כאב, אולי טרגר

אני עוברת המון בבת אחת עכשיו ולא מרגישה טוב עם המטפלת. אני גם לא יכולה לחזור למטפלת הקודמת כי היא לא רוצה שאחזור אליה. היא טוענת שהיא כבר לא מתאימה לי. לדעתי זה כנראה בגלל שהייתי כבדה עליה בעיקר בגלל שאני נוטה למחשבות קשות.... לא חושבת שלהחליף מטפלת יעזור לי, כי אני זאת שתוקעת את הטפול. אני לא מאפשרת למטפלת להתקרב ומתרחקת מימנה בעצמי בעיקר כשקשה מידי. פוחדת להרגיש תלויה בה ולהפגע אחר כך כמו שכבר קרה לי. זו הסיבה היחידה שאני מוצאת לתקיעות שלי בטיפול, ואם זה אכן כך זה יקרה לי עם כל מטפלת כי אני זאת שלא סומכת ובנתיים אני גם לא מצליחה לשנות ומיתוך כך לבד עם הכל למרות שלא הפסקתי ללכת לטיפול. ולעשות משהו עבור עצמי, אני כל כך משתדלת להחזיק, מן הסתם כמו תמיד לא רואים את זה, כי בשורה התחתונה אני כאילו כמו כולם. רק שעולה לי בדם להיות כך ולהחזיק מעמד. מה שרואים זה את התוצאה הסופית, לא את העבודה שאני עושה כדי להיות במקום שבו אני נמצאת. ואנם המקום הזה לא משהו, אבל אילו לא הייתי מתאמצת כמו שאני מתאמצת ממזמן לא הייתי פה, עוד הרבה לפני שבכלל הגעתי לפורום הזה.... כל כך הרבה שופטים יש לי, כל כך הרבה ביקורות שליליות, אבל מצד שני גם אף אחד לא באמת יודע מה אני עוברת. לא בנויה למלחמות, לא יודעת להלחם ומנת חלקי בעולם הזה היא רק מלחמה ועוד אחת ועוד... כל ההתנהלות שלי מושפעת מימה שעברתי, אני קורבן בהתנהלות שלי עד היום ודי, נמאס לי להיות במקום הזה מול כולם ואני גם לא יודעת אחרת. האכזבה הזאת צורבת בכל רמ"ח אברי. יכולה להבין אותי. מרגישה שעשיתי סלט ענק מכל מה שקורה לי. בגדול מנסה לשמור שלא הכל יתמוטט לי ובכל זאת זה קורה בעל כורחי. עברתי חרם ענק עכשו בבית בגלל שהכי קל להאשים אותי בכל, את הקורבן ההכי זמין שיש להם. זה עבר להם במובן מסויים אבל הצריבה בתוכי עדיין כואבת כי הכי קל להגיד דברים ולהאשים וכד', אבל כשמגלים אחר כך שסתם האשימו, אף אחד לא לוקח את המילים בחזרה. הכל קבור בתוכי, בתוך הפח שאני שמכיל את הזבל של כולם..... סליחה אם פגעתי, זאת לא הכוונה. מציאות אחרת נ.ב. העתקתי את התגובה שכתבתי לך חטוליתי כי אם לא הבנת אותי נכון אולי מאד פגעתי בך. כשאני כותבת על שופטים, אני לא מתכוונת לאנשים בפורום אלא לאנשים שסביבי, בבית שלי....

איך את מצליחה בכל פעם מחדש לבטא את מה שגם אני מרגישה כל כך בבירור? אני כל כך מזדהה אין לי מילים מנחמות גם אני במצב דומה מאוד יכולה רק לשלוח חיבוק ולקוות שיהיה יותר טוב בהמשך תחזיקי מעמד אישה יקרה דמעה

תודה על המילים החמות וההבנה. מקווה שאכן יבואו ימים טובים יןתר במהירה. איך הסתדרו לך העניינים הבירוקרטיים עם החברות למיניהן? מקווה שלא ניתקו אותך משום דבר.... שמרי עלייך יקרה. תודה על החיבוק ושולחת בחזרה חיבוק עוטף ומכיל בשבילך. שלך - מציאות אחרת

מתוקה שלי לא הגבתי לך עדיין להודעה שלך לא בגלל שחלילה וחס פגעת בי ממש אבל ממש לאאא פגעת בכלל! פשוט מצבך ככ כואב וקשה שלא יכולתי לחשוב על תשובה הולמת לכאב שלך ,לא רציתי סתם רק לכתוב כמה מילים רציתי לענות לך תשובה מכל הלב כמו שאני תמיד רגילה הלוואי והייתי קוסמת סמויה שיכולה אפילו כך מרחוק לומר כמה מילות קסם ולקחת ממך את הכאב הגדול שבו את חיה כל הזמן ,הבנתי שאינך יכולה לחזור למטפלת הקודמת אם מרגיש לך שלא נכון להחליף שוב מטפלת -יקרה ומתוקה שלי את תהי חייבת לשנות גישה בפגישות שלך עם המטפלת הנוכחית כדי שתוכל לעזור לך ,כדי שתוכלי להתקדם בטיפול ,ונכון, שזה לא הולך להיות קל או פשוט ,אבל חייב להיות מקום שבו תוכלי סוף סוף להמשיך לטפל בעצמך ,מרגישה שרק החרדות שלך מונעות ממך להפתח ולהוציא את מה שאת ככ פוחדת לתת לזה שם, זו לא רק המטפלת אלה את שלא תדעי אייך לחיות עם עצמך אחרי שתוציאי את הסודות הכואבים האלה החוצה , לגמרי נורמלי וטבעי לפחד ,להרגיש שכאלו הקרקע נשמטת מתחת לרגליים ושוב נופלים כמו בצניחה חופשית לתוך -שום דבר טוב שמשם קשה לקום ולהמשיך כאלו כלום לא קרה והחיים היפים פשוט ממשיכים להם ,,,,,,,,,,,,,, אני יודעת חומד מה החרדות האלה עושות לנשמה שלך ושהן אלה שגורמות לך להמשיך לשתוק את הכאב ואת הסוד הגדול והנורא מכל , ושבתוך כל אלה גם חיי היומיום לא משו רוצה לומר לך שהפחד שלך הוא האוייב הכי גדול שלך וביום שתחליטי לא לשתף יותר פעולה עם הפחד הזה אלה תבעטי אותו הצידה מלידך -תוכלי להתחיל לחיות , לנשום ,להרגיש ולהבחין ,תתחילי ללמוד מי היא מציאות האמיתית ,,,,,,,,,, יקירתי - בכלל לא חשבתי כשכתבת שופטים -שאת מתכוונת לכאן הייתי בטוחה שאת מתכוונת לקרובים אלייך , כמה חבל שהם לא רואים אותך , את מי שאת באמת וכמה המונים את שווה !!! אנחנו כאן -בתוך העולם הוירטואלי כבר למדנו להכיר ולהוכיר אותך בתור אדם נפלא , עיניהם סומות וליבם אטום אולי כי השפיעו עליהם לנהוג בך בדרך כזו,אני לפחות מאוד אוהבת אותך מאוד כואבת אותך ,ובחיים לא שופטת אף אחת -תמיד מנסה להיות בתוך הנעלים של מי שאני כותבת לפני שאני כותבת ,לפעמים אולי זה יכול להשמע כמו מתגוננת מאמי אבל זה בא רק מהמקום של להיות במקום של,,,,,,,, מקווה שהבנת אותי ואת הכוונות שלי שהן תמיד איתך ובעדך מחבקת ברכות איסופית חטולית

יקרה, כל כך ריגשת אותי במילותייך, כל כך נגעת בכאב האמיתי ההכי דומיננטי אצלי, שאני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות. וזה טוב, זה היה חסום בתוכי יותר מידי זמן. הייתי צריכה להיות מאד תפקודית בתקופה האחרונה ועדיין, לתמוך בבנים שלי, כל אחד בתורו, ועכשיו בבת שלי, שכל זה ביחד אילץ אותי להדחיק את הכאב האישי שלי כי אי אפשר להתמודד בכל החזיתות בבת אחת. אני יודעת שבעצם אני האוייב הכי גדול של עצמי. מתורגלת בלשמור חזק חזק את הסוד הכי הנורא ובכלל את הסוד כולו כדי לשמור אותי בחיים, ואולי זה הסימן שאני כן רוצה לחיות ופוחדת לזוז מהמקום שבו אני נמצאת כרגע כי הטריגר הוא שזה תמיד איים על חיי, ואולי הגוף שלי מתוכנת על לבלום אותי בדיוק בנקודה הזאת שפעם אם הייתי פותחת אותה היא באמת הייתה עולה לי בחיים. זאת כנראה הדרך שלי להחזיק את עצמי בחיים מאז ומתמיד ואכן אני פוחדת לשנות, פוחדת פחד מוות.... יודעת שהיום אני במקום אחר, אני לא שם ובכל זאת ובגלל שהייתי שנים רבות בסכנת חיים יום יומית אמיתית וממשית, אני כל כך פוחדת היום, הגוף שלי מנהל אותי. אני יודעת שחייבת לשנות, שחייבת לתת למטפלת להתקרב, שחייבת לסמוך עליה כדי להציל את עצמי, אבל כנראה שזה רק מסקנה שכלתנית ושזה עדיין לא הופנם לרגש, ואני לא יודעת איך להפנים לרגש, איך לייצר מיתוכי את הבטחון הזה ולזוז, כשכבר עשיתי את זה פעם וסמכתי על מטפלת בכל כולי והיא קירבנה אותי (בדיאבד בטעות שמן הסתם כשזה קרה לא ידעתי את זה), ועוד אחת אחרת שברור לי שרצתה בטובתי, אבל היא ברגע אחד אהבה אותי כמו אמא ללא תנאי ורגע אחד אחר כך זרקה אותי למים לשחות לבד, תוך שהיא מתנתקת מימני לגמרי, דבר שכמעט עלה לי בחיים כי זה הביא אותי לנסיון אובדני. מבינה, הפחד הוא ממשי ואני הכי גלויה שאפשר כדי לנסות למצוא פתרון לבלגן הזה. פשוט אין לי כוח להחזיק יותר, הכל כמו נשמט מימני, וכן זה מפחיד בטרוף. נאחזת בכלום בעצם, אבל פוחדת לזוז, כי תזוזה אחת לא נכונה מרגישה לי כמו הסוף שלי. לא יודעת לאן הולכים מיפה, הולכת לאיבוד.... תודה על המילים החמות ועל התגובה הכל כך מושקעת כתמיד. אוהבת אותך המונים ומחבקת בחום, שלך - מציאות אחרת

זה בדיוק טיפול כל הבלבול הכאב לבנות אמון להיות מודעות ולומר בקול שאת קורבן בהתנהלות שלך....ואת לא רוצה להיות שם...זה אמיץ מאוד אמיץ ומוכיח היכן את וכמה מודעת בתהליך... אל תמהרי להרים ידיים ולחשוב על חזרה למטפלת הקודמת.. תשקעי בטיפול בפתיחת כל רגשותייך בפני המטפלת! סומכת עלייך מאמינה אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

ראשית תודה על המילים החמות ובעיקר על האימון שאת נותנת בי. אני מרגישה שאני משתדלת לתת ביטוי לרגשותי בפני המטפלת, ויחד עם זאת אני פוחדת מאד, ומה שקורה הוא שאני אומרת את מה שאני מרגישה ממקום די מנותק, כמו מקריאה או מצטטת את עצמי. והיום הרגשתי לראשונה בטיפול שלמרות שמה שהרגשתי יצא בצורה מדוקלמת, המטפלת הצליחה לעשות עם זה משהו ובעצם הצליחה לגעת בי במקומות הכי אמיתיים והכי כואבים, וזה כאב נורא, אבל גם היה שם משהו של חיים, כאילו יצאתי או קילפתי עוד קליפה ויכולתי להרגיש את הדברים שהיא אמרה ולכאוב אותם. כבר לא הייתי בתוך הבועה הזאת שמנטרלת את המטפלת, והיא כאילו הצליחה לחדור לתוך המרחב שהיה חסום בפניה עד עכשיו. מרגישה שמתחיל לקרות משהו חדש ואחר, וגם משהו מאד כואב.... שוב תודה על הכל, שלך - מציאות אחרת