טיפול. ??

אני מבולבלת. חבר שלי מנסה לשכנע אותי ללכת לטיפול. אני מנסה לשכנע אותו להפסיק לגרום לי להרגיש שונה. אני מרגישה שכל זה שהוא מתעסק בבעיות שלי רק גורם לי להרגיש יותר וותר מסומנת או דפוקה או איזה חלק בסטטיסטיקה. ועדיין אני שוקלת את זה. מבחינה כספית אין בכלל אופציה כזאת עכשיו. בקוש יש כסף להתגלגל ממקום למקום ובטח שלא כסף למטפל. וזה לא שאני מבזבזת על דברים אחרים. זה פשוט יהיה טיפול או שניים בחודש במקום אוכל כרגע. מה גם שאני מרגישה שזה לא תקופה נכונה לטיפול. טיפול מגרד את השכבות של הפצע, ומנסיונות קודמים כל תחילת טיפול הייתי מותשת נפשית, מסיימת פגישה עם דמעות בעיניים ותחושה שאני צריכה יומיים לישון. ואני לא יכולה להכנס לתקופה כזאת בימים אלו שאני מתחילה לעבוד ולהתאפס על עצמי. מה אתם חושבים???? אשמח לשמוע דעות והצעות והכוונות אתם בטיפול?? הייתם? זה עזר??

פני יקרה אחד הדבריפ הטובים והחשובים שתעשי למען עצמך! תהליך קשה וגם כואב... כן, לגעת בפצע... לפעמים לחטט ללכת אחורה.. זו הדרך...כי זה לא יעלם... חשבי על כך ההחלטה ללכת לטיפול היא חצי הדרך אמממ....ויש מקומות ציבורים ללא תשלום... תתקשרי ל1202 הן יפנו אותך. בהצלחה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

אני פשוט לא יודעת אם עכשיו זה הזמן לזה. אני חזרתי לבית של אמא שלי לפני כמה ימים ואני לא חושבת שמכאן אני מסוגלת לעבור את זה. אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק ככה כשאני מתחילה עבודה חדשה וכשאני צריכה להתאפס על עצמי. ואני לא יכולה להגיע לשום תוצאה אמיתית שאני גרה בבית הזה שלה. ואין לי כסף כרגע לעבור. זו הדילמה.

אני חושבת שאת כל מה שכתבת כאן שמרגיש לך נכון או לא נכון את פשוט צריכה להגיד לו באופן ישיר ואם כבר אמרת לו והוא עדיין מתעקש תסבירי לו את כל המניעים שלך כולל הכספיים כולל כל מה שכתבת כאן הוא יהיה חייב להבין שמי שקובעת מה מתאים ומתי מתאים זו את דרך אגב -לא יודעת למה את אומרת שהטיפול רק מגרד את הפצעים , למה לא נשארת להמשך טיפול,,,,,,,,,, אולי היית מגיעה רחוק יותר ? נכון שטיפול טוב גורם לך להרגיש , גם את מה שאת כבר לא רוצה להרגיש אם את מרגישה שזה לא הזמן תסמכי על תחושות הבטן שלך הן לא מאכזבות שבוע טוב חטולית

זה התחיל במרפאה לבריאות הנפש ביפו. שם הלכתי לשני מפגשים כדי לקבוע (מבחינתם) עד כמה המצב שלי חמור. התחלתי לדבר על דברם ולהיפתח והכל, עם מטפלת מדהימה. ואז קיבלתי מהם טלפון שאני עוברת למטפל וזה יהיה בעוד חודשיים, בנתיים- כלום. נשברתי. שוב הייתי לבד עם כל זה. ואז בכלל התגייסתי. הקב"ן שהסכימו להביא לי אחרי שלושה שבועות של תחנונים ישב במשך שעה מולי כשאני בוכה ולבסוף הסתכל עליי ואמר: טוב, אני צריך לעוף מכאן הביתה, אם את רוצה לצאת מהבה"ד אני אחתום לך. חתם לי והלך. אותו דבר קב"נית אחריו. אחר שעה שלמה היא אמרה לי שאני אדם אמיץ מאוד ואיחלה לי הצלחה רבה בהמשך הדרך. עד שקיבלתי התחלה של טיפול כלשהו לבסוף- שחררו אותי. ומאז זה שנתיים של מאבק לצוף למעלה. דירה לבד, עבודה בחו"ל, מלא דברים. זה תמיד היה לגרד, זה אפפעם לא עזר.