קצת/מאוד עייפה

לא נכנסתי כבר 10 ימים חסר לי,מרגישה מרוקנת כמו בור בלי תחתית קצת דכאונית -קצת מלנכולית-והרבה לא במים שלי הלכתי למיטה לפני כשעה ולא הצלחתי להרדם מחשבות , מחשבות ,,,,,,,,,,בלי סוף בשבוע שעבר הייתי עם אספי שלי שחלה שבת עברה בכלל לא משו והשבוע נרתמתי לעזור לזוג צעיר שהוא אחד מהמאומצים שלי המטפלת שלהם על כל משפחתה חלו ואין מי שישמור על המתוקה הקטנה להם כשאני עם הקטנטנים המטריפים האלה בדרך כלל מצליחה לשכוח אפילו את הזהות שלי הפעם זה לא כך הם רכשו דירה בבנין ליד איפה שאני גרתי בילדות שלי , ממש בנין אחד אחריו אני לא יכולה לומר שזה זרק אותי בכוח למקום ששם עברתי חלק מהפגיעות שלי אך בהחלט עלו לי פלשים בלתי נמנעים! גם עכשיו יש לי פלשים מאותן פגיעות שעברתי שם כאלו עד אתמול עוד גרתי שם נסיתי בכל כוחי לא לתת לזה להשפיע עלי במשך הימים והשעות שהייתי שם גם מחר אהיה שם גם מחר אסתכל על אותו בנין ואזכר במה שעבר עלי פשוט בלתי נמנע לא מנסה לברוח מהפלשים ולא מהזכרונות רק מנסה להזכיר לעצמי כל הזמן שאני כבר לא שם וגם לא גרה שם נכון שהזכרונות כואבים עדיין אך כבר לא באותה מידה כמו בעבר אחרי הכל עברו מאז 34 שנים הזמן עוזר להכהות את הכאב את התחושות ,את הזכרונות ובכל זאת -היום שוחחתי עם שתי חברות טובות שלי ולא יודעת למה לא סיפרתי להן על ,,,,,,,,,, רק יודעת שכנראה בגלל המחשבות האלה לא הצלחתי לישון מרגיש לי שאולי צריכות לעבור עוד 34 שנים כדי שאולי זה יעלם לגמרי -ימחק טוטאל מהזכרון מצד אחד יש לי דחף עצום ללכת לשם לעלות את 4 הקומות ולדפוק שם בדלת לראות מי גר שם אולי הקללה שרבצה עלי עברה לדיירים האלה מצד שני זו תהיה התעללות בעצמי לחזור למקום הפגיעות די , מספיק , אני כבר מתחילה לחפור גם זה כבר יעבור מחר יום אחרון שם מקווה שעם לכתי משם אוכל להשאיר מאחורי את כל מה שאני לא רוצה לקחת זכרונות ועוד זכרונות ועוד זכרונות אל תכעסו שלא נכנסתי להגיב להודעות שלכן לא מסוגלת עדיין תודה וליל מנוחה לכולן כאן שולחת המוני חיבוקים שמתגעגעים אליכן חטולית

אולי פשוט אלוהים מנסה ללמד אותך להרפות ולשחרר לא להיות ולעשות דברים שלא נעימים לך . יופי שהתנדבת אבל את לא הכל יכול ולכן עם היית אומרת לא היו מוצאים פתרון אחר אולי להביא אותה אלייך . בנתיים יקירה מקווה שאת מתמודדת עם כל הגיפה שעולה המוני חיבוקים רכים ועוטפים

