לא יודעת כלום

לא מבינה מה קורה לי מרגישה לא בטוחה מרגישה חוסר בכוח באנרגיות הזמן כאילו בקושי עובר לא עושה כלום פחד משתק אותי ,לא מבינה יש איזה נושא שאני מדברת עם המטפלת עליו לא זוכרת מה אנחנו מדברות זה נראה לי כאילו עברה שנה שהייתי אצלה זה מפחיד בקושי שבוע ואני לא זוכרת מנסה לחשוב מה זה היה ואלו תובנות עלו כלום רק גוש ענק בגרון רוצה לבכות ולא יודעת למה . איזה סיוט מהלך ....רוצה לישון מרגישה שבורחת אבל מימה וממי אוף נמאס ליצעד קדימה עשר אחורה להנות מהתהליך אמרה לי המטפלת זה מפחיד לא מהנה אבל מילא אני משתדלתת להיות כאן ועכשיו ובקושי מצליחה לנשום . הגוף רוצה לברוח והנפש נעלמת ואיפה אני .. ובכלל מי אני די חפרתי הולכת לישון באמת

היי יקרה, ראשית לא חפרת אלא ניסית למקד את התחושות שלך כרגע, כאן ועכשיו. את עומדת לפני צעד גדול של שינוי שבעצם הוא לא ממש בחירה שלך, אלא צעד שבמובן מסויים ניכפה עלייך ומאלץ אותך לצאת מתחומי הנוחות ומהמוכר והידוע אל משהו חדש, לא ידוע ומתוך כך מפחיד. את פוחדת מהלא נודע ופוחדת שעולמך יחרב עלייך, כי הפחד משתק אותך, ועל הדרך את שוכחת את עצמך ואת הכישורים והידע והיכולות והניסיון הרב שלך. שכחת את עצמך ובמקום שיש בו חוסר וודאות גם איבדת את האימון בעצמך. שינוי הוא תמיד צעד קשה ומפחיד, ועוד יותר כאשר הוא בא בבום בלי שהיה לך זמן להתכונן לקראתו, אבל את יכולה, יש לך את הכל, שום דבר לא מאוחר ויש לך המון אופציות, הכל פתוח, ואולי המרחב הזה הוא ההכי מפחיד. לכן אולי תנסי להתמקד בדבר אחד ראשוני שבו את כן יכולה לעמוד ותעשי רק אותו. ברגע שתעשי את הדבר האחד, שיחת טלפון.... כל היתר כבר יזרום. כרגע זה מרגיש לך כמו לקפוץ למים עמוקם כאשר את לא בטוחה במים הרדודים, ולכן אולי להתחיל בקטן יפתח לך את כל מה שחסום וכל כך מפחיד. איתך, שולחת לך חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

ולגבי הטיפול פשוט לא יודעת בשבועיים האחרונים זה פשוט הזוי עד שאני מגיע אלייך אני כבר לא זוכרת כלום רק את השטויות מסביב. סתם מלחיץ הרעיון אבל בסדר זה מה יש ואני נהנית מהתהליך לילה טוב וחיבוקים