סיפור קטן מסר ע-נ-ק!!
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
סיפורינו הוא על נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל עיוורונה. היא שנאה את כולם חוץ מהחבר, אשר תמיד היה שם בשבילה.. אמרה פעם הנערה לחבר שלה : "ביום שבו אוכל לראות עולם, אתחתן איתך". ביום מן הימים מישהו תרם לה זוג עיניים. כשהסירו את התחבושות היא יכלה לראות הכל: את הנוף בעולם, את כל אנשי העולם, את משפחתה וכמובן שכעת גם את החבר שלה. דבר ראשון, הוא שאל אותה: "עכשיו שאת יכולה לראות את העולם, תתחתני איתי"? הנערה התבוננה בחבר שלה, וראתה שהוא עיוור. המראה של עפעפיו הסגורות היממו אותה. היא לא ציפתה לזה ולכן סירבה לנישואין!!!! החבר שלה עזב בדמעות ולאחר מס' ימים כתב לה פתק האומר: " שמרי היטב על עייניך מכיוון שטרם היו שלך, הן היו עיניי שלי" צמרמורת.. ליל מנוחה לכולם!!
דמעה יקרה, תודה שהעלית לכאן את הסיפור הזה. כבר קראתי אותו פעם ממזמן ואכן המסר שלו מאד חזק. שצריך ללמוד להעריך את האדם שעומד מולך, לא על פי מראהו אלא על פי הפנימיות שלו ולא לשפוט אנשים אף פעם כי אף פעם לא נדע בדיוק מה הוביל אותם להתנהלות המאד מסויימת שלהם. לכל דבר יש סיבה, צריך ללמוד לקבל, כמובן שאני לא מדברת על התנהלות של פוגעים. במובן מסויים אני מרגישה כרגע בדיוק כמו החבר הזה שתרם את עייניו לאהובתו וקיבל מימנה את הבעיטה הכי כואבת.... מרגישה שנתתי את כל מה שיש לי לתת, בלי להשאיר לעצמי כלום, בלי לחשוב על עצמי בכלל, והמענה הוא שרק בועטים ובעצם אף אחד לא מעריך ולא חושב קצת יותר לעומק, אף אחד לא חושב למה עשיתי את זה ומה בעצם עשיתי. כולם רק כועסים, כולל המטפלת שמבחינתי הכעס שלה מרגיש לי הכי צורם, ושורף. ואני עוד צריכה לסמוך עליה ולהרגיש בטוח איתה...... ממש....... בא לי להתפוגג. שוב תודה, שלך - מציאות אחרת
אהבתי את הסיפור מכירה גם סיפור דומה אך על איבר אחר ( בלי כוונות,,,,,) אכתוב עליו אולי פעם אחרת תודה נשמה שהבאת חיבוק גדול מאמי חטולית
