הכוורת רוחשת על הבוקר ואנ שמחה מאד
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בוקר טוב לכולן, שמחתי לראות את הכוורת רוחשת.... אבל לפי השעה המוקדמת שאלתי את עצמי אם רק אני נמצאת בהכנה המוטרפת לבית הספר. כל אחד והכריך שלו, והשוקו שלו, והבגדים שהם לא מוצאים פתאום ואני בשליפה אחת מהארון מביאה להם, ומהר שלא יאחרו.... והבכי של הקטנים בגן החדש הורס אותי.... הם תפסו לי בכח את הידיים ולא רצו לעזוב... ותיכף התחילו לעלות אצלי תחושות נטישה מהילדות שלי... ועמדתי ליד השער ובכיתי נורא.... רציתי להכנס ולקחת אותם איתי, זה מה שאמר הלב..אבל ההגיון גבר, והם נשארו בגן. לפעמים אני מקנאה בשאר הבנות כאן שאין להן ילדים. חסר לי החופש הזה לקום בבוקר מתי שאני רוצה וכאלה.... אבל זה עובר לי מהר מאד , מהסיבה שהילדים הם האחיזה שלי בעולם. דמעה המקסימה, מה שלומך היום? אני מאד רוצה שיהיה לך טוב. את בן אדם מדהים. ואני מחזקת את מה שאמרה אופיר. הלוואי שהיית מסוגלת לאהוב את עצמך כמו שאחרים אוהבים אותך.... הלוואי ויום אחד תוסר מימך גלימת העצב שעוטפת אותך.... ותרד מימך לעולמים.... את קורעת לי את הלב כשאת כותבת על הפגיעה בעצמך כדי להקהות כאב אחר, אני מרגישה את הכאב הפיזי עליי... כולן כאן אוהבות אותך את מיוחדת בטוב הלב שלך... כל החוויות האיומות שחווית, לא הפכו אותך לבן אדם רע, ובעניין הזה אני מאד מתחברת אלייך.... שתהייה לכולנו שבת של אגירת כוחות לעוד שבוע של התמודדות....
אין לי מילים כרגע לכלום...שיהיה לך סוף שבוע שקט ורגוע ומלא אור דמעה
לעמוד מול הבכי שלהם... באמת קשה לעמוד מול זה אצלנו הבכורה נאחזה בגדר של הגן תוך כמה ימים העברנו אותה גן... באמת מחזות קורעי לב. מזל שהם מתרגלים וזה עובר להם ואיך אמרה לנו הגננת אחרי שהלכת שתי דקות והיא נרגעה כל הבכי זה כשאת בסביבה... עוד כמה ימים והכול יסתדר חוץ מזה הם שניים ויכולים לתמוך זה בזה גם זה חשוב.
אני מאמינה שהם יתרגלו, התרשמתי שהגננת אשה מאד סבלנית, שוחחתי עם אמהות אחרות שסיפרו לי שהן לא מוותרות עליה, והיו להם ילדים אצלה בגן, ושהיא באמת בסדר גמור. ועכשיו לטקס קבלת השבת בגן. הילדים שלי אף פעם לא ראו אותי מדליקה נרות שבת, מהסיבה שאני לא... מדליקה..... והם חזרו מהגן וסיפרו לי ש "לאמא של הגן יש שתיים אש" עד שהבנתי שהם התכוונו לפמוטים.... ולסיפור שהיא הקריאה להם לכבוד שבת הם קראו "אחרות סיפור" התכוונו לסיפור אחר... רגילים בבית לצעוק יחד איתי בים בם בם תירס חם.... והם התרופה הכי טובה לנפילות הקשות שלי.... שבת של אהבה לכולנו. ליאור
הם בדיוק מדברים שם על הקושי להפרד משניים בבת אחת... http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1334-15624,00.html
אמשיך מדי פעם להתעדכן שם............ ישנם שם מאמרים מאד מעניינים, שיכולים לסייע. שוב תודה.