הזכרונות והפלשים הם חלק בלתי נפרד מהעבר שלי, ממני במקום הזה שבו הייתי בימים האחרונים , כבר מזמן שיחררתי שנים שלא הייתי בסביבה הזו ובטח שלא בבנין הזה לצערי לא פשוט לשחרר ולהרפות מפני שלמרות שהפוגעים שגרו שם אינם גרים שם עוד , הם עברו לגור בכתובת אחרת וגם שם זה המשיך כאלו כלום לא קרה , גם בשנים האחרונות כך שברגע שדברים אינם נפסקים אלה ממשיכים להשתרע על גבי השנים , הניתוק אינו חד וחלק ! ולא יכלו להביא את המתוקה הקטנה אלי מפני שהיתה מאוד חולה וכן , אני מתמודדת עם מה שעולה ובהחלט מנסה לומר לעצמי שבכתובת הזו אין לי מה לחפש כדי לסיים פרק מסוים ולתת לו ללכת אני צריכה לשאול את עצמי מה את מחפשת כאן ? איבדת משהו ? ולצערי התשובה היא כן !!! איבדתי המון ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, טוב , אין לבכות על חלב שנשפך ואני מעולם לא בכיתי שם למרות שנשפך המון חלב יהיה בסדר , חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו זה לעבור בכל כמה זמן טלטול לא קטן כדי שיהיה לאן לחזור להווה ,וזה מה שעברתי תודה יקירתי שיהיה ליל מנוחה חטולית

אין לי הבוקר הרבה מילים אז רק שולחת חיבוק בשקט חושבת עליך דמעה

תודה על החיבוק הגיע ממש בזמן ממך זה כמו אלף מילים שלא נאמרו העיקר שאת כאן ליל מנוחה חומד חטולית

ראשית אני שמחה שניכנסת ושמחה שכתבת ופרקת קצת את מה שיושב לך על הלב. התגעגעתי אלייך מאד ובהחלט היית חסרה לי. שמחה שאספי החלים וכואב שאת עוברת כל כך הרבה עכשיו. יודעת מעצמי שכשאנחנו מרגישות שזקוקים לעזרתינו, אנחנו ישר מתגייסות ולא משנה מה יהיו התוצאות ואם או עד כמה זה יפגע בנו אחר כך, ואיזה מחיר נצטרך לשלם על העזרה שנתנו. אנחנו תמיד שוכחות את עצמינו או מדרגות את עצמינו במקום האחרון. צריכות ללמוד לדאוג לעצמינו, רק זה יפתור לנו המון בעיות... יקרה לי, הסיטואציה הזאת של לעמוד מול המקום שבו עברת פגיעות נוראיות היא קשה ביותר ומביאה איתה הצפות וזכרונות קשים וכו'. אני יכולה להגיד לך שעבדתי על לגייס מספיק אומץ, והעזתי לבקש מחברה טובה שכבר מכירה את הסיפור שלי לבוא איתי למקומות שבהם ניפגעתי, שזה בית הורי שהיום הוא שלי, (שיפצתי אותו והפכתי לגמרי, לא השארתי אבן על אבן, ואני משכירה אותו) וגם לעוד מקום שבו עברתי פגיעה קשה מי זר. ולעמוד מול המקומות האילו עם חברה עכשווית שלא הייתה איתי כשהדברים קרו בפועל, אמנם טילטלה מאד כמו שאת מטולטלת עכשיו, אבל גם מיקדה אותי בעובדה שמה שקרה קרה בעבר, ועכשיו למרות שאני עומדת ליד המקום שבו הכל קרה, אני כבר לא שם וזה כבר מזמן מאחורי וכבר לא קורה. זה נתן לי חיזוק לאומדן של הזמן ובהחלט עזר לי להתמקד בכאן ועכשיו ולדעת שהפגיעה מאחורי ושכבר עברו מאז 32 שנים. תחשבי על זה, ואולי תרגישי יותר טוב עם תקחי איתך חברה טובה ותעשי איתה את התרגיל הזה, כשתפקידה יהיה להזכיר לך שאת כאן ובעכשיו ולא שם ואז. זה מה שעשתה איתי חברה שלי, וזה הקל.... מה דעתך? ניראה לך שזה יכול לעזור לך? מקווה שהפלשבקים והתחושות הרעות יחלפו במהרה ותרגישי טוב יותר. לא יודעת להגיד לך אם אי פעם זה יעלם לגמרי, בשבילי זה לא קורה. לא ניראה לי שנוכל אי פעם לשכוח. אולי רק נצליח לחיות בצל הפגיעה במקום לשרוד בתוכה..... אוהבת המון ושולחת מלוא החופן חיבוקים עוטפים ומגינים ועדינים. שלך - מציאות אחרת

