לא יודעת איזו כותרת לתת

האמת שזה לא משנה בכלל , הכותרת לפעמים סתם,,,,,,,,,,, אני חולה כבר מיום ראשון משתעלת כמו חזיר יבלות בלי סוף הגרון שלי כואב יותר מהשיעול מאשר מההתקררות שתפסה אותי כך באופן די מפתיע , אני די שומרת על הבריאות שלי כי אני גם אסמטית , אז תרופות לא חסרות ובנוסף שגם הצטרדתי , וכולם צוחקים לי ואומרים שאני נשמעת כמו תרנגולת שחוטה האמת שזה די נכון אם זה היה קורה לפני יום כיפור היו לוקחים אותי-כתרנגולת לכפרות ח-ח-ח-ח-ח לא לקחת את זה ברצינות -רק מתלוצצת השנה זו היתה הפעם הראשונה בימי חיי -המזדקנים שעשינו ערב חג בסוכה של השכנים שלנו היינו אושפיזין -ממש מצחיק אותי לחשוב כך אבל זה מה יש השכנים המארחים הכינו אוכל להם לאורחים שלהם ןעןד גדוד שלם של צבא היה בהחלט אוכל ואולי היה נשאר גם אני הכנתי עבור כולם כי יושבים כולם סביב שולחן כך שכל אחד יוכל להתכבד במה שבא לו היתה אווירה נהדרת אייך יושבים ליד שולחן עם אנשים שבכלל לא מכירים משום מקום ומדברים כאלו אנחנו הכי סחבקים שבעולם ? כך היה ! אנשים מיושבים מתורבתים שדואגים לילדים שלהם תומכים ועוזרים -הם לא זוג צעיר המארחים מסתכלת עליהם וכאלו מהצד רואה גם אותנו כמוהם עוזרים לילדים ותומכים בהם בכל דרך אפשרית והכל נראה כל כך טבעי ונורמלי ונכון ולא מבינה אנחנו לא אנשים שחורגים מכל הורים אחרים -של היום שישנה נכונות גדולה יותר להיות ולעזור עולה הביתה ברגל וכל הזמן חושבת למה , למה לכל הרו,,,,,,,ת לי לא היה מגיע זוג הורים כאלה ?מה עשיתי ומה פשעתי שנפלתי על זוג הורים כמו שלי ???? כאב פנימי צבט לי בלב ובבטן כמה חסכים כמה חוסר אהבה כמה חוסר אכפתיות ועוד המוני כמה כאלה ואחרים,,,,,,,,,,,,,, הצרפתים אומרים-סה -לה -וי-אלה החיים כמה עצוב ולא צודק שצריך להסתפק ב-כלוםםםםם אחד גדול כמה אני מרגישה ברת מזל שאני לא כמו ההורים שלי שאני כמו אנשים אחרים שהם כן,,,,,,,,,,, חייבת לעוף תכף נכנסת שבת אספי שלי צריך להגיע שתהיה שבת הכי אחלה וסבבה לכולם חטולית

