מוקדש לכולם

לא עוד אהבה על תנאי מנסה ללמוד איך לאהוב את עצמי את הילדה הקטנה שבי ללא תנאים מוקדמים לא ממש מצליחה אבל ממשיכה לנסות.... תהנו מהשיר. http://www.youtube.com/watch?v=DshgFXR6AQM&feature=related אהבה על תנאי - יהודה פוליקר "שוב אני נופל אל המקום הכי נמוך שבחיי אני מוכן אולי המריבות הצעקות והפחדים אני לא שומר בפנים יש בי כוח אני יודע אני לא נשבר ולא טובע משהו חזק בפנים לוחש לי די לא עוד אהבה על תנאי זה עוד לילה מאותם לילות שהמציאות רועמת בקולי קולות הרחוב סוטר על הפרצוף תמונות רעות באות רצוף שוב יש חושך בעיניים לא נופלים עליי שמים משהו חזק בפנים לוחש לי די לא עוד אהבה על תנאי אי אפשר לעצור את הגשם אי אפשר לעצור אהבה אי אפשר לעצור את הזמן אפשר רק להפסיק את השעון הנה שוב מחר הוא יום חדש זה שכבר נגמר כמעט נשכח לא עוד אהבה על תנאי עכשיו כשאין לי חשבונות לסגור או אשליות לפתוח אין לי חלומות לפתור או תירוצים למרוח יש עוד נפילות ביניים כמו חתול אני נופל על הרגליים משהו חזק בפנים לוחש לי די לא עוד אהבה על תנאי" דמעה

דמעה יקרה, מזדהה איתך מאד בהרגשה שכל אהבה היא משהו שיש לו מחיר, ושהמחיר לאהבה הוא כבד מידי. זאת בגלל החסך הגדול באהבה הורית שהיא האהבה היחידה ללא תנאי וללא גבולות שבעצם היותה כביכול פרוצה לגמרי,(חסרת גבולות) רק בגלל העובדה הזאת היא מאפשרת לנו להציב גבולות ולהיות מאוזנים ובטוחים מבפנים. כשאין אנחנו משוועים לאהבה הזאת והגבולות שלהם אנחנו הכי זקוקים כדי להתאזן בעצם ניפרצים לגמרי ובמובן מסויים מאבדים את האחיזה בקרקע, את הכוחות, הביטחון, החיות, ומה לא. כל כך הרבה חסכים בגלל החסך באהבה. ונכון בעצם אנחנו צריכות לתת לעצמינו את האהבה הזאת ללא תנאי, אלא שבמובן מסויים מרגיש לי שכנראה צריך לשבור לשם כך איזה שהוא מחסום שעוצר אותנו מלהתקרב אל עצמינו, כי להרגשתי כאילו אין מה לאהוב אם אין שם בפנים איזה שהוא גרעין של אהבה ללא תנאי. כאילו לא יודעים מה זה ולכן מה שאנחנו עושים כדי לאהוב את עצמינו כמו מזוהה בתוכינו כגוף זר ופשוט נידחה ע"י הגוף, לא מזוהה וניפלט החוצה. מקווה שנצליח לייסם ושהאהבה ללא תנאי שלנו את עצמינו בכל זאת תיכנס לתודעה שלנו מתי שהוא ותישאר בפנים. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת