אתמול הוא יצא הבכי שהיה תקוע "טריגר"

זה התחיל בחוג בגן היא דיברה איתם על רגשות ובניהם הפחד והיא שאלה את הילדים ממה הם פוחדים וכל אחד אמר ואז היא אמרה שהיא פוחדת מרעמים וברקים ואז אבא בא למיטה ומרגיע והוא בא למיטה כי הוא מפחד בעצמו וזה זרק אותי אחורה בזמן כמו פלאש בפרצוף אחרי העבודה נסעתי למערך להופעה של מישהי ובאוטובוס לא היה מקום ועמדתי בליית ברירה ואנשים נצמדים אליי נוגעים בי הרגשתיח שעוד רגע אני יוצאת דרך החלון החוצה רציתי כמה פעמים לרדת בדרך הייתי עם אוזניות וזה לא עזר הרגשתי אייך הכעס עולה וגואה בהופעה היו טריגרים שזרקו אותי לגמרי וברחתי בבכי החוצה נתתי לעצמי ללכת עם הבכי קשה לי לבכות ליד אנשים אני מרגישה מכוערת שאני בוכה ומרגישה שתשומת הלב ממוקדת בי אז ברחתי והסתכלתי לשמים וראיתי את הכוכבים וביקשתי מנועה שתיקח אותי אליה ושהיא בטח כוכב שם למעלה והרגשתי אייך הכל יוצא החוצה כל הסערה שלי ולאט לאט נרגעתי וחזרתי לשם אני תשושה ולא מצליחה להרדם

ראשית והכי חשוב, טוב שסוף סוף יצא והשתחרר הכאב והבכי שהיה חסום בתוכך. מקווה שאכן עכשיו קצת יותר קל לך ופחות מעיק ומקווה שימשיך להשתפר. הזמן מקהה את הכאב, אבל לא מעלים אותו. הזכרון עושה את הכאב לאפשרי לנשיאה, כי את זוכרת את הדברים הטובים וזוכרת אותה בליבך, לכן גם אם פיזית היא לא לידך, היא תמיד לידך בלב. ברור שהכאב הזה מתיש, וגם במובן דומה השחרור, כי הכל סוחף ושואב ולכן זה כל כך קשה. שנית אל תתייחסי להודעות לא קשורות, להודעות של אנשים שלא מבינים את המשמעות של הכאב שלך. והאמת היא שניזהרתי מאד בלשוני כדי שההודעה הזאת לא תימחק.... אחרת הייתי מתבטאת מאד בחריפות אל ההודעה של "די" שפשוט לא הולמת את הפורום הזה ואת האנשים שפה, וזה מאד בעדינות... שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

הבכי הקל במידת מה תמיד אומרים שהבכי משחרר זאת גם תקופה של הרבה דברים ורגשות שהצטברו ויום שני הקרוב זה גילוי המצבה שלה כבר חודש עבר והזיכרונות חקוקים לנצח כל מקום מזכיר אותה אחרי הבכי באמת ישנתי הרבה כמעט כל השישי שבת מוכנה לשבוע סוער ועמוס תודה על התמיכה והמילים החמות

רציתי לומר לך שאני מאוד מבינה את הט' העצום שעלה בעקבות הסיטואציה באוטובוס את הרצון לבכות והבושה שלא לעשות זאת מול אחרים. ובכלל, להחניק בכי , לרצות לבכות אבל צריך להתאפק זה דבר נוראי ומאוד מאוד כואב לכשעצמו שולחת לך חיבוק גדול וחם! סמויה

ולגבי הסיטואציה באוטובוס זה היה יום טעון במיוחד שהתחיל בעבודה אני מנסה להמנע לעלות לאוטובוס עמוס אבל הייתי חייבת להגיע בזמן אני מקוה שבמשך הזמן אני אוכל לאפשר לעצמי לבכות מול אנשים ולא להרגיש לא בסדר עם זה אני התחלתי עכשיו קבוצה ושם זה האימון הכי טוב אמרתי גם למנחות על הקושי הזה תודה על החיבוק ויופי לראות אותך מתגעגעת אלייך

שמחה בשבילך שהבכי יצא . איך את מרגישה היום? שתפי אותנו ומי שלא נאה לא שלא יקרא את מה שאת כותבת אני רוצה שתשתפי . חיבוקים מעודדים יקרה

היום אני מרגישה הקלת מה מנסה לתדלק את עצמי לשבוע חדש שבחלקו טעון גם ואני אמשיך לשתף ותודה על התמיכה והחיבוקים