פרידות ..

אני מצטערת, מרגישה שאני מעייפת גם אתכן כל יומיים עם ההודעות הכואבות שלי. אם מישהו היה יודע איזו תקופה אני עוברת, נלחמת בשניים כל כך כדי להתקדם קדימה, כל פעם, עוד מאז שהייתי ילדה קטנה שאמורה להיות קטנה, כבר אז הייתי גדולה, נלחמת על חיי בהבנתי שאיש לא ילחם בשבילי. הפרידות האלו חונקות אותי, עוד פרידה ועוד פרידה.. שונאת את הרגעים האלו שלפני..כמו עכשיו, יודעת שעוד שבוע ניפרד, והיום זו פגישה לפני האחרונה ואני מרגישה שאני נחנקת, נראה לי שאיש לא מבין את עוצמת הפרידה אצלי שאלו רק שחזורים של אותה ילדה קטנה בת ארבע וחצי שנפרדה מאמא שלה שצרחה את שמה, אותה פרידה מזוויעה שלא יוצאת לי מהראש, מהרגש...עדיין כואבת...והיא כבר לא וזו רק אני נשארתי, פעם הייתי בטוחה שאני חווה בפרידות סוג של מוות, מוות של הצד השני היום אני מבינה שזה לא כך, המוות הוא שלי, בעצם התחושה העיקרית שלי היא שאני מתה עבור הצד השני, בדיוק כפי שמתתי עבור אותה אישה שהייתה אמא שלי והיום נקראת רק "מי שילדה אותי",ובעיקר בשמה הפרטי. אז הכל טרגי ונדמה שזה סוג של "קטסטרופה" עבורי, ואני מתעקשת לצעוד קדימה, מזכירה לעצמי שאני פייטרית, חוזרת על כך ברגעים שלפני שבירה לא נשברת, אני החזקה, האמיצה והשורדת, מודה בפנייכן, כבר זמן רב- אני בעיקר עייפה עדיין מחפשת מקום להניח בו את הראש, נדמה שהפרידות האלו מובילות אותי אל מותי, כי הן החזי'קו עבורי את התקווה, מלבד זה שאני החזקתי אותה, הייתי צריכה גם אנשים שיחזיקו אותה ויהיו שם, כדי להזכיר לי שאני בחיים אחרי כל התופת הזו והפרידות, הפרידות שולחת אותי אל תוך תהום ציפור בלי כנף

אל תצטערי על הכאב שלך- זה מספיק כל מה שאת עוברת בלי הביקורת-עצמי! אני מאוד מזדהה עם כל הנושא של פרידות- אצלי זה גם התחיל מנטישת האמא בזמן ההתעוללות והמשיך הלאה. קשה לי להתקרב לאחרים- לא רק בגלל חוסר אימון- בגלל בעיקר הפחד של נטישה-פרידה. את בכלל לא מעייפת אותי-להיפך- אני מרגישה פחות לבד ושונה-רוצה להיות שם בשבילך !

אני כל הזמן מרגישה צורך עז להתנצל על הכאב שלי, משום שמעולם לא נתתי לו דרור כלפי החוץ, כל כך לא רציתי שיראו אותו ואולי בעצם אותי, עד שהתמיד הייתי הכי בסדר והכי זאת שלא קורה לה דבר ולא מתרחש בעולמה דבר רע, שאני בעצם חוויתי את השטן במשך ימים רבים, שנים רבות, רוב חיי עד לא מזמן, ומלבד זאת שהשטן בהתגלמותו היה, גם חיי האמיתיים ולא אלו הנראים "בסדר" הם סרט אימה לא צפוי בו מתרחשים דברים כמעט ללא הכרה. מה שלומך ינשופית? תודה לך על הרצון להיות עבורי ליל מנוחה, ציפור

מצטערת לשמוע כמה כל דבר קשה , מורכב ומסובך.... כל כך כואב הפרידות חרדת הנטישה שמלווה... ברור שאת פיטרית מלאת כוחות נלחמת יום יום וגם מנצחת אבל כמו שאמרת את זקוקה למקום לשים ראש לנוח להרגיש בטוח שלווה שולחת לך חיבוק לחזק להרגיע אולי לרגע...להרגיש בטוח???? איתך אידה

תודה לך אמיתית על החיבוק, את יודעת, החיבוק שלך באמת מרגיש נורא בטוח ומגן, לא פוגע ולא מבריח תודה לך. וכן, אני זקוקה למקום להניח בו את הראש... אם ישנו מקום כזה עבורי פה בעולם הממשי הזה? משום שעדיין לא מצאתי את אותו מקום שלך באיחולי לילה טוב, ציפור