מאז שנחשפתי לפורום הזה, אני קוראת

פה לפחות כמה פעמים בשבוע. יצא לי לקרוא פה לא מעט על בחורות שנמצאות בטיפול, ושיש להן תחושות קשות בעקבות הטיפול, או שהן מאוד כואבות ובמצב נפשי איום או שהן לא סומכות על המטפלת. אני עדיין לא התחלתי טיפול כזה, ולאור מה שקראתי, אני חוששת מזה מאוד. לא רוצה להגיע למצב אובדני או למצב אחר רע, כי גם ככה קשה לי להגיד כיום שטוב לי, אז זה רק יוסיף לסבל.אולי באמת עדיף לא לדעת, זה פחות כואב.

מבחינתי טיפול זה פעם ראשונה לעשות משהו למען עצמי . כן יש רגעים קשים שעולים דברים ואז יש את הפורום המקסים והתומך הזה שאפשר ורצוי לשפוך כאן ולהמשיך . החיבור למטפלת כבר תלוי בהרבה דברים . לי למשל יש חיבור מדהים למטפלת ואני מרגישה שיש עשייה ,והיו לי רגעים שלקחתי דברים קשה החכמה כמו בזוגיות לפתוח עם המטפלת את הדברים ולעבוד על מה שעולה כי ברוב המקרים כעסים מול המטפלת אלו דפוסים שלנו שגם במקומות אחרים בחיים עולות . בהצלחה לך

כן זה נשמע אולי נדוש אבל הפגיעה נשארת בפנים כמו פצע ישן ואחרי תקופה יש הרגשה כזאת שאולי נוצר כבר גלד ואם נעזוב את זה זה פשוט יפסיק לכאוב ואז אפשר בלי טיפול שרק כביכול מגרד את הפצע הבעיה היא שהפצע מלא במוגלה הגלד מכסה דלקת ונכון קילוף הגלד כואב ויש פעמים שנדמה שזה טעות אבל בסופו של דבר הפצע נחשף לאוויר ונוצרת צלקת שאולי תשאר איתנו לתמיד אבל כבר כואבת פחות זה בעיניי החשיבות של טיפול דמעה

טיפול זה אכן תהליך מורכב מורכב וגם כואב לגעת בשדים שבפנים זה לא פשוט, אבל את לא לבד! הטיפול הוא הרבה פעמים תהליך ומערכת יחסים שלך עם הסביבה- החברה- המשפחה שלך... הוא כמו מעבדה שם מותר לגעת לדבר לטפל.. הוא מאפשר מקום בטוח להיות מי ומה שאת כשיש מי שמכיל ומקבל כך קורה שכועסים על המטפלת יש משברי אמון וכ"ד בד"כ לפגעות אין אמון....באנשים, בעולם וקשה גם מול המטפלת אז לומדים מחדש לתת אמון אני ממליצה בחום על טיפול זו הדרך לגעת בעצמך...להתחבר לילדה...לעצמך בהצלחה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית כדבר משמעותי שיביא לשינוי

יכולה מאד להבין את הפחדים שלך, ובעיקר את הפחד מכאב שיעלה דווקא בתוך התהליך הטיפולי. לפעמים המשפט "מה שלא יודעים לא כואב" נכון אבל לדעתי לא בקטע של בחירה בין האם אני רוצה לדעת כל מה שעבר עלי או לא. זאת מישום שראשית יש טריגרים שמעוררים דברים ואז אין לנו שליטה על כך בעוד שבטיפול זה יכול להיות מתון יותר ומגובה בתהליך טיפולי ושנית חלק גדול מההתנהלות שלנו מושפע מהפגיעה ונוכל לשנות רק כאשר נבין מה גורם לנו להתנהל כך, ומדובר בעומק הדברים ולצורך כך צריך טיפול. באופן אישי עברתי המון בטיפול גם בהקשר של הזכרויות וגם בהקשר של קשיים עם מטפלת, אבל רק בעזרת הטיפול ובזכותו ניפתח לי צוהר לרגש, ויכולתי לאפשר לעצמי להרגיש, דבר שלא היה לי קודם. התנהלתי כמו רובוט כי בשבילי להרגיש היה שווה ערך ללמות. חשוב מאד בעיני להיות מחוברים לרגש ואת זה יכולתי להשיג רק באמצעות טיפול, וזה אומר להרגיש לגבי עצמי ולהרגיש לגבי סובבי... לכן בעיני טיפול למרות הקשיים הוא חיוני מאד עבורינו. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

