אידה

אם את מוחקת הודעות אפשר לפחות הסבר? יום טוב דמעה

ובייחוד בדיוק כשהתחיל להתרקם דיון כה מעניין ופורה על סילביה פלאת'... רציתי להגיב והופ... העץ נעלם. מעשה כשפים או...? יש משהו שנותן הרגשה משונה במחיקת ההסטוריה. אני גם ככה כבר לא עוקבת אחרי ציר הזמן הנורמלי ולא בטוחה בחוויה שלי- אם כתבתי או לא, ראיתי או לא- והנה נדמה לי שהזיתי. אבל גם דמעה ראתה ו ל' ושלוש זוגות עיניים זה כנראה משהו מאשש מציאות- כך אני מקווה... (או שגעון בשלושה...? גם זו אפשרות...).

מאוד מזדהה עם התחושת של מציאות קצת לא ברורה...לא הזית :)...אכן הייתה שיחה בינינו על סילביה פלאת המדמימה והשירשור נמחק. מה שלומך היום? דמעה

בנות יקרות מצטערת שלא הספקתי להודיע מיד על המחיקה.(בעיות מחשב) כמו שאתן יודעות.... הפורום הוא פורום רגיש מאוד.. חשוב לי לשמור על המשתתפות והודעות על מוות אובדניות, יצרתיות ואומנות המוות יכולים להיות מסוכנות ופוגעות לחלק מהמשתתפות. כמו כן הלילה קבלתי מייל מדאיג שלא נתן לי אפשרות אחרת. מקווה שתקבלו זאת בהבנה איתכן אידה

זה בסדר אם אגיד משהו ולא תכעסי עלי (את יכולה להרוג אותי אפילו אם את רוצה... ס ת ם...)? קראתי את הודעתך ומאוד מבינה את שיקוליך. אך הייתי שמחה להנחיות יותר ספציפיות איך משתתפות אמורות לנסח באופן פוליטיקורקט את משאלות המוות שלהן באופן שיעבור מסך. מה מותר להגיד ומה לא...? - מותר להגיד "רוצה למות"? אבל לא לפרט איך בדיוק? - לומר "אני רוצה למות" אבל מייד לסייג את זה ולומר "אני בעצם רוצה רק הקלה ולא למות באמת?" - מותר לרמוז אבל לא לומר בפרוש? - אסור בכלל להגות את השורש מ.ו.ת? אני קצת התבלבלתי, בעצם די מזמן. משום שאם כך אסור לי יותר לבטא כאן יאוש אלא רק יאוש מכובס. אני לא מתממת שאני לא יודעת שהדעה הרווחת שהודעות אובדניות יכולות לסחוף. אבל נראה לי שאין כ"כ הסכמה ברורה על מה זה הודעה אובדנית ולכן העניין בעיקר נוטה לפרשנות. אני יודעת שזה נשמע משונה אידה- אבל הייתי שמחה אם תתני איזה טיפ, לאיך כותבים הודעה קשה בלי שתשמע אובדנית. הרבה הודעות קשות ומצמררות אפילו יותר עברו פה ולא נכללו בקטגוריה הזו. גם מי שכותבת "רוצה למות" אפשר לראות בה הודעה אובדנית. אז איפה עובר קו הגבול? היו הודעות טריגר למשל שהאפקט שלהם היה הרבה יותר קשה בעיני ממה שנתפס באופן פורמלי כהודעה אובדנית. נראה לי שצריך הנחיות ברורות יותר ברמה של פרטים ממש, כי לי זה עדיין מופשט מדי ולא מספיק בהיר. אבל אולי זה בגלל שאני זו אני והמוות אצלי הוא בן זוג קבוע ומשמעותי מדי בחיי.