פשוט דיי..לא רוצה יותר

אני רוצה למות לא מסוגלת לסבול יותר את הבכי החרשי הזה לבד תמיד הכל נראה בסדר, אז יש רגעים שיורדות לי דמעות בטיפול, אבל איכשהו הכל נגמר בסדר...שאני בסדר, מצליחה, אמורה לשמוח בחלקי כעת. ואז יוצאת ממנה ומרגישה מפורקת והיא בכלל לא יודעת כי אני לא מצליחה להתפרק מולה ואז אני חוזרת לדירה הזו,בת"א..ומקבלת אותי כלבה קטנה, קופצנת ומלאת אהבה...ואני רוצה למות מרגישה את החנק הזה בגרון ואז מתחילה לבכות ולא מצליחה לעצור ואלוהים אני רק רוצה שמישהו יקח אותי מכאן לא יכולה להכיל את הכאב הזה והפחד הזה אני רוצה לברוח לשום מקום לברוח מכאן ופשוט לא להיות אף אחד במציאות לא יודע באמת איך אני וכמה כואב לי בלב ולא כי אני מסתירה, אלא כי אני מלאה בדברים שמסתירים כמו הצלחות במקומות מסויימים ואני מלאה בחיוך שמיייצר קו עקום על הפרצוף שלי כי זו אני, וגם כי לא באמת רוצים לדעת כי לה עדיף לשוב בסה"כ בסדר אז מה אם אגשתי תלונה במשטרה נגדו שהתעלל בי 16 שנה אז מה? אז מה אם אני לא יודעת מתי יעצרו אותו בזמן שאני מלאת רגשות אשם עליה, זו שילדה אותי וחיה איתו וחולת נפש, אז מה? ואז מה אם אין לי אף אחד חוץ ממנה אז מה? כואב לי הלב ואני מרגישה שהוא מדמם לתוכי אני רוצה דיי כי אני לא מסוגלת יותר לא רוצה יותר לא רוצה

וואו קשה לי בטרוף לענות לך כי אני עצמי מתנדנדת, אבל לא יכולה לא לענות על תגובה כזאת וכאב כזה.... הדבר האחד שאני יכולה להגיד לך הוא שמי שפגע בך כמו השתלט על החיים שלך וכמו הוציא מהם את הטעם לחיות, אבל מגיע לך לחיות ולמי שפגע בך לא מגיע לנצח ולגזול מימך את מה שניתן לך בזכות ולא בחסד. מגיע לך לחיות ומגיע לך שחייך יהיו טובים ומלאים, ואת מלאה ברצונות ויש לך המון שאיפות. אל תתני לו לקחת לך אותם. אל תתני לו גם להשתלט לך על המוות. העבר וכל מה שעברת ניכפה עלייך, אבל את יכולה לבחור את מה שיהיה לך, את העתיד שלך וגם את ההווה. כבר התחלת, עברת לעיר אחרת, ואולי השינוי מפחיד ולכן כל כך מציף אותך. קחי לך את הזמן, את תתרגלי לשינוי ולמקום החדש. את כל כך קרובה לטוב שאת בחרת, אל תתני לו לחמוק לך מבין האצבעות. לאט לאט וקצת סבלנות ולשנן לעצמך שהטוב כבר עומד בפתח, את כבר שם, אל תוותרי. שולחת לך חיבוק, שלך - מציאות אחרת

את באמת שולחת לי חיבוק?

חומד שלי , את לא מרגישה בנוחות לבכות בנוכחות המטפלת שלך? זה מביך אותך ? מאמי , מה הטעם לצאת ממנה מחייכת ולצאת החוצה להתפרק לגורמים כך היא רק מקבלת רושם מוטעה על מצבך האמיתי היא חושבת שמצבך משתפר ובכלל לא מודעת שאת מרגישה אחרת לגמרי את בכלל לא חייבת להיתפרק מולה את יכולה לומר לה במילים מפורשות מה שבאמת עובר עלייך בשביל מה להעמיד פנים מי מרוויח מזה בכלל בטוח שאת לא מרוויחה מזה כלום -חוץ מעוד כאב לב מרגישה שהמון כאב יושב עלייך מבינה אותך באמת את לגמרי לבד בעולם ואין לך עם מי לחלוק ועם זו שאת כן יכולה לחלוק את לא מעיזה כבר בחרת שם לכלבה שלך ? מאמי אני איתך כאן תמיד שולחת לך המוני חיבוקים רכים ועוטפים חטולית

חטולית.. אני לא עושה את זה בכוונה,בכלל לא.. העצירה של הדמעות היא טבעית לחלוטין תביני,זה באמת לא בכוונה. זה לא שאני מנסה להראות שהכל בסדר,זה ממש לא ככה..זה לא שאני רוצה להטעות אותה משום שזה מה שאני רגילה. זה אולי מאוד טריקי,אבל זה לא...אני באמת לא עושה הצגה אבל איכשהו אני כן כי באיזשהו מקום אני מרגישה שהיא מדרבנת את זה היא לא רוצה לראות אותי מתפרקת...אני לא יודעת,באמת שלא חשבתי על זה אתמול,תוך כדי הבכי החנוק שלי.. אולי היא פשוט רוצה להגן עלי? האם זה יכול להיות? שהיא מנסה להגן עלי מעצמי? מפחדת שאולי אני לא אעמוד בעוצמות של הרגש שלי ושל המציאות האמיתית של עצמי ומשום כך מובילה אותי למקום טוב יותר לכאורה? בו אני מתפקדת וחיה..כך היא מציינת,שהנה,אני נורמלית..יכולה להיות כמו כולם,לצאת בערב ולהנות. האם זה יכול להיות זה? שהיא עושה את זה במחשבה ולא מתוך חוסר מחשבה וחוסר רצון לשמוע מה באמת קורה לי.. האם זה ייתכן? ובגלל זה היא מכוונת אותי לדברים לכאורה הטובים שקורים לי? א זושוב זה שיחזור של כל החיים שלי..שרק התמקדתי בדברים הטובים שהכל היה באמת רע...רק התמקדתי בכך שאני מצליחה בלימודים ונראית נורמלית כמו כולם ויש לי חברות שאוהבות אותי ובעצם לא יודעות דבר עלי ועל מה שקורה בחיי..ושהמטלת שלי אהבה אותי והעריצה את ההצלחה שלי בלימודים למרות הכל,בזמן שהכל מתפרק,אני ממשיכה לחוות גילוי עריות מתמשך והיא בכלל לא מעלה על דעתה. אני באמת לא יודעת.. אתמול רציתי ללכת מכאן באמת, כל הזמן חשבתי..על איך אני עושה את זה עכשיו,אחרי הגשת התלונה,אחרי שהכל מתבשל שם..אחרי שהתחלתי ללמוד,אחרי שהתקבלתי למקום שכל כך רציתי,אחרי הכל..