לא יכולה להרפות, וכבר לא יכולה לנשום....

לא יכולה יותר עם הלבד הזה, עם ההתנהלות ההשרדותית הכל כך פתתית שלי. עם החשיבה ההשרדותית שעושה רק קצרים כשהיא מתנגשת עם כל חשיבה רגילה של אנשים חיים. לא יכולה להרפות, לא יכולה לוותר על דם מדמי, מרגישה שהכל מתמוטט לי בפנים ובחוץ, אבן אחרי אבן. כל מה שבניתי וחשבתי שההפוך מימה שהיה לי יעשה את הכל מספיק חזק ושהפוך יכול להיות חזק ויציב ואיכותי, הכל נחרב, הכל נהרס ונופל כמו מגדל קלפים רעוע... ועם הכל גם הלב שלי מתרסק כל הזמן יותר ויותר, כבר הכל אבק שם, ועם קצת רוח.... והכל נגמר. והמטפלת רוצה בכוח ללמד אותי להתקשר. לא מסוגלת. לא יכולה לתפוס את המקום הזה כשכל כך רע לי. בקשה להתקשר, שלחתי ס.מ.ס במקום ואין תגובה כבר יומיים... לא יכולה "להאנס" יותר, לא טוב לי עם טלפונים במצב כזה.... למה אי אפשר לקבל אותי כמו שאני בדבר הזה? אני לא מצליחה לשנות, כוח לא עוזר כאן, גם הבעיטה המאיימת שבדרך לא עוזרת, זה רק מייאש ועושה את הכל פחות ופחות בטוח..... דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי עד מתי זה ימשיך ככה???????????????? דדדדדיייייייייייייייייייייייי סליחהההההההההההההה אין לי איפה לדבר על זה.... מציאות אחרת

SMS ולא ענתה , כי יקירה היא אפשר לקבוע מועד לפגישה במסרים חייבים לדבר זה לא להאנס את חייבת את זה בשביל עצמך . התגברת על קשה ממנו להזכיר לך ...וגם זה לא האמנת שתוכלי לעשות ועוד ליד אנשים . אוהבת אותך אני אנסה לדבר איתך מחר אחה"צ חיבוקים יקרה

אני יודעת שיש מחסומים שברמה כזאת או אחרת כבר הצלחתי לפרוץ למרות שהם ניראו לי בלתי אפשריים לפריצה, הכל אמת. ובכל זאת בקשר לטלפונים, לפעמים אני מגיעה למצבים שאני ממש ממש מייחלת ומקווה ומתפללת שמישהיא מהחברות שלי תתקשרנה אלי, וזה לא קורה ואני נשארת לבד עם הכל למרות שאני ממש זקוקה ומשוועת ללדבר עם משהיא. לא מסוגלת אפילו להתקשר לחברה טובה כשאני במצב כזה, אז איך אני אתקשר למטפלת? ולא משנה מה מטרת הטלפון. לא מסוגלת כרגע לעשות את זה, אני מתאבנת, משתתקת, המילים נעתקות מיפי, אני אפילו לא מסוגלת לחייג ולשתוק, לא מצליחה למרות שניסיתי מליון פעם, גם אם אני מאד רוצה הגוף לא נישמע לי, בועט, מהתל בי, עושה מה שבא לו.... לא מצליחה, ולשפוט אותי או להוכיח אותי על כך, לא להבין וכד' לא עוזר ולא פותר את הבעיה. אני עצמי לא מבינה לגמרי למה זה כך, זאת פשוט עובדה. זה עוד אחד מהמחסומים שלי שכלום לא שובר אותם. וכן האחד שעליו את מדברת נפרץ בנס, כי פשוט התפוצצתי עד הסוף וכל פרץ החוצה בלי שהייתה לי איזו שהיא שליטה על כך.... תודה על החיבוקים וההבנה, שולחת גם לך צרור חיבוקים עוטפים, שלך - מציאות אחרת נ.ב. ההודעה למעלה נישלחה לבד בלי שהספקתי לרשום את התוכן....

מבינה ומזדהה עם מה שאת עוברת- הדרך היחידה לעבור את זה הוא לתת את זה לבוא- אם תנגדי או תרפי זה כבר קורה- יקרה- מה שחשוב לדעת זה שאת לא לבד-למרות שזה מרגיש כך- אני איתך- בלב ובנשמה- מחבקת אותך-מנחמת אותך- עוטפת אותך עם כוח של "יחד"- לא יודעת עד מתי זה ימשך אבל זה לא יהיה לנצח- יהיה יותר קל-מאחלת לך שקט בנשמה- איתך-ינשוף

תודה יקרה על המילים החמות, על החיבוק והנחמה. אני מרגישה עכשיו שכל מה שבניתי מתמוטט, שהכל לא היה חזק מספיק ושאני מאבדת את הכל. לא שייכת כבר לכלום, לא מחוברת כי כל החיבורים מתנתקים. אפילו עם המטפלת אין לי חיבור, לא מרגישה שהיא איתי, שהיא מצליחה להבין אותי. בהרגשה שלי איכזבתי אותה, ואני חושבת שהיא חושבת שאני לא מתאמצת ולא עושה כלום אלא מחכה שהדברים יקרו מעצמם, בעוד שלמעשה אני נלחמת בכל כוחותי כדי לא להתמוטט לגמרי, וכדי לא לשקוע עד הסוף. בטיפול הקודם לא משנה כמה היה לי קשה, משיצאתי מפגישה כבר חיכיתי לפגישה הבאה, וכאן אני לא מחכה לטיפול, לא משנה כמה זמן עובר מפגישה לפגישה, גם אם עברו שבועיים או שלושה, ככל שהזמן לפגישה מתקרב אני יותר נלחצת ורוצה לברוח ולהעלם, פוחדת מהפגישות וגם מימה שהיא תגיד, פוחדת מהבעיטה, ומרגישה כל כך לבד עם הכל, לא ברורה ולא מובנת, וההערכה שלי את עצמי הולכת ויורדת מפגישה לפגישה... שוב תודה על המילים החמות וחיבוקים גם לך. שלך - מציאות אחרת

אני כל כך מצטערת אבל אין לי דבר חכם להגיד לך אני מאוד מבינה אותך גם אני מרגישה כמותך ואין לי משהו חדש וחכם להציע רק רוצה לומר לך שאני מזדהה איתך ושולחת לך חיבוק גדול וכנה, בתקווה שהיום קמת קצת טוב יותר, שלך, ציפור

תודה על ההבנה והמילים החמות. להיות לבד עם הכל זה דבר אחד. להרגיש לא בטוח מול המטפלת ושהבעיטה כל כך קרובה, זה דבר נוסף. הכל מתקיים אבל מתגמד מול מה שעובר עלי כרגע ולא קשור לזה בכלל. מה שעובר עלי כרגע הוא להיות לבד כשהכל מסביב מתמוטט ואני מרגישה שאיבדתי את הכל, את חוזק של המשםחה שהקמתי, את היקר לי מכל, את הלב שלי, לא נשאר על מה להלחם, אין טעם לכלום כי שום דבר טוב לא נועד להיות בשבילי. לא בנויה למלחמות, אין לי כוח להלחם מול רוע טהור של אנשים רעים וסטניים. לא יכולה יותר ולא עומדת בזה, אין לי כול לזה, אין לי כוח בכלל... לא רוצה יותר. לא רוצה גהנום יותר.רק למות, זה הפתרון היחיד. רק כך יגמר הסבל הזה. סליחה. מציאות אחרת

אמון בסיסי בטיפול במטפלת ? קיים??? זה ממש נראה ומרגש את לא סומכת עליה על הכיוןן שלה על האכפתיות שלה על כך שאת יכולה להיות מי שאת בטחון שהמקום שלך בטוח טיפול בלי אמון בסיסי...זה בעיה אולי בלתי אפשרי... ברור לי שקשה לך לתת אמון קשה לך לסמוך שנפגעת כך כך הרבה פעמים וגם בטיפול... אז אפשר לתת אמון... אבל זה לא רק חלק שלך הנושא הזה צריך להיות מטופל להיות על סדר היום של הטיפול... האם את יכולה להביא זאת לטיפול??? אני מאוד מקווה שכן את חיית להרגיש שאת יכולה להרגיש בטוחה להביא כל דבר!!! זה טיפול! גם אם זה בשלבים ובקצת איטי ליבי איתך יקירה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

כתבת לי שאני לא סומכת על המטפלת, על הכיוון והאיכפתיות שלה, שלא בטוח לי. אידה אני חושבת שאף פעם לא היה לי אומץ לפנות מקום בתוכי כדי לבדוק האם באמת איכפת לה מימני... ניראה שפחדתי להרגיש בוודאות שלא והכחשתי והדחקתי את הכל. אני חושבת שזה בגלל שהיא אמרה לי לא אחת שאי אפשר לעזור לי, וכנראה שהיא אמרה את זה כי אני חוסמת אותה, זה מה שהתחלתי להבין עכשיו. אני רק לא יודעת איך אני עושה את זה ואיך לשחרר, ובמקביל לא רק שהיא רחוקה, אלא שאני גם מתרחקת, כמו למשל לבטל פגישה כשממש ממש קשה, במקום לרוץ לפגישה במיוחד כשכל כך קשה. הפחד להפגע שוב מנהל אותי ברמות, כמו שאומרים כשנכווים ברותחים, ניזהרים גם בצוננים... אני פשוט לא נותנת להתקרב ומצד שני כל כך צריכה את זה, כי רק קירבה וביחד יש בכוחם לנטרל את הלבד החונק הזה... לא יודעת איך להרגיש בטוח לעשות את הצעד הזה, איך לחשוף עד כמה אני מרגישה פגועה וחלשה, כשהפחד מלהפגע שוב משתק אותי, הפחד מלהגיד את הדברים ולא להיות מובנת ומיתוך כך שיפוטית או משליכה עליה דברים שבעצם לא שייכים לה. אני מבינה שמה שקורה לי עם המטפלת הזאת היה קורה לי עם כל מטפלת אחרת, בגלל שהכל קשור אלי ולפחדים שלי, ולא למטפלת... בקיצור הסתבכתי מעל לראש, וכבר אין לי כוחות לסבול את עצמי... סליחה, ותודה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת