פשוט דיי טריגר

אני מרגישה כבר כל כך עייפה לרצות להמשיך קדימה נמאס לי להתעקש מרגישה שכבר דיי לי אף אחד לא מתרגש מההצלחות הקטנות וגם הגדולות עבורי,אף אחד לא באמת כואב את הכאבים האלו של הבדידות הזו פשוט אף אחד. גם הפגישה עם המקומות בהם אני מצליחה כואבת לי,משום שאף אחד לא איתי שם,מתרגש ממני,מההשגיים,מהכאבים והנפילות בדרך ועם זאת העקשנות להגיע למעלה,קדימה. אז למה להמשיך? זה הרי מה שהחזיק אותי כל השנים,הידיעה שאם אפול ואראה לעולם שנשברתי,אז יתאכזבו ממני,יכאבו...כל הזמן נאחזתי בזה שהמטפלת שליוותה אותי 12 שנה תכאב אם אחליט לוותר,עכשיו כבר אין את זה זמן מה שאין את זה. קראתי את מה שבובה כתבה על כדורים,כדורים כבר לא אקח...אם ארצה לסיים את חיי,זה יהיה בדרך שכבר אין חרטה עליה,אעשה את זה בידיעה שאין לאן לחזור ושגם אם אתחרט בשניה האחרונה לא תהיה שום הצלה. ואז אהרוס את מה שכל כך התאמצתי..אשבר באמצע הדרך. אז מה? אפסיק את הכאב הזה ברגע אחד בום טראח ויגמר אין לי כוח. אלוהים,האם מותר לי להתפלל שאמות? המשא הזה כבד עלי אני מצליחה לשאת אותו כמה צעדים קדימה,מחכה לידיים אמיתיות מושטות,ורק נתקלת בכל מיני כאילו שלא באמת מצליח לחמם אותי אני לא יכולה לדרוש מהמטפלת שלי שתהיה אמא שלי אני לא יכולה לבקש ממנה שברגעים אלו שבא לי למות תבוא ותחבק אותי אני אפילו לא יכולה בזן פגישה לבקש שתחבק אותי למה? כי אני לא יודעת בכלל איך עושים את זה, ובכלל,נכחתי לדעת שלא באמת מגיע לי חיבוק..כל חיי אני מתפללת לחיבוק הבטוח והמוגן הזה,והוא לא מגיע.. אלוהים,מותר לי להתפלל שאמות? אני נלחמת ונלחמת,החיים האלו לבד קשים לי מדי אני מבקשת שתשמע אותי אני מתחננת אלייך בבקשה אני זקוקה לישועה מפני שהידיעה הזו של הלבד הורגת אותי הפחד הזה שאולי היה צריך לקונן בי שנים רבות יותר אך בעבר רק שרדתי..עוד ועוד קדימה,חייבים..אבל היום אני כבר מרגישה שותר מדי לבד יותר מדי תלושה יותר מדי הכל יותר מדי הייתי גיבורה שורדת אמיצה יותר מדי דיי לי

איך את מרגישה היום? מקווה שיותר טוב ,אחד הדברים הקשים זה הלבד אני זוכרת שפתאום הבנתי שאני לבד מהרבה סיבות ולא רק כי אני רוצה ,אבל למדתי לבקש עזרה לכתוב ולהיות קצת פחות לבד . מניחה שאחרי 12 שנות טיפול יש כבר המון דברים שהם אחרת שאת כבר במקום אחר . מאמינה שהרגשות האלה שבאים אלייך עכשיו הם יהיו מקום אדיר לצמיחה . לא הבנתי האם יש לך מטפלת חדשה או שאת בלי טיפול כרגע ? אוהבת אותך את לא לבד

מיצד אחד אני מאד מאד מבינה את תחושת הלבד הנוראית הזאת, שאין באמת עוד נפש חייה לחלוק איתה את ההצלחות לצד הכאבים שבדרך, את ההתקדמות והנפילות וכד'. המטפלת שלך נמצאת שם בשבילך כדי שתשתפי אותה בכל מה שמרגיש לך נכון גם בזה אם נכון לך. יחד עם זאת יש משהו מאד בסיסי ששגוי לדעתי בחשיבה שלך. כל המהלכים שאת עושה, כל הצעדים קדימה הם בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר. את מצליחה לעשות המון דברים והשיקול להמשיך בדרך הזאת לא צריך להיות תלוי התגובות שקיבלת. את צריכה להיות זאת שמפרגנת לעצמך וזאת שמודעת לכל ההשגים והקשיים. החיזוק לעולם צריך לבוא מתוכך ולא מגורמים חיצוניים. רק את נמצאת שם איתך כל הזמן. והפרגון החיצוני לא צריך להיות מה שיאמת לך את הידיעה העצמית שלך שאת מתקדמת. כל התקדמות היא שלך ועבורך וזה מה שחשוב, ולא מה חושבים אחרים על כך. והמניעים להמשיך הם רק בגלל שאת רוצה להתקדם בשבילך ולא שאת מתקדמת כדי שאחרים יראו. שתהיה שבת רגועה, שלך - מציאות אחרת

מילים כואבות... מילים של רגשות פנימים אמתיים- קשים, כואבים שכל השנים התחושה כי חזקה היא לבד להתמודד לבד יום יום...רגע רגע... ואם כל הקושי והרצון...לדיי אני שומעת אותך מקווה שיהיה אחרת תחזיקי חזק את התקווה האור יבוא בעקבותיו ליבי איתך מחזקת אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית