חטולית יקרה, זו תגובתי אלייך

תודה יקרה על האיחולים החמים שניכנסים ישר לתוך הלב. אני לא מרגישה שאני מצליחה להחזיק מעמד, הכל מתמוטט ומתרסק לי. הגעתי למקום מאד נמוך, ולא הייתי מסוגלת לגעת בו ולעבד אותו. ביטלתי פגישה בס.מ.ס כי הרגשתי שאני לא מסוגלת לחשוף את הדברים ואת מה שהם עשו לי. לא מסוגלת לגעת בכאב. המטפלת חזרה אלי בטלפון, ניסתה לדובב אותי, ניסתה להרגיע וכל מה שיכולתי לעשות היה רק לבכות, לא יכולתי לדבר.... פעם ראשונה שהיא ממש הציעה במילים להיות שם איתי ולא יכולתי להגיב, רק לבכות. המצב הזה כל כך משפיל, מעיק, כואב, הזוי לחלוטין וכל כך מביש. לא יודעת לצאת מיזה. אין פתחי מילוט.... רק רוצה לברוח ולהתנדף מכאן. החשיבה שלי שונה מי של אנשים חיים, אני מתה מבפנים ומתוך כך אני לא מתאימה לחיים ולא שייכת... אין לי מקום בעולם הזה.... התכנים שאיתם התעסקנו בשרשור למטה הם לא מה שעובר עלי, אלא כל מה שקורה היום הוא בגלל מי ומה שאני שעוצב מיתוך מה שעברתי שם... תודה על הכל וסליחה.... אוהבת אותך ומחכה לשמוע שהחלמת ואת מרגישה טוב... אמן במהרה. שלך מציאות אחרת

במילים שכתבת לציפור בשירשור למטה: "עבר וכל מה שעברת ניכפה עלייך, אבל את יכולה לבחור את מה שיהיה לך, את העתיד שלך וגם את ההווה."

תודה אבל אין כאן קשר שום לבחירות שלי. מבחינת בחירות, בחרתי לבנות בית ולגדל ילדים אחרת מאיך שגידלו אותי, ועשיתי את זה ואפילו עשיתי את זה לא רע. הילדים מאושרים ואני יודעת שזה לא מובן מאליו. ההתנהלות שלי, דרך החשיבה שלי ואיך שאני רואה דברים, הכל מושפע לגמרי מימה שעברתי בחיים ולא דומה לאנשים שבאמת חיים את החיים. אני לא חייה וזה מצב לא רצוני שאין לי בחירה בו, שאני רוצה לשנות ולא מצליחה. זה רק נעשה גרוע יותר. כל האנשים מסביבי חיים ואני אחרת ולכן לא מתאימה, לא שייכת, אין חיבור, אין קשר ובקיצור אין כלום, לא רואים אותי, אין לי חשיבות. זה לא משהו שאני יכולה לבחור זה משהו שאני לא יכולה לשנות, לא יודעת לא מצליחה לעשות כלום בעניין הזה. דברים שאני מנסה להשיג הם חסרי חשיבות למי שחיי את החיים ובשבילי הם דברים שבלעדיהם אני לא יכולה אפילו לשרוד, לא הגעתי ללחיות. בקיצור קשה לי להסביר, אני רק מרגישה לא שייכת כעובדה ולא כבחירה.... שלך - מציאות אחרת

מתי תפסיקי לשפוט את עצמך ככ בחומרה ? באמת מרגיש שאת בנפילה חזקה רק זיכרי שמשם אין לאן להמשיך ליפול אלה רק לעלות וזה השלב שעדיין קשה לך לראות שמשם את שוב תעלי , אין לך את האמונה שזה עוד ישתפר כמו שכבר אמרתי לך יקירתי אין מצב שאני נותנת לך ליפול בלי לנסות להושיט לך יד אז אני כאן לידך מאמי מושיטה לך יד יציבה ובטוחה גם המטפלת שלך הושיטה לך יד היום זה לגמרי בסדר שלא יכולת לעשות כלום חוץ מאשר לבכות תסבירי לי בבקשה למה זה שלא יכולת לענות לה היה עבורך מצב משפיל , מעיק ומביש ? זה היה מצב אמיתי לחלוטין אם לא היית במצבך היית הולכת לפגישה לשכן נכון ? אז היא הכירה עוד מצב שלך מה נורא בזה ? להפך , זה רק מחזק את העובדה שאת זקוקה לעזרה ולדעתי היא הבינה את זה מאוד אני כאן ועוד אחרות כאן כדי עזור לך לצאת מזה רק תני הזדמנות לעזור לך ואל תלכי לרעות בשדות זרים-בעולמות אחרים עדיין לא סיימת את תפקידך כאן על פני האדמה ואני כמובן לא מתכוונת שתמשיכי לסבול אלה שתעזרי לעזור לך שולחת חיבוק גדול עוטף ומרגיע חטולית

כדי לאפשר לעזור לי אני צריכה להסביר את עצמי, ובמקום הדבר היחידי שאני מצליחה לחלץ מתוכי הוא בכי. אני לא מצליחה לחשוף את הכאב, אני לא מצליחה לדבר על זה. צריכה לשנות את החשיבה שלי, הראיה שלי את הדברים, ההתנהלות שלי, ההבנה שלי. אני מרגישה לבד עם זה כי מי שחי את החיים לא מבין על מה אני מדברת ומבחינתי אני מרגישה שהכל מתמוטט לי, שאין לי שום דבר שיכול להחזיק אותי בחיים. לא מתברגת לתוך חיים כי אין בי חיים, הכל מת שם. והמטפלת, אני לא מצליחה להסביר כלום, ולבכות בלי מילים מרגיש לי כל כך פתתי, אני מרגישה פתתית. אין לי מילים, זה מרגיש לי הזוי וזה משפיל שבן אדם בגילי לא יכול להסביר מה קורה לו ורק רוצה למות. היא שאלה אותי מה יכול לעזור לי במצב הזה, ועניתי לה במילה אחת. למות. וכן בהרגשה שלי זה משפיל לעמוד מול מישהו מקצועי ולדבר כך. ובכלל אני לא יודעת להסתדר עם בכי, בטח לא ליד אנשים, אני מתנתקת ומאבדת פוקוס במצב כזה. אז איך יוצאים מיזה? מה עושים? אין לי פיתרון... רק ייאוש הולך וגדל. אין מוצא אין כלום..... ואני לא יכולה יותר. הגעתי לקצה גבול היכולת שלי. אני יודעת שכל מה שכתבתי סתום ולא ברור. אין טעם זה גדול עלי ולא מיתוך בחירה, אין לי כוח יותר. סליחההההההה יודעת שאת מנסה לעזור, וכולם מנסים. אני לא מצליחה לעזור לעצמי ועל זה הכל מבוסס. מרגיש לי שאין סיכוי. שהגעתי לסוף. אוהבת אותך ותודה על הכל. שלך - מציאות אחרת

כל כך מבינה אותך מציאות, באמת.. במיוחד את העניין עם המטפלת שמציעה לך להיות איתך שם בבכי ובכאב, אני כל כך מבינה את התחושה שזה מעיק,מביש,משפיל והזוי.. כאילו קצת מצב לא טבעי,אני כל כך יכולה להבין את מה שאת אומרת. אני הייתי רוצה שהיא תהיה איתי במצב כזה,אבל באופן טבעי לחלוטין.. כי שמגיעים לפגישה,אצלי לפחות..הכל נעלם,איכשהו.. מקווה שיגיעו לך ימים טובים יותר,במהרה עם קצת הקלה רגשית שלך באהבה, ציפור