כועס לי

על הכל, על שלא מצליח לי "להעביר את המסר" על שרואה את הפלאשים את האירועים המחרידים האלה מהעבר ולא מצליחה לספר עלהים ואותם והכל אבל הכל נשאר בתוכי ומשתגע לי על שלא מצליח לי להרגיש רגשות שונים... על שלא מצליח לי לכנותם בשם המתאים. על שלא מצליחה להביע כמה - רע לי? כואב לי? מתסכל לי? אומרים לי לכתוב את מה שמרגיש,לצייר את מה שרואה והנתק בין החשיבה ליכולת הביצוע מוחלט יושבת בטיפול ורוצה לצרוח,לצעוק,לדבר,לכתוב לצייר מה שמרגיש ובמקןם זה- מסתכלת בה בכאב ולא יכול לי כלום שמישהו יואמר לי מה אני עושה לא בסדר לא טוב לא נכון שכלום לא עובד לי ואפילו לבקש ממנה הצילו כבר אי-אפשר מצרה שאני ככה

מרום יקרה, ההתנהלות שלך מובנת וברורה ולגיטימית. קשה נורא לשחרר את הכאב הזה, קשה נורא להשלים עם כך שזה קרה, ולתת לזה ביטוי בכל דרך שהיא משמעותו בעצם להודות בזה שהדברים קרו. כל עוד את לא מבטאת אותם והם תחומים בתוכך, עדיין לא הודת בכך שהדברים קרו... הפחד להודות משתק, וזה מה שקורה לך. כך אני חושבת וכך קרה גם לי. באשר לרגשות, הם מודחקים כי להביע אותם אומר לבטא את הכאב ובטא את הפגיעה ולהודות בה. אל תתייאשי, זה עניין של תהליך ובסוף הדברים יצאו במינונים שיהיו נכונים לך. זה לוקח זמן והמטפלת איתך בתהליך, עד שתהיי מוכנה להרפות ולשחרר ובעצם להגיד או לבטא בדרך שנכונה לך את הסערה שבפנים. מבינה אותך לגמרי, ואין שום דבר שאת עושה לא בסדר, זה רק לוקח זמן, לאט לאט זה יגיע. שולחת לך חיבוק עדין, שלך - מציאות אחרת

בטח שלא בטיפול. שקלת להגיד את זה למטפלת שלך?? להראות לה את זה?? תכתבי לה. ברגע נקי ולבד- פשוט תכתבי לה. ספרי לה איך זה מרגיש. ספרי לה שאת כן רוצה להתגבר. אין דבר שאת עושה לא בסדר. קשה לקבל את זה אבל יש דברים שהם פשוט ככה. ולא תמיד אנחנו אחראים על החיים שלנו. עצוב, אבל נכון. אבל יש סוג של אחריות שאת כן יכולה לקחת. וזה לקבל עזרה בכל דרך. גם הפשוטה ביותר- מכתב. את הרי מספרת לנו את הכל כאן בפורום, לא? את חולקת רגשות תחלקי גם עם המטפלת. ואם זה בנתיים לא עוזר אז אנחנו עדיין כאן.

מציאות אחרת כתבה לך הכל כל כך נכון ומדויק את חייבת להתאזר בסבלנות ובסובלנות אין דרך אחרת הדברים צרכים להגיע לידי הבשלה והכרה נפשית שכלית וקוגנטיבית אולי זה קיים אצלך רק שכלית מפני שאת הולכת לטיפול השאר עדיין לא בשל כדי לתת אור ירוק להשתחרר החוצה מרגיש כאלו את מנסה להאיץ בתהליך שעדיין לא מוכנה לו אני שמחה שלפחות נכנסת לכאן והצלחת לכתוב את מה שכואב ומעיק עלייך אל תשכחי שהנתק הוא מנגנון שמגן עלייך ריגשית מלהתפרק הדבר היחיד שאת עושה לא טוב לדעתי שאת מאיצה בעצמך להיות במקום שאינך מוכנה לו עדיין ליל מנוחה יפה שלי חטולית