השטר שלא רציתי לפרוט.. ט'
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
דפדפתי בהיסטוריה.. ו..חשבתי לעצמי היכן הייתי בדיוק הייתי לפני שהגעתי לכאן.. ובכן, אכן חייתי רחוק מהפגיעה והתאריכים של הפורום הזה הם בערך התאריכים של התחלת הטיפול במכון. משם הכל התחיל... הנוסע השמיני שבתוכי מתחיל לקבל צורה. האמורפיות הסמויה מתחילה לקבל ביטוי במילים אי שם בחדר טיפולים. זה מתחיל כ.. סיפור הזוי מבולבל על ילדה שדפקה אצלי בדלת באיזה צהריים.. רצתה לפרוט שטר של מאה לחמישים. *לפרוט שטר של מאה לחמישים?!* *למה היא צריכה...?* הנקישה ההיא על דלת הבית הישן שלי, פערה חריץ לתוך עולם סמוי שדלתותיו ננעלו פעם היטב ומפתחותיו נזרקו מזמן לים. אותה נערה הזקוקה לעזרה החזיקה בידה את *השטר* את המפתח האבוד להצלה שלה להצלה שלי שתינו, על סירה אחת רק מזמנים שונים נפגשות ברגע נדיר של התמזגות הגורלות בצומת דרכים בנקודה כה קריטית של החיים. ו.. אז לא הבנתי בכלל מה היא רוצה! סגרתי לה את הדלת בפנים ונעלתי בבריח ורציתי לשכוח אבל היה כבר מאוחר מידי כי, כשהדלת נפתחה, בהיסוס ובדריכות *השטר שלא רציתי לפרוט* כבר נפרע לצמיתות!
סמויה יקרה, קראתי פעמיים את מה שכתבת, תיארת את החוויה שלך בצורה כל כך טובה וברורה עד כדי כך שתוך כדי הקריאה ממש דמיינתי את התמונה הזו של הדלת, איתך ועם אותה נערה. אי חושבת שיש פחות פחד מאז שהשטר נפרע, לא? את יודעת, הרי זה ריחוק כל כך גדול מעצמך, מהאמת שלך, וכשהיום השטר נפרע, כשהיום שאת יודעת בדיוק על איה שטר מדובר, ואולם לפעמים סכומו נראה כמשתנה ומאבד צורתו, אבל ישנו שטר שאת פרעת, ישנו שטר הקיים ואת יודעת על קיומו, הרי כמה מפחיד זה פשוט לא לדעת ולהרגיש שיש שם משהו? להיות מופתע מדפיקה בדלת של נערה הרוצה לפרוט 100 ש"ח ל-50 ש"ח...לא? ככה לפחות בתחושתי אני חווה זאת, אם כי אני מעולם לא הייי בסיטואציה הזו, בתוך התמונה הזו של מי שלא זוכרת ולא יודעת, היות וזה קרה לי עד גיל בו אי אפשר באמת לשכוח שכלית, גם אם ממש רוצים.. ואגב, איך את היום? מה העלה לך את הזכרון הה של תחילת הטיפול בעצמך? חשבתי עלייך לפני כמה ימים,שנעלמת מכאן... וגם חטולית שממש חסרה לי....גם את חסרה לי בין ההודעות, שומרת לך על מין שתיקה כזו, למה? מה שלומך? שולחת לך חיבוק ציפור
מחבקת בחזרה.. קוראת אותך אך לא יכולה להגיב.. אוי..מצטערת על העלמותי. קשה לי להסביר.. זה קצת מסובך אני..לא יודעת לפעמים מי אני בכלל ולאן אני רוצה. לא יודעת מה העלה לי את הזיכרון הזה הוא פשוט צף. שוב. ולא היה לי פשוט לתארו.. את אותו צהריים שפתחתי את הדלת מפותעת לגלות ילדה כבת 12 לכל היותר! מבקשת ממני לפרוט לה שטר של מאה לחמישים! ו..דווקא על הדלת שלי היא דפקה.. האם המשמעות מובנת?? הילדה הזאת בעצם עובדת ב.. *** לא אתאר שוב את ההשתלשלות.. איך גיליתי בוודאות ש.. אמיתי! אני ראיתי! אני ידעתי מיד המוח הקרימינלי שלי (ולא חסר לי קרימינליות!)