חטולית יקרה לי מאד, מצטערת לשמוע שאת חולה ומקווה שתרגישי טוב יותר במהרה. אני יודעת שלאנשים אסמטיים העונה הזאת של עכשיו, מזג האוויר ההפכפך, פעם שרב ופעם קריר יותר, האבק באוויר וכו' מאד מקשים ומביאים איתם את ההצטננויות האלה. הילדים שלי היו אסמטיים ועונות המעבר היו הכי קשות להם, תמיד התקפים ואינהלציות וכד'. לגבי החסך באהבת הורים, כל כך מזדהה איתך בכאב הזה, חווה אותו כל רגע מהיום יום שלי, הלב ניצבט הכל כואב ומיוסר ואי אפשר לשנות דבר בעניין הזה. כשהם בחיים כואבים על האין אהבה ועל התקווה שלו מתממשת שכן יגיע היום והם יאהבו. כשהם מתים הכאב הוא על ההחמצה, הפספוס, החוסר של האהבה הזאת שהוא כל כך משמעותי, וככל שהזמן עובר רק מבינים עד כמה זה משמעותי, ואם לא טעמנו בכלל את הטעם של אהבה הורית, לפחות כך זה אצלי, אני חושבת שזה מרגיש הפסד הרבה יותר גדול, כי בעצם אנחנו רק יודעים שהפסדנו משהו מאד חשוב וזה נראה לנו ענק, אולי ללא פרופורציות למה שזה באמת. וההכי נורא הוא שלכל אחד מאיתנו יש רק זוג הורים אחד, אין יותר, אין להם תחליף ומה שאבד אי אפשר לקבל משהו אחר במקום. אפשר משהו דומה, אבל לא את הדבר האמיתי. אין עוד הורים במקום אילו שהיו לנו, או יותר נכון שלא היו לנו. אפשר להחליף חברות, בעלים, סביבת מגורים ואנשים וכד', הורים לא... ולכן גם קשה כל כך להשלים עם החסך הזה והאבדן הזה של אהבתם. וכן עצוב מאד שצריך להשלים ולהסתפק בכלום אחד גדול, ולגבי אני עדיין לא מצליחה לעשות את זה ובספק אם אי פעם אני אצליח. ובאשר לילדים, לגבי מגיל מאד צעיר החלטתי שאם יהיו לי פעם ילדים אני אגדל אותם בדיוק הפוך מימה שגידלו אותי. כשנולדו לי ילדי באמת נהגתי בדרך הזאת. אמנם לא ידעתי אף פעם מה צריך להיות, אבל ידעתי לגמרי מה אסור שיהיה ומה לא צריך להיות, ובקיצור הפכתי את הכל. כנראה שזו הייתה החלטה מושכלת ונכונה כי ילדי כולם ילדים שמחים וטובים, וזה שהבן שלי נשוי, וכך גם אצלך שיש לך ילד או יותר נשואים הוא ההוכחה הכי טובה לכך שעשינו עבודה טובה. זאת בגלל שמישהי זרה בחרה בו להיות לה לבן זוג לכל החיים, כלומר שילדינו יצאו אנשים טובים, וזה משהו שיכול לחזק, לפחות מהמקום הזה של לדעת שעשינו עבודה טובה ולא פגענו בהם... זאת בעצם ההוכחה הכי אמיתית שאנחנו לא כמוהם ובהחלט ברות מזל בעניין הזה, כי בסופו של יום אנחנו צריכות להסתכל על עצמינו במראה ולהסתכל לנו בעיניים, ולפחות בעניין הזה מותר לנו לאהוב את מה שאנחנו רואות, כי נתנו להם את ההההכל, את כל מה שהיה לנו לתת. אוהבת אותך יקרה, ושיהיה חג שמח והחלמה מלאה, שלך - מציאות אחרת

אכן התקופה הזו תמיד מפילה אותי עם הינהלציות וים של תרופות , עדיין לא מרגישה טוב , כתבתי למעלה לאידה והורים-כמה שאת צודקת , מסכימה עם כל מילה שכתבת , למרות שאצלי שניהם עדיין חיים , אבל מה ההבדל אם הם חיים או לא ברגע שזה לא משנה את המציאות ? החסכים שנארים של הכאב הנפשי אוכל בכל פה ואין מזור , אין תקווה שזה עוד ישתנה אם לא השתנה עד היום , הרי בלאו הכי את מה שמעולם לא היה להם לתת לא נתנו אז מה שונה כיום ? ובאשר לילדים -תאמיני לי שחשבתי בדיוק כמוך ובאמת כך חינכתי אותך , בהחלט יכולה לומר שהילדים יצאו ילדים טובים עם מעלות טובות , אז את שוב צודקת , עשינו כנראה באמת עבודה טובה ואנחנו ברות מזל יש לנו הרבה דברים במחשבה משותפים לך ולי , מרגישה בקלות כמה מזדהה עם הדברים שאת כותבת מאוד אוהבת אותך יקירתי איתך תמיד חטולית

לשכנע אותך שיש גם דברים טובים ...תיקראי תיקראי בכל פעם שאת אומרת לי שכלום לא טוב בחייך ... אוהבת אותך המון המון

בריאה . ויקרה לא חשוב מה היה לנו חשוב מה אנחנו ....ואולי אנחנו הורים טובים יותר בגלל מה שהיה לנו .....

מאמינה שכל התלאות שלנו עזרו לנו להתעלות ולהיות מה שאנחנו כיום תודה על החיבוק תמיד מתקבל בברכה ומה איתך ? מה שלומך ? חחחחחטולית

מה שלומך?? מצטערת על המחלה... לא מתאים בחג.. וגם בכלל לא.. יש שיפור במצב? מקווה שטוב יותר. אני שמחה שסוף סוף הרשת לעצמך להתארח... להגיע כמו שאת ... ולהנות מכל הטוב אבל היה גם כאב שליוה שחידד את החסך... את אכן צריכה להיות גאה בעצמך שבנית את הקן שלך אחרת לגמרי שאת אחרת... מיוחדת הרבה בריאות ומועדים לשמחה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

כן , באמת היה קצת מוזר בהתחלה כי בכל זאת זה לא משפחה אבל מהר מאוד הכל השתנה וכן , בהחלט היה כאב שחידד את החסך תמיד זה כך גאה בעצמי כי השקעתי את כל כולי במשך כל שנות חייהם של הילדים כולל כיום בהם ויש תוצאות תודה אידה חטולית