הלוואי והייתי טיפשה...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לפעמים בא לי להיות הילדה הטיפשה זאת שלא מבינה ואין לה תובונות על החיים בא לי להיות הילדה הזאת שאפשר להוליך אותה בעיניים עצומות לא להיות הילדה ששואלת למה בסוף כל משפט לא הילדה ששומעת דבר מה לא מוכר ולמחרת היא יודעת את כל הספריה בנושא.. בא לי להיות טיפשה.. כי החוכמה היא אבן נגף כי אני שמה לי רגל בכל פעם שמבינה קצת יותר.. והיום היא אמרה לי שזה הזמן להמר ... ואין טעם להמשיך להסתובב באותו מעגל ולתהות מאיפה להתחיל. יש לי שק מלא בעיות ואי אפשר כבר לדעת מי התחיל את מה. אז פשוט צריך לשלוף משהו ולהתחיל ממנו.. אחרת נמשיך להסתובב באותו מעגל . והמכשול הראשון שיצא זה ההפרעות אכילה. אז בהם כרגע צריך לטפל ולשים את הדגש .. אבל זה מרגיש לי שוב לברוח.. או בעצם לדבר מתוך פחד.. הכל מתערבב... הוא אמר שהבעיה היחידה שיש לי היא שאני חכמה מידי... אני אמרתי לה שאני זאת שהורסת לעצמי היא אמרה שהיא לא יודעת איך היא הייתה שורדת עם סיפור חיים כשלי.. הוא אמר שיש מבנה אישיות שונה לכל אחד.. וכל אחד הולך בנתיב אחר.. הוא ביקש שכל אחד ימצא מישהו שהוא רוצה להעניק לו דבר מה.. אז הוא ניגש אלי הניח את היד על הכתף.. ואמר שהוא היה רוצה להעניק לי חיבוק שייתן לי תמיכה. כי הוא מרגיש איך אני הולכת לאיבוד... הם כולם אומרים.. ואני שומעת ויש לי בלאגן בראש הלוואי ולא הייתי מבינה כלום או לפחות מצליחה לעצום עיניים הלוואי והייתי טייסת או המשיח, הלוואי והייתי לא שפוייה אמיתית.. אולי ככה לפחת הכל היה נראה וגלוי.. ולא היו תוהים... איך אני והמקום הזה שם מסתדרים על אותה הסקאלה.. הלוואי ולא הייתי יודעת כלום...
ילדונת יקרה, כמה מוכר לי המשפט הזה... כמה פעמים אני בעצמי אמרתי את המשפט הזה לכל כך הרבה אנשים ולעצמי איכשהו תמיד המילים טיפשה ומאושרת נראות לי כצירוף נצחי ויש לי את ההרגשה שאם הייתי טיפשה כל הבעיות שלי היו נפתרות כי פשוט לא הייתי מבינה כלום והכל היה נראה לי מושלם האם זה באמת כך או שזאת רק אשליה? נראה לי שלעולם לא נדע... ובעצם, אם אני חושבת פעם שניה, אני נזכרת באנשים שהייתי יכולה להגיד עליהם שהם טיפשים שנראים מאוד מרירים וכל דבר בחיים שלהם נראה להם לא בסדר, על כל דבר הם כועסים... אבל בגלל המגבלויות שלהם הם לעולם גם לא יוכלו לשנות את זה, לדעתי... ולנו אולי יש עוד סיכוי... אפילו אם הוא נראה קטן... אפילו אם כל דבר נראה מסובך ומורכב כל כך... אבל בכל זאת יש לנו את האופציה לנסות ולשנות את הדברים...
"יוסיף דעת- יוסיף מכאוב". אך האם היית מבכרת להיות בעולם ובעצם לא להיות בשל האלטרנטיבה של לוקה ומוגבלת בשכלך?!? הקוגניציה היא אכן אבן נגף אך היא בד בבד גם אבן שואבת המעוררת מוטיבציה לשנות ולהשתנות ולגלות את כל הרובדים והעומקים הקיימים בגלקסיה, בקוסמוס האין- סופי שלנו. במתנתנו ויעודנו שלנו- בפלאנטה המשובצת לנו. אם את מאמינה שיכולים לקלקל תאמיני שיכולים לתקן! אני עתה מצויה באיבה של סופת הוריקן להשיל מעלי הרגלי חיים נוראיים, אנרצית חיים קלוקלים, לשגל אותם ולסגל טובים-תחתם. זה קשה ומפרך- עבודת פרך. אך המטרה מקדשת את האמצעים והמאמצים! בכיבוש יעדים שבדרך הסיפוק הוא אדיר וכביר..ועתיר כונות טובות לעתיד מזהיר. בכל מקרה: רגרסיה היא בשרות האגו. היינו:ירידה הנה לצורך עלייה, דבר שאינו יכול להשכיל, להבין ולהפנים טיפש מצוי. מאחלת לך דרך קלה בדרך העולה........
