צלקות..טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הזרועות שלי מלאות בצלקות..ועכשיו גם בחתכים חדשים..ואני שכל כך מתאמצת להסתיר את הצלקות בנפשי מעיניי העולם מסתובבת עם זרועות מצולקות..אנשים נועצים בי עיניים..יש כאלה ששואלים מה קרה לך בידיים? ואני עונה שהצלתי גור של חתולים משיחים קוצניים..או משהו בסגנון..וממשיכה בשלי..ממשיכה לעשות עוד ועוד צלקות...כאילו כל צלקת היא זעקה שאף אחד בעצם לא שומע...ואני חותכת..מתוך כאב..מתוך זעם..מתוך גועל עצמי....זה לא נגמר... דמעה
כששאלו אותי והייתי מספרת על הקוצים בגינה או על חתולים... אצלי הן כבר לא כל כך נראות. בשלב מסויים הבאתי את מה שהשתמשתי בו למטפל שלי לשמירה. ואז גם הבטחתי לעצמי שכל פעם שזה קורה אני מייד אדווח לו. ככה הרגשתי גם פחות לבד כי מישהו מודע לכמה כואב. אצלי זה תמיד התקשר לכאב שאי אפשר לשאת אותו וקשה להעביר למילים. אחרי הייתי בורחת לשינה. אולי תנסי לכתוב כאן לפני. כשאת מתחילה להרגיש את הצורך. אולי אם מישהי תראה ותכתוב לך הודעה מכילה זה יעזור להתגבר על הדחף? מה המטפלת שלך אומרת על זה?
זה לא יעזור לכתוב...הדחף חזק מידי. המטפלת שלי רוצה שאתקשר אליה לפני אבל גם את זה קשה לי לעשות...לא רואה פתרון אחר כרגע דמעה
האם זהו דפוס שחוזר אצלך- ריטואל קבוע כשהנפש פצועה ומצבך רעוע? זה מזוכיזים עצמי. רצון להענשה ומלחמת התשה והתבייתות בחיתוך הבשר- הסימפטומטי במקום הטיפול השורשי בנפש הפצועה... האם בכיות וצעקות(שחרור כל האגרסיות האצורות והעצורות) אינן משחררות את הצלקות הנפשיות הנוראיות?
