היום קברנו אותך נועלה יקרה,"טריגר"

אני רוצה שיעירו אותי כמו מסיוט ויגידו לי שאת חיה שאת כאן שאת נושמת מחייכת זה היה כל כך לא הגיוני לעמוד ולראות אייך קוברים אותך ניסיתי לדמיין את הפנים שלך מתחת לחשוב שעכשיו שאני ארצה לבקר אותך אני אלך לקבר שלך השארת לי הרבה תמונות וזיכרונות והיתה בינינו חברות אמיצה רוצה ללכת למסע בעיקבותייך לצלם אצ המקומות שלנו שהיינו ביחד הרגעים הקסומים שנמוגו ככה ברגע בפיתאומיות הייתי היום אצל אמא שלך הכל שם כאילו לא הלכת מאיתנו כל הדברים שלך כאילו מחכים שתחזרי ןהכל נראה שעוד רגע נתעורר מסיוט ואת תהיי מרגישה פיספוס החמצה שלא זכיתי להגיד לך שלום אחרון שלא הייתי איתך ברגעייך האחרונים שלא אמרתי לך כמה היית יקרה לי כמה אהבתי אותך אמרתי לך היום ליד החלקה שאת שם ששמתי אבן ואני לא רוצה להתעורר ואני לא רוצה להאמין השארת חלל ענק ילדה של טבע וצבעים יהי זכרך ברוך את עכשיו עם המלאכים עכשיו כבר לא כואב לך נוחי חברה יקרה

גלגלושי מתוקה שלי משתתפת בצערך ובכאבך זה נורא כואב לאבד משהו שאוהבים מאוד שלא נראה עוד ושלא נחווה איתו עוד,,,,,,,,, תהי חזקה יקירתי איתך בליבי שולחת חיבוק גדול ומנחם חטולית

יותר מדי כאב אובדן חברה יקרה זה כל כך נורא קשה... איתך תנחומי אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

כל כך מבינה את הכאב שלך וכל כך מזדהה. אני איבדתי בתאונת דרכים, את אח של בעלי, שהיה יותר מאח בשבילי בכל המובנים. היה בן בית אצלינו, כמו החבר הכי טוב של כל אחד מילדי וגם שלי. עד היום אני עוד חושבת שעוד רגע הוא יכנס כמו תמיד ויגיד "אני פה" ועוד כל מיני אמרות ומשפטים שהוא היה אומר באופן קבוע, וזה בלתי נתפס וכל כך כואב.ובעיקר שזה קרה והיה כל כך לא צפוי ובלי הכנה מוקדמת, כל כך הרבה דברים שלא אמרתי לו וכד'. אז אני מבינה כל כך מה עובר עליך, איתך בכאב הזה, ואין מה לעשות, הכאב הזה תמיד ישאר לנו בגוף, וכל היתר ממשיך הלאה. אין תחליף לבן אדם שהולך בשום צורה אבל יש המון אנשים מסביב.... חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

אני הולכת סהרורית ממאנת להבין ממאנת לקלוט היום שהייתי באוטובוס היה לי קטע מצמרר הנייד צילצל הצג הראה את השם של נועה לרגע הייתי בהלם לא הבנתי למה זה מצלצל ואולי באמת זה היה חלום רע על הקו היה אחיה היא כתבה שירים והוא ביקש שאני אשלח לו את השירים שלה כל כל רציתי שזאת היא תהיה על הקו אבל המציאות הכתה בי שוב אלוהים אדירים אייך אני אמורה לחיות עם המציאות החדשה בלי נועה כל נשימה שלי שורפת התמונה שלה מחייכת לא יורדת לי מהראש לא ראיתי אותה לקראת הסוף אמרו לי שהיא נראתה נורא המחלה הארורה הזאת ארבה לה בפעם השלישית ארבה וטרפה לה את החיים אין לי כח להתמודד עם האובדן שלה זה חזק