את לגמרי צודקת בכל מה שכתבת אני לא רואה את עצמי הולכת לשם עם או בלי חברה כדי לראות או לוודא זה עלול להיות הרסני מידי בשבילי כשקורים לי מצבים מהסוג הזה , רק אז אני מרגישה כמה אני רחוקה מאותה תקופה אך לצערי לא מאותו פוגע !! הצלחתי למשך כמה שנים להתעלות מעל עצמי ולא לתת לדברים להציף אותי או להטריד אותי , לפעמים אני נחלשת אך בהחלט לא חיה את החיים שלי כשורדת על זה אני ממש לא מוותרת , נלחמת בזה בשיניים ובצפורניים מקווה ומאמינה יקירתי שגם זה יעבור פשוט צריכה לעבוד על זה תודה לך מקסימה על כל המילים החמות ועל העידוד מקווה שגם את זוכרת את המילים שבעצמך כתבת המילים האלה מאוד חשובות חיבוקים מכאן ועד אלייך נשמה חטולית

מותר לך להיות בשביל עצמך מבלי להתנצל כולן מבינות וכולן נמצאות במקום הזה מדיי פעם.... ומה את עונה? עכשיו תאמרי לעצמך... יקרה מצטערת על הפלשים וכל הזעזוע שאת עוברת כעת... זה קשה מאוד ואת כל כך אמיצה... ועם מחשבות אמיצות! ללכת לבדוק להתעמת ולאמת...להתמודד ... אל תשארי לבד עם הדברים... דברי שתפי... זה קשה מדיי אני מקווה שאת כן ישנה עכשיו מתחילה לפחות להרגע.... שולחת לך אנרגיות לחיזוק איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

את לגמרי צודקת -כמו תמיד כולן עוברות תקופות כאלה וגם לי מותר אחרי כל השנים האלה כבר הייתי בטוחה שאני לא זוכרת אפילו אייך נראה הבנין אייך נראית השכונה כנראה שהטיפול שעברתי לא מיצה את עצמו! לא הביא אותי למקום שיכולתי לעזוב הכל מאחורי ולפתוח דף חדש וזו לא הפעם הראשונה שמרגיש לי כך לצערי אני בהחלט יודעת לעשות את העבודה הפנימית בעצמי רק שעזבו אותי במקום שהקצוות שלו אינם סגורים כמו שהיו אמורים להיות כך לפחות מרגיש לי 34 שנים אינם הולכים ברגל ו-4 שנות טיפול היו אמורים או לא להספיק ?? כיום מרגישה שיש לי המון חורים פעורים והמון פערים להשלים -כנראה בעצמי שוב לבד אני נותנת לעצמי את הזמן הדרוש כדי לעכל ולהכיל כדי שאוכל להמשיך מכאן הלאה תודה על כל המילים החמות שלך הן תמיד נוסכות כוחות של יש מאין וכפי שאת רואה אני עדיין לא ישינה מה שמענין - זה שאתמול והיום קיבלתי שטיפה רצינית אתמול מאמי והיום מבעלי שאני כבר יעזוב את מה שקרה אז,,,,,,,,,, וימשיך את החיים שלי הלאה מבחינתם -אין מקום להמשיך להרגיש הם רוצים אותי שונה לגמרי אחרת - תמיד מתפקדת וחזקה ועכשיו אני לאאאאא זה מפריע להם עייפתי מלשמש עמוד תווך לכולם על החולשות שלהם שלזה תמיד יש מקום כי אני שם בשבילי אין מקום כזה ליל מנוחה יקרה חטולית