צריכה חיבוק......

מרגישה שהולכת לאיבוד, טובעת בתוך ביצה של טינופת ואין לי טיפת כוח לשחרר ולתת לכל הליכלוך שבתוכי לצאת מיתוך כוונה שלא יחזור. הכל מציף אותי, מטרגר לדברים שעברתי כילדה שנראתה מלוכלכת ומוזרה כל הזמן, בגדים מוזרים התנהגות משונה, ואף אחד לא ראה ולא שם לב, ולא ניסה לעשות משהו. שאלו שאלות, לא שיתפתי פעולה, וזה בעצם האיתות הכי חזק שמיתוכו מבוגר אמור לדעת שילד נמצא במצוקה קשה.... וכלום לא נעשה. היום נתקלת באותה התעלמות ממצוקה של ילדים שלא רואים אותם ומשתגעת. ובנוסף כל שאר הדברים, ההתנהלות שלי היום בגלל הכל, חוסר גבולות שלי שמשאיר את הכל פרוץ בחיים שלי ושל סובבי, בעיות עם הילדים, בעיות איפה שאני רק מסתכלת, ודי, גדול עלי. אני לא אהיה ליד מחשב עד יום שישי, כי מתאשפזת עם הבת שלי, ובקיצור, לבד שם עם הכל וצריכה גם לטפל בה אחרי ניתוח.... המשך שבוע טוב לכולם שלכן/ם - מציאות אחרת

חיבוקים יקירתי מכל הלב http://www.kinbooks.co.il/htmls/PopupProd.aspx?C0=17604 מאחלת לביתך הצלחה בניתוח והחלמה מהירה נראה לי שיהיו לך מספיק שעות עם עצמך למחשבות אולי אפילו להסיק מסקנות לגבי נושא הגבולות שאינם דבר מאוד חשוב לדעתי מול כולם -ובמיוחד עם עצמך ביתך תהיה בסדר , היא תחלים מתי את תהי בסדר ותחלימי ? מתי תתני לעצמך את הצ'אנס הזה ?? מחבקת אותך ואת ביתך בחיבוק גדול ועוטף, חיבוק מגן תרפי קצת -חשבי על מה שכתבתי לך חטולית

תודה יקרה על המילים החמות והחיבוקים. כבר הבנתי שאני האויב הגדול ביותר של עצמי. רעה אל עצמי, שופטת, לוקחת על עצמי את האשמה להכל ולא מוכנה לחמול על עצמי או להפנים שאני עושה כמיטב יכולתי. כל דבר שמרגיש לי לא טוב אני הכי מלקה את עצמי, מתאכזבת ומתייאשת מזה שאני חסרת תקנה. לא יכולה אחרת כלפי עצמי, לא מאמינה שהעזתי לכתוב את זה. לא מודאגת מהניתוח, זה יעבור, ואני במילא לא יכולה לעשות שום דבר בעניין מלבד להיות שם בשבילה, ואני אכן אהיה שם רצוף כל הימים עד לשחרור.... אני הרבה יותר מפחדת מהלבד שם והמחשבות שיציפו אותי, ועוד יותר מי מה יהיה כאן בבית כשאני לא נמצאת. בעיקר דואגת לילד הקטן שמאד קשור אלי ומאד רגיש, וזה הדדי. ויש עוד המון על מה לדאוג, ואני לא יכולה להיות בכל המקומות בבת אחת.... ולהרפות, הלוואי וידעתי איך עושים את זה. אני אפילו לא יכולה להרפות מהעובדה שאין שום אפשרות שאני אהיה בכל המקומות בבת אחת, עם הילדים, כל אחד וסיפורו, עם הילדה, עם עצמי אחרי שעברתי טיפול היום.... פשוט הזוי. חיבוק עוטף גם לך, ותשמרי עליך. שלך - מציאות אחרת

אפילו באינטרנט. למדתי בחו"ל שאכן אפשר לחבק דרך מילים שחורות על מסך לבן. ומקווה שאת מקבלת את החיבוק בצורה הטובה ביותר. אני לא חושבת שצריך כוח כדי לשחרר. לי תמיד השחרור קורה ברגעים של אובדן כוחות. ומזה שואפים כוח. ההרגשה הזאת- איך אפחד לא ראה??? זו בדיוק ההרגשה שתתן לך להיות אמא טובה וחברה טובה. כי את כן תראי. כמוני כמוך. וצריך לראות את הטוב שבהכל. אנשים סביבנו לא תמיד מבינים מאיפה מגיעה הדאגה לזולת. אבל תנסי לעשות מזה משהו. אולי משהו בתחום החינוך או העבודה הסוציאלית. רפואה שלמה לך ולביתך, אני לא מודעת למצב אבל מאחלת לשתיכן את הטוב ביותר. החלמה מהירה ושהות נעימה עד כה שאפשר באשפוז. פני.

תודה על האיחולים והחיבוקים. אני אכן עושה, אני עובדת עם מערכת החינוך ונתקלת בילדים כאלה, וכל כך רואה אותם, וכל מה שהם צריכים זה להרגיש שרואים אותם, לא צריך מילים של מטפלת, רק הבנה ורגישות והם נמסים. אני רגישה מאד לילדי וגם לילדים אחרים בעניינים האלה של להרגיש שקיימת מצוקה.... ובאשר ללהרפות ולשחרר. כלום לא עושה לי את זה. נשארת ללא כוחות ובכל זאת הכל תחום בפנים, ואם יש עוד טיפת כוח זה כדי להחזיק ולא לשחרר. כאילו ההרגשה היא שאם אני אשחרר הכל יתמוטט, אני אתמוטט.... שולחת גם לך חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת

מאחלת לבת שלך החלמה המירה שולחת מלא חיבוקים דמעה

תודה יקרה על האיחולים. עברנו את זה והילדה מרגישה טוב. מתאוששת מהר ובקלות, פשוט לא יאומן. היא עברה את הניתוח אתמול וכבר חזרה לעצמה. לא ניזקקה למשכחי כאבים בכלל, ולמרות שקבלה שבועיים לחופשת מחלה, היא כבר חוזרת ללימודים ביום ראשון הקרוב, כלומר ארבעה ימים אחרי הניתוח.... והניתוח לא היה פשוט, ובכל זאת. שולחת גם לך חיבוקים עוטפים. שלך - מציאות אחרת

שולחת לך חיבוק לימים שקטים ורגועים יותר.. אין לי הרבה מה להציע עכשיו אבל רק לאמר שקראתי ואני איתך יקירתי.. בובה

תודה יקרה על הכל, ותודה על החיבוקים. מאחלת גם לך ימים רגועים ושלווים יותר. שולחת גם לך חיבוקים עוטפים מלוא החופן, שלך - מציאות אחרת