כבר עם המנטרה שטיפול הוא התשובה לכל, תנאי הכרחי לכל התקדמות וכו'...? טיפול יכול גם להזיק ויש מספיק עדויות לכך. חשוב לומר את הסיכונים ולא לשווק איזה רעיון שכולם כבר ממלמלים אותו כמו איזו תפילה בלי לחשוב הרבה. כולם מתחילים להשמע כמו איזו מקהלה. קצת כנות והגינות לא תזיק פה.

מבינה לגמרי את החששות שלך למען האמת כל מה שכתבו לך יכול להיות נכון או לא נכון עבורך יכולה בהחלט לומר לך מנסיון שלי-שהטיפול שלי ערך 4 שנים היו נושאים יותר טעונים ונושאים פחות טעונים הגישה שלך היא זו שקובעת אני למשל לא הסכמתי להרפות משום נושא שעלה -מה שנקרא עד זוב דמעות שלצערי לא היו נדיבות כלפי-הדמעות-בזמן הטיפול , תמיד בכיתי רק אחר כך ולא בגלל שלא היה לי מקום בטוח לבכות אלה כי כך היה אז בנוי האופי שלי הייתי בדכאונות -אין ספק ,קיבלתי טיפול תרופתי כדי להתייצב הכל נכון , אני לא אתיימר לומר שזה פיקניק מפני שהכאב שלנו בתוכנו הוא כאב של פגיעה אנשים מגיבים יותר קשה או פחות קשה לטיפול -כל אחת לפי אייך שמרגיש לה רוצה לומר לך שעם כל הכאב שיוצא בטיפול -לא מצאתי דרך אחרת אייך ואיפה לתת ביטוי לכל מה שעברתי ,אחרי 4 שנות טיפול התחלתי לחיות , להרגיש להיות ולא לחדול מלהיות ! הכל תלוי רק בך יקירתי , אם את עדיין מאוד חוששת -יתכן ועדיין אינך בשלה להכנס לטיפול , אל תמהרי , הכל ממתין לך לזמן הנכון לזמן שאת תרגישי שזהו זה , עכשיו אני כבר יכולה להתמודד! ואני איתך , כאן כדי לתמוך בך שולחת לך חיבוק גדול חיזוק חטולית

קודם לא התכוונתי לההכעיס ובטח לא לפגוע, הרגשתי אולי צורך לנער איזה הנחות יסוד, אולי זה יצא טיפה קשה מתנצלת. שנית, אני מניחה שאתן דנות בטיפולים פסיכודינמים מילוליים בעיקר, והיתה חסרה לי הנימה הביקורתית כלפיהם משום שבפועל אנשים שעברו טראומה כ"כ קשה עלולים בהסתברות מסוימת להנזק- ועל כך יעידו גם אנשי מקצוע שונים. זה לא שאני לא בעד טיפול, אבל כששולחים נפגעת תקיפה מינית מתכוונים בעיקר לגישה הפסיכודינמית שמחוללת לעיתים נזקים וחשוב לקחת את זה בחשבון כשממליצים. אף אחד לא בדק שאם חופרים מספיק עמוק מגיעה באמת הישועה- זה איזשהי סכמה שגדלנו עליה ויש לה חלופות הרבה יותר מוצלחות במקים אלו כמו טיפולים בגישה קוגניטיבית התנהגותית שמחזירה את החיים למסלולם או טיפולים העוסקים בגוף- נפש או אחרים. אני מכירה הרבה נפגעות תקיפה שנפגעו עוד יותר בטיפול ומצבם הורע עד חוסר תפקוד והדרדרות תלולה. ולא צריך לציין את מספר השנים הרבות וההצדקה הכביכול תאורטית לתהליך כ"כ ארוך שלא תמיד מניב תוצאות. יש בטיפול דינמי בעיני סוג של הימור ואני לא הייתי לוקחת את הצ'אנס הזה כי יש לי רק נפש אחת וחיים מאוד קצרים.