה הייתה מודחקת לגמרי בשנים האילו כמו גם כל הרגשות שלי. הייתי כמו גופה בתוך רובוט מתפקד עם בטריות אנרגייזר שלא מתקלות... וכשהוא התחיל להתייחס אלי קצת יותר יפה, התחילו לצאת זכרונות ראשונים של הפגיעה. רציתי להתעמת איתו אבל מצבו הבריאותי לא איפשר והוא ניפטר לפני שהספקתי, מה שהוביל אותי לאנורקסיה קשה ולסכנת חיים ממשית. בקיצור, גם אני תמיד הייתי לבד עם הכל, ותמיד המשיכו וניסו לפגוע בי, בלי שאי פעם ראו אותי, בלי שלמישהו היה איכפת מימני. סליחה על המגילה ועל שניסחפתי, פשוט נשפך מימני. שלך - מציאות אחרת

לא נסחפת בכלל! טוב ששפכת את כל זה. לא פשוט בכלל. אני רשמתי את הסיפור הזה לא ככה פתאום. פשוט לפני כחודש דיברו אני והשכנה על כל מיני.. והיא סיפרה לי על משפחה בחו"ל שרב שהיה אוכל ושותה אצלם בבית עקץ אותם ומוטט אותם כלכלית. ואז מפה לשם אם אני נזכרתי בכל זה ופתאום זה פרץ ממני החוצה ב-בום. הסיפורים הללו סוחפים לכל מי שהיה קורבן לעוקץ כספי. בעקר מהקרובים שלנו. שפה לא מדובר רק בכסף אלא באמון ועוד במשפחה! אגב, לא רחוק מהסיפור הזה עם אחי הסתבר שגם הקבלן שקנינו ממנו את הבית ניסה לרמותנו. אבל פה זה היה אחרת נלחמנו בו עם עו"ד בלי שום סנטימנטים וניצחנו. אבל עם אחי זה היה אחרת יכולנו לתבוע אותו באמצעות עו"ד עם הכספים ששילמנו לחובו בבנק אך בעלי לא רצה רצה להגיע לזה. וכן להפעיל עליו גם אמצעים אחרים אילולא היה אחי... הוא היה רב איתו! אך מפאת כבודו למשפחה הוא לא נכנס לנישה הזאת בכלל ועזב אותו לנפשו. עד היום טעם מר בלב של בגידה באמון ואמא שלי? התנערה מהסיפור חלק היא מעולם לא ביקשה עבור אחי כלום... להכחשה יש זיכרון קצר קנתה את אמון בעלי בקלות רבה אין לי מושג איך! לא מזמן התקשרה "בוכה" שצריכה שנשלם עבורה חוב בכ. אשראי. השאירה אותי במצב לא נעים נוכח הבקשה היא פשוט דורשת! ומביאה אותך לפינה שאינך יכולה להגיד לא. לא פשוט! לא שואלת איך אנחנו החודש אם זה אפשרי לה יש חוב לנו כרטיס אשראי אז מה הבעיה? בעלי שילם. אבל אני הפעם לא נתתי לה להרגיש בנוח עם זה וכל הזמן שאלתי מתי יופקד הכסף קרציה שכמותי. ולא התביישתי למרות שבעלי כעס עלי שאני מנדנדת ושזה לא יפה. חשבתי שזו חוצפה שעוד אחרי כל מה שקרה שוב בקשה. גם היא לא ממלאת את תפקידה אלי בכלו כברשנים לא כאמא לא כסבתא לא עוזרת לי במאום! להיפך מתנערת ממני אז אני מרגישה מטרה נוחה לניצול פתאום שהיא צריכה משהו אז היא עוד פונה אליי אחרי הכל! לבסוף, הכסף הופקד חזרה. כי די נמאס לי להיות שוב....... *קורבן*? נ.ב וגם בפעם הבאה מקווה שכוחותיי יעמדו לי להתנגד

עצוב לי לראות עד כמה משפחה זה רק במילה ולא במהות קראתי כמה פעמים את מה שכתבת יש לך משפחה משלך שבנית במו ידייך הם שיטבעו במיץ של עצמם קל להגיד את זה אבל זאת הדרך תלכי לפי האינטואציה שלך אני חווה את זה עכשיו מכיוון אחר לא של הלוואה אבל משהו שגם נותן לי להרגיש שאני לא חלק מהם ושלמעשה אני מחוקה שם מחבקת אותך לליבי

מאמצת את חיבוקך לליבי! ומאחלת לך שבמקרה שלך יהיו בך הכוחות להילחם במשפחתך על מה שנלקח ממך. זכרי איך נלחמת מול הב. הלאומי יודעת שמול משפחה מתערבבים המון המון רגשות כואבים שמערפלים את יכולתנו לעמוד על שלנו. בתוך המשפחה זה הרבה יותר קשה מאשר מול גורם זר. תחשבי על עוד משהו- אולי זה מה שהניע אותך להילחם כל כך ביעילות מול הביטוח. הצורך הבלתי מסופק הזה עוד מילודתך אולי זה מה שנתן לך את הכוחות ולמרות נצחונך, אין בו בו סיפוק אין בו אושר עד שלא תנצחי במקום הנכון אצל משפחתך!

כמה טוב להכנס ולראות אותך כאן יפה שלי נראה לי שלא מעט האנשים חווים סיטואציות מהסוג הזה לצערי גם אנחנו חווינו מצב כזה של חתימה על הלוואות ושנאלצנו בעצמנו לשלם ,,,,,,,,,,,,,,,, כן , זה מאוד כואב אין ספק שזה משאיר טעם מר מאוד בפה אני שמחה בשבילכם שיצאתם מזה ושיותר מהכל שלא נהרסה הזוגיות שלכם בגלל ,,,,,,,,,, גם זה קורה במשפחות יקירתי ליל מנוחה חטולית