מייד הלך לשם בד בבד עם הבקשה המוזרה..של הילדה. כן, זה לא שגרתי שבאים ומבקשים ממך לפרוט וואט דה..?? עכשיו, ניסיתי לעזור לאותה ילדה וחברותיה ולא ידעתי איך! משום שאף אחד לא האמין לי!! וכולם אמרו שאני סתם מגזימה וכל מיני אפילו סיפרתי לאמא שלי את הסיפור המוזר ומה עושים.. והיא בכלל לא רצתה להקשיב לי כולם שידרו לי שאני מדברת שטויות ילדותיו כולל בעלי הכרחתי אותו לעקוב! והוא ראה! ובכל זאת הוא אמר שזה לא ענייננו שאמא שלה צריכה להיות אחראית עליה לא אנחנו לא יכולתי להשלים עם זה!!!!!! לא שתקתי הגשתי תלונה דרך האתר של המשטרה ושתפתי פעולה עם מישהי בשם "סיגלית" איך לא שמרתי את התכתובות איתה, איך?! חבל.. אבל לא חשבתי אז שזה עד כדי כך קשור אליי.. בלילות ובימים הייתי מציצה ועוקבת עד שהגעתי לנק' בה הזמנתי להן את המשטרה אבל שהמשטרה הגיעה היה כבר מאוחר הן נעלמו! כאילו בלעה אותן האדמה. ואני יצאתי מזה מטומטמת. *אבל מזה מטומטמת!* אך לבסוף יצאה האמת לאור לאחר זמן קצר זעקו המקומונים וגם העיתונות הארצית וגם בחדשות שבעקבות מידע מודיעיני שזרם למשטרה נתפסה אותה חבורת נערות.. אותה נערה עם השטר.. וגם קצת עליי מהעבר.. הסיפור שלי רק מתחיל.. מתגלה לי דרכן מתחיל להיפתח באותו טיפול כשאני מספרת עליהן את הסיפו המוזר צץ.. אותו סיפור (שלי!)שנשכח לפני הרבה שנים.. זה לא ככ פשוט זה מאוד מורכב ומסובך וקשה לתאר כמה מילים שאני לא שופכת על זה זה עדיין קשה. ורחוק מלהיות פתור.
הזכרונות עולים שוב ושוב זכרון חדש- ישן החוטים פתאום מתחברים הכל בכאב אולי תחושת פספוס מלווה כעס... להציל...לדאוג לאחר את לא נחה... מצילה את מי?? אותה? אותך? שומעת אותך לבד עם כל מה שעברת הרגשות לא מובנת... אולי מבוטלת... לא כאן!!! איתך שולחת חיבוק אידה
הכתיבה מרגיעה אותי אם זה היה נשאר בפנים הייתי משתגעת! או עושה לעצמי כל מיני דברים לא נעימים עכשיו אני מבינה עוד דבר- נופל לי האסימון למה פעם.. תלשתי גבות וריסים, פצעתי חמור את הפנים, גילחתי את השיער לא שלטתי בעצמי ואחכ התביישתי נורא שעשיתי ככה לעצמי והיו לי המון רגשות אשמה שמלווים אותי עד הים. זה קרה כי לא יכולתי פעם להתבטא זה היה חבוי בפנים מאוד עמוק עכשיו שאני כועסת אז אני כותבת ומנסחת ומשקיעה מילים ומבזבזת את האנרגיות כאן במקום ללכת ל... פה לפחות אני יכולה לבטא בצורה הכי טובה מבחינתי, בכתב וזה מקל עליי המון גם אם אחריי כמה זמן זה חוזר שוב הכתיבה עוזרת לי להתבטא בצורה עמוקה ומונעת ממני לא..לפגוע בעצמי שבת-שלום (:
ועכשיו אני יודעת מה יש לי בבטן נוסע שמיני עדין בלי צורה אבל בועט אמא כמה בועט . תודה ובהצלחה לך
שמחה להכיר את הכינוי שלך ומה שהוא מסמל עבורך- שינוי עבורך.. בהצלחה גמלך יקרה בתהליך הכל כך חשוב שאת עוברת בעזרת טיפול. סמויה
